שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קסז
שלום לדייני ישראל הרבנים המאורו' הגדולי' המופלגי' בתורה ויראה יושבי על מדין בק"ק ווישניצא יע"א:
ה"ה הרבני הנגיד הישיש מהו' ישראל פעזינגר מקהלתם דרך הילוכו קרב לפני מכתב קודש ממעלת הרבנים בד"ץ נ"י ה' עליהם יחיו ושם נאמר שהאשה מ' הינדא אשת מה' משה פיזינגר מורדת על בעלה ומעגן אותו והבעל נתרצה לכל אשר יורו המורים הן לדור עמה בכפיפה א' הן לפוטרה בג"פ כדמו"י ואך הי' עומדת בסרבנותה ולפי מכתב הרבנים נ"י נמשך זמן הסירו יותר מיב"ח הרבה דהיינו זה שליח ב"ד של עכשיו התרה בה כמה פעמים מחורף העבר עד שהתראה אחרונה היתה ביום ב' דר"ח אלול שנת קפ"ה העבר מלבד מה שכבר התרה בה הב"ץ ע"י שליח ב"ד הראשון שכבר שבק חיים לכל חי ובכל ההתראות היא עומדת בסירובה מבלי לעמוד כלל אם בעלה לפני דייני ישראל הנה לכאורה כיון ששהתה בסרבנותה יותר הרבה מיב"ח פשוט הוא שיכולים להתיר לו לישא אשה על אשתו עפ"י ק' רבנים כנהוג וישליש לה גט בתחלה וכמ"ש מ"א סי' ע"ז וע"ש בט"ז סק"ב ומה שכ' בית שמואל סוף סק"כ מדברי ד"מ סי' קנ"ד אות ט' והוא תשו' מיי' השייכי' לאישות סי' ל"ד צל"ע דהתם מיירי שהיא רוצית לקבל גט והוא אינו רוצה לגרשה ע"כ חרם דר"ג כרוך בעקבו וכופי' אותו להוציא אבל כשהיא אינו רוצית לקבלה וכבר שהינו יב"ח ג"כ פשוט שאין לעגנו לעולם אלא או יגרש בע"כ או נתיר לו חר"ג ויען שיותר טוב להתיר ע"י מ"ר חדר"ג מלגרש בע"כ מכמה טעמי' ובשגם שהחרם דגירושין בע"כ חמור יותר ונתפשיט יותר ע"כ לגרש בע"כ אין דעתי נוטה כלל אך להתיר לישא אחרת פשוט בעיני וזולת זה נלע"ד אפי' החולקין על הראב"ן שבמרדכי פ' אעפ"י והוא תשו' רשב"א סי' תת"ס מודה הכא דאפי' בתוך יב"ח הי' ראוי' להתיר שהרי כ' הטעם ברשב"א דלא שייך יאכל הלא וחדי שאין חדותה שלימה שהרי גם היא מעגנת עצמה והנה לפי ששמעתי מפי מה' ישראל טעם מרידתה מפני שהוחזקה כבר ב' פעמי' שמשתגעת בלידה וחוששת שתילד ותלקה בשגעון עולם ע"כ מורדת היא מתשמיש ותשב עד בלתה היות לה אורח כנשים ואז תחזור לבעלה והוא והיא רכים בשנים וא"כ אין לה צער בעיגון שלה ושפיר שייך יאכל הלא וחדי והוא יצטער ויהי' מעוגן על ידה וכזה לא תיקן הגאון ז"ל כך ע"ד נוטה אך חלילה לעשו' שום מעשה עפ"י דברי אלא כאשר יצא מפי רבותינו הגאונים מרנא הגאון דק"ק נ"ש והגאון דק"ק לבוב נ"י אשר כבר הובאו הדברים לפניהם ואם להם נראה להתיר אהי' סניף לאריות כהדין גרמיזא דאתי בבתריתא והנני חותם בכל חותמי ברכות. פ"ב יום ד' כ"ד כסלו תקפ"ו לפ"ק.