שו"ת הרא"ש/כלל ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל ד· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל ד[עריכה]

סימן א[עריכה]

שאלה אנא אדוני אבי אל נא תמנע מלבאר לי כל שאלותי באר היטב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון תחלה אשאל דין הברכה שעל נטילת ידים מי שמשכים בבקר קודם אור היום ללמוד והוא נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים ואשר יצר וכשהולך לב"ה נוטל ידיו משום נקיות בעלמא אם צריך לברך על אותה נטילה וה"ה כשהולך לב"ה ואת"ל שאין צריך לברך אם עשה צרכיו והלך לב"ה אם צריך לברך ענ"י אם לאו או אם חוזר לישן אם צריך לברך ענ"י פעם אחרת בקומו וגם אם אלהי נשמה היא סמוכה לאשר יצר או לאו ובכל היום כשאדם מסיך את רגליו אם יש לברך ענ"י וא"ת שיש לברך ענ"י כשמסיך את רגליו כשמטיל מים מה דינו כי שמעתי אומרים שיש חלוק וכשאדם בא מבית הכסא ורוצה לאכול מה דינו מפני שיש לי שני ספקות אם צריך לברך ענ"י בכל פעם כשבא מבית הכסא מספקא לי אם אותה ברכת ענ"י עולה לכאן ולכאן ואף אם עולה איכא למימר דברכת אשר יצר הוי הפסק בין נטילה להמוציא ואם אין צריך לברך ענ"י בכל פעם אז אין לי בה אלא חדא ספקא משום הפסקה וגם לפעמים כשאדם הולך לאכול או לב"ה ובודק עצמו ומטפטף מעט אם יש לברך עוד אשאל ענין ברכת התורה אם יש לברך בכל פעם ומה נקרא היסח הדעת אם השינה שאדם רגיל לישן בצהרים או לפעמים שאדם משכים הרבה וחוזר לישן מעט אם נקרא היסח הדעת או לא ואף אם תמצא לומר שנקרא היסח הדעת הא מספקא לי פעמים שאדם סבור לישן ושוכב זמן רב על המטה ואינו יכול לישן אלא הוא כגון נים ולא נים תיר ולא תיר אם צריך לברך או לא.

ואל יחר לאדוני ואשאלה אך הפעם למי שמתילד לו רוח בבטן ומוציא רוחות ובריא שלא יוכל להתפלל י"ח ברכות או ברכות של קריאת שמע בלא רוחות קודם שיעבור זמן תפלה אם יש לו להתפלל או לא ואת"ל שאין לו להתפלל אם יהיה דינו כשוכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים מפני שהוא אנוס ואת"ל שיש לו להתפלל אבל תפילין פשיטא לי שאין לו להניח שצריך גוף נקי כאלישע אך בהא מספקא לי אם נראה לו שיכול לעמוד על עצמו מלהוציא ריח שעת קריאת שמע לבד והיה רוצה להניח תפילין בשעה שקורא ק"ש אם טוב יותר שיניחם ויברך עליהם אעפ"י שמפסיק או שיניחם בלא ברכה או שלא יניחם כלל וגם כל היום בעת לימודו ובא לו רוח אם צריך שירחיק ד' אמות ממקומו או אם די לו בזה שימתין עד שיכלה הרוח ואף כי אני יודע בעצמי שאיני יודע לשאל מקרא אני דורש והגדת לבנך את שאינו יודע לשאל את פתח לו.

כללא דמילתא אין לברך על נטילת ידים אלא במקום שמצינו שתקנוה חכמים ז"ל כגון הנוטל ידיו לאכול וגם תקנוה בבקר כשקם ממטתו וידיו מטונפות שמשמשות במקום הטנופות ויש לו להתפלל צריך ליטול כדכתיב ארחץ בנקיון כפי וגומר ותקנו ברכה כיוצא בזה אם עשה צרכיו וקנח או לקטנים ושפשף ורוצה להתפלל יטול ידיו ויברך ענ"י אבל כל היום כשעושה צרכיו או הטיל מים אם רוצה ללמוד אינו צריך לברך על נטילת ידים כי אם אשר יצר ואם הוא נוטל ידיו כשרוצה להתפלל אם לא עשה צרכיו אינו צריך לברך על נטילת ידים שלא תקנוה אלא בבקר כשידיו מטונפות שמשמשות במקום הטנופת ועשה צרכיו ובבקר לא יפסיק בין ברכת אשר יצר לאלהי נשמה כי היא סמוכה לה ולכך אינה פותחת בברוך והעושה צרכיו ורוצה לאכול לאחר ששפך מים על ידיו פעם א' או ב' וכבר ידיו נקיות יברך אשר יצר ויגמור הנטילה ויברך ענ"י והמשכים ללמוד יברך ענ"י ואשר יצר ואלהי נשמה וכל סדר הברכות עד ברכת התורה וברכת התורה בכלל וילמוד ופרשת התמיד לא יקרא עד שיאיר היום וכן אשר נתן לשכוי בינה לא יברך אלא ביום ואם השכיב עצמו לישן קודם היום ונטל ידיו להתפלל אין צריך לברך ענ"י אם לא עשה צרכיו כי שינת עראי היא והעושה צרכיו או הטיל מים אפילו מעט מעט צריך לברך כיון שנפתחו נקביו ולענין ברכת התורה אדם הרגיל לשכב על מטתו בכל יום ולישן שינת קבע מיקרי והוי הפסק וצריך לברך ברכת התורה בקומו אבל הרגיל להתנמנם מיושב או על אצילי ידיו שינת עראי הוא ולא הוי הפסק וכן אם השכיב עצמו על המטה ולא היה יכול לישן לא הוי הפסק דבעודו ניעור דעתו על למודו ומי שבריא לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם עבר זמן תפלה אנוס הוא ודינו כשוכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת ק"ש בין אהבה וק"ש יניח תפילין ויברך דאנוס הוא ועדיף הוא מעובדא דרב (ברכות י"ד) דאמר שלוחא הוא דעוית והמפיח בשעת למודו אינו צריך להרחיק כי מותר ללמוד אצל ריח רע שאין לו עיקר ושלום אביך אשר.

סימן ב[עריכה]

וששאלת אם בכל פעם ופעם שיעסוק בתורה צריך לברך על ברכת התורה.

תשובה מי שתורתו אומנותו ואינו מבטל אלא כשצריך לחזר אחר פרנסתו ובכל פעם דעתו על למודו ומיד חוזר ללמודו אחר שעשה צרכי פרנסתו ואין מתעסק בדברים בטלים אין צריך לברך דאין כאן היסח הדעת ואם לאו צריך לברך.

סימן ג[עריכה]

וששאלת מברכת הים והקשת והדומה להם שאין מזכיר בגמרא בשום אחת שם ומלכות אם צריך שם ומלכות דע לך כל רבותינו כתבו כן וגם נוהגים כך להזכיר בהם שם ומלכות דאין ברכה בלא שם ומלכות דלמה ישתנו ברכות אלו מכל שאר הברכות ואין לחוש לדברי הראב"ד ז"ל בדברים הללו ומה שהביא ראיה מבריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא פירשו התוספות שאמר בריך רחמנא מארי דעלמא הרי הזכיר שם ומלכות אלא שהגמרא קצר נוסח הברכה כמו שקצר בים וקשת וכיוצא בהם ולא הזכיר בהם שם ומלכות אף על פי שצריך להזכיר בהם.

סימן ד[עריכה]

וששאלת על הים הגדול שאומר במשנה (ברכות נ"ד) שמברכים עליו ברוך שעשה את הים הגדול אם הוא ים אוקיאנוס או אם הוא הים הגדול שלנו שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים.

יראה שהוא ים אוקיאנוס דוקא אעפ"י שבלשון הכתוב נקרא ים שלנו הגדול כי הוא גבול מערבי של א"י וידוע הוא שהוא ים שלנו כי א"י אינה יושבת על ים אוקיאנוס מ"מ הכא משמע שהוא ים אוקיאנוס מדקתני רישא (ברכות נ"ד) על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך שעשה מעשה בראשית והדר תנא ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול מדהזכיר ברישא ימים בסתם ופירש ר' יהודה הים הגדול משמע דבים אוקיינוס מיירי ולא פליג את"ק דת"ק איירי בשאר כל הימים דכמה ימים גדולים ישנם בעולם ואתא ר' יהודה למימר דים הגדול יש לו ברכה בפני עצמו ות"ק מודה בהא דאי ר' יהודה הוה פליג את"ק ונאמר דת"ק כלל כל הימים וים אוקיאנוס בכלל אם כן הוי הלכה כסתמא דרבים ולא ראיתי בפוסקים שפסקו דאין הלכה כר' יהודה וגם הר"ם כתב דעל ים הגדול מברך שעשה את הים הגדול הלכך נראה דדוקא בים אוקיינוס מיירי.

סימן ה[עריכה]

וששאלת לבאר לך זמן קריאת שמע דערבית הן ידעת וכתבת דבר גדול ומה שהקשו התוספות על פרש"י קושיות חזקות הן כי לא יתכן כלל לתקן ק"ש בברכותיה בלא זמנה ועיקר הקריאה בפרשה אחת בלא ברכות נהי דאמרינן (שם י"ג) שמע ישראל זו היא ק"ש של ר' יהודה הנשיא היינו כשאונס הרבים מעכבן מלקרותה בזמנה כהלכתה וכן אם אמר שמע ישראל ונאנס בשינה יצא אבל בדלא אונס כלל עיקר תקנת קריאתה בפרשה אחת בלא ברכות לא יתכן כלל וודאי מסתבר כמו שפסק רב אלפס ז"ל כסתם מתני' מצאת הכוכבים אלא שנדחק לקיים מנהג העולם שקורין קצת מבעוד יום וכתב דתפלה וקריאת שמע דרבנן הלכך מקילינן לעשות כדברי המיקל ודקשיא לך בשכבך בעינן וקודם צאת הכוכבים לאו זמן שכיבה היא הא ליתא דעל כרחך כל הני תנאי דפליגי בברייתא בגמ' אית להו בשכבך אלא שאומרים שיש בני אדם מעונגים שאכלו מבעוד יום מקדימים לשכב באותה שעה וירא שמים יצא ידי כולם ולא יקרא ק"ש ולא יתפלל עד צאת הכוכבים.

סימן ו[עריכה]

והא דקשיא לך איך נהגו לומר פסוקים ברכה וקדיש בין השכיבנו לתפלה תקנתא דבתראי היא כאשר כתב רב עמרם ז"ל כי בתי כנסיות שלהם היו בשדות ואחר שקראו ק"ש עד צאת הכוכבים היו מסתכנים לאחר בשדה עד שיתפלל י"ח ברכות וסדרו אלו הפסוקים שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות ואחר הפסוקים קבעו ברכת יראו עינינו והוצרכו לסיים בקדיש כמו שבכל התפילות מסיימות בקדיש ועוד מנהגם קיים ומ"מ אין להפסיק ולדבר כלל בין יראו עינינו לתפלה כי יראו עינינו וקדיש הכל מענין גאולה הוא.

סימן ז[עריכה]

וההיא דשילהי תפלת השחר מי שטעה ולא הזכיר ראש חדש בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לומר במוספין ואמר רבי יוחנן עלה ובציבור שנו כתב רי"ף ז"ל משום טורח ציבור אבל יחיד מחזירין ולא סמיך אתפלת מוסף כי חייב להזכיר בכל תפלה ותפלה אלא שמפני טורח ציבור הקלו ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ח[עריכה]

ותפלת ערבית כשהוא יותר משעה ורביע דהיינו פלג המנחה קודם הלילה לא יתפלל בבית הכנסת ואם הוא אוכל ביום יאכל ואחר כך יתפלל אבל אם הוא אוכל בלילה לא יאכל עד שיתפלל כדאיתא בריש ברכות (ד’).

סימן ט[עריכה]

שאלה אנשים מהקהל התנדבו להתפלל בכל יום מנחה גדולה עד החג ונסתפקנו בענין מנחה קטנה אם היא חובה כנגד מנחה גדולה או איזה מהם רשות ויש מי שהוא אומר שהגדולה חובה והקטנה רשות ואמר הטעם כמי שיש לפניו שתי תפלות להתפלל אחת שעבר זמנה ואחת שלא עבר זמנה שיתפללו קודם התפלה שלא עבר זמנה עדיין ושאין חובה אחריה רשות אלא כיון שרצונו להתפלל שתי תפלות של מנחה שהראשונה חובה והשניה רשות ושאין להתפלל אותה בצבור אלא ביחיד אם ירצה והרבה אנשים סומכין על הגדולה ואין מתפללין הקטנה לא בציבור ולא ביחיד והרמב"ם ז"ל כתב בספר אהבה נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחד רשות והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה וכן הדין נותן מפני שהוא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות עכ"ל.

תשובה להתפלל שתי תפלות של מנחה לא ידעתי מקום לתפלה זו דתניא בפרק אין עומדין (ל"א) יכול יתפלל אדם כל היום כבר מפורש ע"י דניאל וזימנין תלתא ביומא הוה כרע על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהיה וכן מפורש על ידי דוד ערב ובוקר וצהרים אשיחה וגו' והא דאמר רבי יוחנן בפרק מי שמתו (כ"א) ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אמילתא דרבי אלעזר קאי דאמר ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל וכו' אבל ודאי התפלל בהא לא קאמר ר' יוחנן שיתפלל שנית וכן בכל מקום שאמרו חכמים אין מחזירין אותו כגון שטעה ולא הזכיר של ר"ח בתפלת הערב וכן אם לא אמר על הנסים בחנוכה ופורים או עננו אם היה רוצה להתפלל כדי להזכיר אין לו רשות להתפלל אלא כמו שתקנו חז"ל כן מפרשים גדולי אשכנז וצרפת אמנם רב אלפס ז"ל כתב אההיא דר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו וה"מ ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור ותפלת המנחה זמנה מכי ינטו צללי ערב דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה כדאמרינן צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי ולפי המנהג שאתם מקריבין מנחת חובה ומנחת נדבה יראה לי דכיון שהגיע זמן המנחה לא יתכן שיהיה הראשונה נדבה דתנן (י"ג) היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא ופריך בגמרא מאי כיון לבו אילימא לצאת ש"מ מצות צריכות כונה ומשני בקורא להגיה ופר"ח בקורא להגיה [שקורא בדקדוק חסרות ויתרות כגון לטוטפת למזוזת כדי להגיה] אבל אם היה קורא המלות כתקנן יצא בלא כונה וא"כ הכא נמי יצא ממילא בלא כוונה ידי תפלה ומיהו יכולני לדחות נהי נמי דהקורא או המתפלל יצא בלא כוונה אבל אם פירש בהדיא איני רוצה לצאת בהא אפשר שתהיה נדבה אפשר שלא יצא בע"כ ומ"מ נראה בעיני אחר שהגיע זמן תפלה יצא לאלתר ואם ירצה יתנדב אח"כ ועוד ראיה מהא דאמרינן (שם כ"ח) אם לא התפלל מוסף עד שהגיע זמן המנחה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף ואף על גב ששתיהם עליו חובה צריך להקדים תפלת המנחה כיון שהגיע זמנה כל שכן אם רוצה להתפלל שתי תפלות אחת חובה ואחת נדבה שצריך להקדים החובה ורבותינו ז"ל אומרים אם לא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ומבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו אלמא אפילו בדיעבד לא עלתה לו אם הקדים המאוחרת ושלום אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.

סימן י[עריכה]

ויהי בשנת חמשת אלפים ושבעים ושלש לבריאת עולם נעצרו הגשמים ולא המטיר כל החורף אלא מעט מזעיר ויקראו צום להתחנן לה' לתת מטר על פני האדמה.

ויהי בליל ראשון של פסח אחרי תפלת ערבית ואדוני אבי הרא"ש היה יושב על פתח ביתו ואנחנו קצת מהחברים עומדין עליו מימינו ומשמאלו ויאמר עתה היה טוב לעורר הדבר אשר מעולם תמהתי עליו למה לא יזכירו וישאלו הגשם עד שבועות ויענוהו קצת מהחברים טוב הוא שתודיע הדבר לזקנים ויעשו כן וישר בעיניהם וישלחו לחזן הכנסת להזכיר למחר הגשם ויעשו כן ויזכירו בני הכנסת הגדולה הי"ג מדות ויהי קול כהזכירו והנה רעש מקצת החכמים אשר לא היה הדבר בעצתם ויוציאו קול לאמר שלא היה ראוי להזכירו שסימן קללה הוא ויתאפק א"א הרא"ש ולא דבר ביום ההוא מאומה עד ליל חולו של מועד ויכתוב מגלת ספר לחזק דבריו וזה תרפה.

על כי שמעתי כי יש תמהים על דברי באתי לפרש מה שאמרתי שאין ראוי לפסוק מלהזכיר ולשאול עתה ביום טוב הראשון של פסח ולא מן כדו אלא מכבר ימים רבים באשכנז נתרעמתי על שני דברים שראיתי שנוהגים בימים הללו.

האחד שאינן שואלים הגשמים כתיקון ואף על גב דאמרינן בפרקא קמא דתענית (י’) תניא חנניא אומר ובגולה עד ס' יום לתקופה ואמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה ואנן בכל מילתא אזלינן בתר חכמי בבל ועבדינן כוותייהו היכא דפליגי אהדדי חכמי בבל וחכמי ארץ ישראל דתלמוד בבל חשבינן עיקר ה"מ בדבר איסור והיתר וחיוב ופטור טומאה וטהרה אבל דבר התלוי בצורך השעה ואין בו שינוי לעבור על דברי תורה ראוי לילך אחר השנים והמקומות והזמן דבבל שוכנת על מים רבים ולא היו צריכין גשמים עד ס' לתקופה או היה זמן הזרע מאוחר בבבל אבל בארץ אשכנז שזמן הזרע הוא מחצי תשרי ואילך הדבר ידוע שאם לא ירדו גשמים מיד אחר הזרע שהוא מתקלקל שהעופות והעכברים יאכלוהו כלו למה לא נעשה כבני ארץ ישראל ששואלין הגשמים במרחשון כרבן גמליאל כי בדבר הזה אין מחלוקת בין בני בבל ובין בני ארץ ישראל שיתנו אלו טעם לדבריהם שראויים לעשות כך ואלו נותנין טעם לדבריהם שראוי לעשות כמותן אלא שבבבל היו עושים כפי הצריך להם והמשנה (תענית) שאומרת ששואלין במרחשון נשנית בארץ ישראל כפי הצריך להם ואל תתמה אחר שכתבתי שאין מחלוקת ביניהם מה הוצרך שמואל לפסוק הלכה כחנניה דיש לומר לפי ששנוי במשנה ר"ג אומר בז' במרחשון שואלים את הגשמים ואמר ר' אלעזר הלכה כר"ג הוה אמינא אין לשנות בשום מקום ולעבור על דברי המשנה וכמו שפוסק ר' אלעזר קא משמע לן שמואל שאין זה כעובר על דברי המשנה שלבני ארץ ישראל נשנית המשנה כפי מקומם וכפי צרכם השתא הדברים קל וחומר אם בני בבל עושים כפי מקומם וכפי צרכם בשינוי המשנה כל שכן שבני אשכנז יעשו כפי צרכם שלא בשינוי המשנה וכן מצינו שכל המשנה לא נשנית אלא לבני ארץ ישראל ולפי צרכם דפריך מהא דאמר ר' אסי א"ר יוחנן (תענית ד’) הלכה כר' יהודא דאמר העובר לפני התבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר אהא דפסק ר' אלעזר הלכה כרבן גמליאל דאמר שואלין הגשמים בשבעה במרחשון ואין חילוק בין שאלה להזכרה כדמסיק בגמ' ומשני הא לן הא להו דבני בבל אית להו פירי בדברא וצריכין להביאן לבית אחר החג קודם שירדו הגשמים ולפיכך אין שואלין עד שבעה במרחשון איבעית אימא הא והא בא"י כאן בזמן שבהמ"ק קיים וכאן בזמן שאין בהמ"ק קיים אלמא שכל אלו הזמנים אינן אלא לפי צורך המקום והזמן.

והמנהג השני שנוהגין לפסוק מלשאול ולהזכיר ביום טוב הראשון של פסח והדבר ידוע שבאשכנז עיקר קיום התבואה היא על ידי הגשמים שבין פסח לעצרת והמשנה (תענית ב') שאומרת שמפסיקין מיום טוב הראשון של פסח לבני ארץ ישראל נישנית כאשר הוכחתי ולהם היה קציר שעורים בפסח וגם החטים כבר עמדו בקמותיהם ואינן צריכין אלא להתיבש ולהתבשל עד עצרת ולכך הגשמים סימן קללה הם אבל באשכנז שאי אפשר לתבואה להתקיים זולתי במטר שבין פסח לעצרת סימן ברכה הוא להם ולמה לא נשאל ונזכיר עד עצרת ודיני חזרה של מוריד הגשם יהיה להם מעצרת ואילך כמו לבני ארץ ישראל מפסח ואילך כמו שהוכחתי שכל ארץ וארץ לפי צרכה שואלת ומזכרת דכמו שארץ ישראל ובבל חלוקים במנהגם בשאלה והזכרה ואלו עושין לפי צרכן ואלו לפי צרכן הוא הדין שאר ארצות דמאי שנא ועוד ראיה מהא (תענית י"ד) דשלחו ליה אנשי נינוה לרבי כגון אנן דצריכי למטרא אפילו בתקופת תמוז כיחידים דמינן ובשומע תפלה אמרינן ליה או כרבים דמינן ובברכת השנים אמרינן ליה שלח להם כיחידים דמיתו ובשומע תפלה מיתיבי אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הכל לפי השנים והמקומות והכל לפי הזמן מתני' קא רמית עליה דרבי רבי תנא הוא ופליג אלמא דר' לא פליג אלא בבני עיר אחת אבל ארץ אשכנז שהיא רחבת ידים מודה ר' דשואלין [כל זמן שהם צריכין וכיון ששואלין מפני הצורך כ"ש] שמזכירין דהזכרה נמי רצוי שאלה היא דאמר ר' יוחנן כל זמן שהוא שואל הוא מזכיר. כל אלו הדברים דנתי לפני רבותי באשכנז ולא היה אדם מערער לדברי אלא שאמרו אין אנו צריכין לשנות המנהג באשכנז כי אין עצירת גשמים מצוי שם והרבה פעמים התבואה מתקלקלת מפני רוב הגשמים.

כשיצאתי מאשכנז ועברתי דרך פרובינצא שמעתי במונפישליר שהיו מזכירים הגשמים בז' במרחשון וישר מאוד בעיני ואמרתי לחכמי מונפישליר תרצתם לי קושיא אחת ולענין הפסקה מה אתם עושין ואמרו שעושין כמשנה מיום טוב הראשון של פסח פוסקים אמרתי להם שמא אינכם צריכים מטר בין פסח לעצרת אמרו לי שהרבה הם צריכים ואי אפשר לתבואה להתקיים בלא מטר ואמרתי להם כל דברי כאשר הם כתובים למעלה וישרו מאד בעיניהם אלא שאמרו מה שאנו שואלין בשבעה במרחשון כך הנהיגו חכמים הראשונים ועל ההפסקה לא נוכל לעשות דבר בשנוי מנהג אם לא שיתקבצו חכמי הארץ ויצאתי משם ולא ידעתי מה הסכימו לעשות.

ובבואי הנה ראיתי שיותר צריכין גשמים בין פסח לעצרת משאר מקומות ואמרתי כמה פעמים לחברי שראוי היה שלא להפסיק מלשאול ולהזכיר עד עצרת כי עתה אני יודע שכל הארצות שאני יודע עיקר גשמיהם הם בין פסח לעצרת ובודאי רבים נינהו אלא שלא מלאני לבי לדבר כדברים הללו לשנות המנהג. ועתה שראיתי כי בעונותינו הגשמים נעצרו ונתקלקלו הזרעים ומתענין בשביל הגשמים ואף בשבתות וימים טובים שאין מתענין מזכירין שלש עשרה מדות ואומרים פסוקים של מטר אמר לי לבי עתה הגיע העת לתקן מה שנתאויתי זה ימים רבים כי בודאי שישמעו לך בעת צרה כזאת ואם יקיימו עליהם בשנה הזאת יערב עליהם ולא ישובו ממנה וכן בודאי היו עושים אלא שהטו את לבבם והסבו את דעתם אחורנית. ומה שנתרעמו על השאלה משום סימן קללה גם לפי דעתם אכתי לאו סימן קללה עד שיצא ניסן כדתנן (תענית י"ב) יצא ניסן וירדו הגשמים סימן קללה הם גם ממקום שבאו עוד לא מצאו דיליף לה מקרא דשמואל הלא קציר חטים היום וכו' ואי זה קציר (המגיע) קבוע עתה שאין אנו צריכין למטר ותו גרסינן עלה אמר רבי יוסי בר אבין הדא דתימא כשלא ירדו להם גשמים בשכבר אבל אם ירדו להם גשמים בשכבר סימן ברכה הוא להם.

והרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשנה כדברי וזה נוסחו עד מתי שואלין הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח התנא ששנה זה אליבא דרבי יהודה אינו התנא ששנה המשנה שקודם זו וכבר פסקנו למעלה הלכה כר"י והלכה כרבן גמליאל וכל זה אינו אלא בארץ ישראל ובארצות שאוירם כאוירה וכל מה שתראה שאומרים בזמני התעניות אינו אלא בארץ ישראל ומה שהוא קרוב לאוירה אבל בשאר ארצות צריכה להיות השאלה בזמן שהם צריכים לגשמים באותה הארץ ויעשו אותו זמן כאלו הוא שבעה במרחשון ואם ישהו הגשמים מלירד אחר אותו הזמן צריך להתנהג בתעניות כפי זה לפי שיש ארצות אין מתחילין בהם הגשמים אלא מניסן ויש ארצות שיהיו בהם במרחשון כי ימות החמה אינם טובים להם הגשמים אבל הם מאבדין וממיתין והיאך ישאלו אנשי הארץ הזאת במרחשון הגשמים הלא זה שקר גמור וכל זה סברא נכונה ונראית לעין עכ"ל ובחבורו כתב משבעה ימים במרחשון שואלין הגשמים בברכת השנים כל זמן שמזכיר הגשם במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומים להם שואלים הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי מקומות שהם צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים בעת שהם צריכים להם בשומע תפלה.

ולפום ריהטא משמע שפירוש המשנה סותר מה שכתב בחבורו כי בפירוש המשנה כתב ובשאר ארצות צריכה להיות השאלה בזמן שהן צריכין לגשם באותה הארץ ויעשו אותו זמן כאלו הוא שבעה במרחשון אלמא ששואלים בברכת השנים ובחבורו כתב שאיי הים שואלים הגשמים בשומע תפלה והמדקדק בדבריו ימצאם מכוונים כי בפי' המשנה כתב ארצות לפי שיש חלוק בין ארץ ישראל לבבל לענין שאלה והזכרה מזה נלמוד שאין נקראין רבים אלא ארץ אחת ואותם אומרים בזמן הצריך להם שאלה בברכת השנים אבל בחבורו כתב ומקומות שהם צריכין גשמים בימות החמה כגון איי הים ואינם נקראים ארץ בפני עצמן הילכך כיחידים דמו ואומרים בשומע תפלה. והרי הוכחתי והדבר ידוע שבאשכנז שהיא ארץ גדולה מאד וצרפת וכל הארצות שמאשכנז עד הארץ הזאת וזאת בכלל כלם צריכות מטר בין פסח לעצרת ובודאי רבים הם ויכולים לשאול בברכת השנים ולהזכיר הגשמים כבני ארץ ישראל בחורף.

ובראותי כי הטו את לב הקהל לבלתי קבל ממני דברי אלהים חיים גם אני חזרתי בי מלשאול ולהזכיר בבית הכנסת שאני מתפלל בו אף על פי שהייתי יכול לשאול אעפ"י שאני יחיד כיון שצורך רבים הוא מכל מקום לא רציתי לעשות אגודות אגודות ולא הייתי כותב בחול המועד כי לא הורגלתי בכך אלא שצורך שעה הוא מפני חלול שם שמים וגם יש בדבר הזה קצת מצורך המועד.

אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

כל אלו הדברים נכונים ודברים כלם נכוחים הם למבין וישרים למוצאי דעת ודברים של טעם על כן חתמתי שמי דוד הכהן ברבי משה הכהן זלה"ה ישראל ברבי יוסף נ"ע יששכר הלוי בן הרב רבי יקותיאל הלוי זצ"ל משה הכהן ברבי יהודה הכהן נ"ע אין לפקפק על דברי רבותינו כי שפתים ישק משיב דברים נכוחים שלמה ברבי יעקב ז"ל.

סימן יא[עריכה]

וטוב להתפלל עם הצבור בעשרה זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד וגם אין תורתנו כ"כ אומנותנו והרבה שעות אנו מבטלים ביום נבטל תורתנו בשעת תפלה ונשלים אותה השעה משעות הבטלות ביום ונצא ידי חובתינו בתורה ובתפלה וגם אם אין תלמיד חכם מתפלל עם הצבור ילמדו אחרים קל וחומר ממנו ולא יחושו על התפלה כלל ונמצאו בתי כנסיות בטלות כי הם לא ידינוהו לכף זכות לומר שהוא עוסק בלמודו.

סימן יב[עריכה]

ואמן שעונין אחר פסוקי דזמרא יש לענותו אחר חי העולמים שהיא סוף הברכה ולא אחר מהולל בתשבחות ובערבית אחר שומר עמו ישראל לעד שהיא ברכה אחרונה שאחר קריאת שמע כדתנן (ברכות י"א) בערבית אומר שתים לפניה ושתים לאחריה וברכה של יראו עינינו נתקנה אחר כך כשהיו מתפללין בבתי כנסיות של השדות וטעמו של הרב שכתב שאין אומרים אמן בשחרית כדי שלא להפסיק בין גאולה לתפלה.

סימן יג[עריכה]

ומה שר' מצליח מתפלל שתי תפלות של מנחה בכל יום אם הוא סומך על הא דאמר רבי יוחנן (ברכות כ"א) ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו בכל התפלות היה יכול לעשות כן ור"י כתב הא דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו היינו דוקא בספק התפלל ספק לא התפלל וה"ק אינו חושש אם מתפלל מספק דאף אם התפלל כבר מאי נפקא מינה אף אם יתפלל כל היום כלו מספק ולא פליג אדרב יהודה אמר שמואל דאמר אם התפלל ושכח והתפלל שנית ונזכר שהתפלל כבר פוסק אפילו באמצע הברכה והכי אמרינן (ברכות ל"א) יכול יתפלל אדם כל היום כלו כבר מפורש על ידי דניאל וזימנין תלתא וכו' משמע דאין לו לאדם להתפלל יותר משלש פעמים והא דאמרינן בפרק מקום שנהגו (נ"ד) דאליבא דרבי יוחנן מתפללין תפלת נעילה בתענית ציבור מהאי טעמא דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו שאני תענית צבור שהוא דומה ליום הכפורים וראוי להתפלל בו תפלת נעילה אבל כל ימות השנה נראה דרבי יוחנן מודה שאין להתפלל יותר והרב אלפס ז"ל כתב הא דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו מפרשי רבנן הני מילי ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה [אסור] וצבור בין אדעתא דרשות בין אדעתא דחובה אסור דקיי"ל תפלות כנגד תמידין תקנום כשם שאין הצבור מביאין עולת נדבה כך אין הצבור מתפללין תפלת נדבה אבל היחיד מתפלל תפלת נדבה שכן היחיד מביא עולת נדבה הילכך אין היחיד מתפלל תפלת המוספין נדבה שאינו מתנדב קרבן מוסף ואף על פי שאין יחיד מביא תמיד אלא מתנדב עולה כמו התמיד שהיה עולה קרבנות מוסף נמי עולות נינהו אם כן יתפלל היחיד נמי קרבנות מוסף יש לומר משום דאיכא גם חטאת במוסף שאינה באה נדבה ומיהו קשיא במוסף שבת דליכא חטאת יתפלל היחיד נדבה וכי תימא לפי שבשבת אין היחיד מקריב נדבה א"כ שאר התפלות לא יתפלל יחיד בשבת נדבה וצריך לומר דאין הכי נמי לפי דברי הרב אלפסי ז"ל ועוד כתב הרב אלפסי ז"ל כיון דאמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה מפרשי ליה רבנן דהיינו משום ששכח שכבר התפלל ועמד להתפלל לשם חובה ואם היה גומר תפלתו נמצא מתפלל שתי תפלות של חובה והוי כמו שמקריב שני תמידין בשחרית ועובר משום בל תוסיף הלכך פוסק אפילו באמצע ברכה ובהא אפילו רבי יוחנן מודה דלא אמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו אלא תפלת נדבה אבל תפלת חובה לא אמר ורב האי גאון כתב הא דאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו דוקא על ידי חדוש אבל בלא חדוש לא והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק מי שמתו (כ"א) אמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו כדי שתהא תפלתו תחנונים יתפלל ואם לאו אל יתפלל אלמא שלא התיר להתפלל אלא בחדוש והא דנקט צבור לא מפני שאין היחיד צריך חדוש אלא נקט צבור לרבותא דלא תימא יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חדוש אלא אפילו בצבור צריך חדוש והביא הרב רבי יונה ז"ל ראיה לדבריו מדאמרינן בפרק אין עומדין (ל"א) יכול יתפלל אדם כל היום כלו כבר מפורש על ידי דניאל וזימנין תלתא וכו' ופשיטא דלא בעיא ליה אם חובה הוא שיתפלל אדם כל היום כלו [אלא ודאי בתפלת רשות קמבעיא ליה והשיב לו דלא יתפלל אלא ג"פ והיכא אמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו] אלא ודאי רבי יוחנן לא קאמר אלא היכא שמחדש בה דבר והא דאין עומדין הכי קאמר יכול יתפלל אדם כל היום כלו בלא חדוש והשיב לו דאסור לפי שדומה כמי שמתפלל חובה הואיל ואין עושה תפלתו תחנונים לחדש בה דבר הילכך אני אומר שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל נדבה בלא חדוש דבר וגם צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמוד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח דעת אז קרינן ליה נדיב לב עולות (דברי הימים ב' כט לא) אבל אם אינו מכוין יפה קרי ביה למה לי רוב זבחיכם ולואי שנוכל לכוין יפה בשלשה תפלות ביום ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך טוב אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.

סימן יד[עריכה]

וששאלת מי שאין לו יין ושותה מים בתוך סעודתו אם הפת פוטרת ברכת המים או לא בזה נסתפקו התוספות לכן כל מי שאין לו יין ורוצה להסתלק מן הספק יביא מים ויברך עליהם וישתה קודם שיטול ידיו.

ומי ששתה אחר המזון יין פחות מרביעית דע לך כי בשיעור ברכה אחרונה של יין נסתפק ר"י ז"ל אם הוא בכזית או ברביעית והביא ראיות לכל צד לכן צריך אדם ליזהר שישתה פחות מכזית או רביעית.

סימן טו[עריכה]

וששאלת על מי שעורים שמבשלים לחולים כיצד מברכין עליהם מי אמרינן כיון שהשעורים עצמן נעשים דייסא מברכין עליהם בורא מיני מזונות הרי השעורים מושכין המים לברכתן כדאמרינן בפרק כיצד מברכין (ל"ט) מיא דכולהו שלקי כשלקי או דילמא כיון דלא עבדי להו אלא לרפואה הוו להו כמו שתיתא רכה ומברכים עליהם שהכל.

יראה לי שעיקר בישול השעורים במים אינו אלא שיקלטו המים כח חוזק השעורים להברות החולה ולהחזיקו ודמי לשכר שעושים משעורים שקולטין המים טעם וכח השעורים ומברכים עליו שהכל נהיה בדברו אף על פי שהשעורים עיקר ואישתני לעילויא כמו שכתוב בתוספת הואיל ויש לשעורים עילויא אחרינא בפת לכן אין מברכין על השכר בורא פרי האדמה ועוד כיון שהמשקה צלול ואין השעורים נכרים בהם עקרו על שם המים ולא שייכא להא דרב ושמואל כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות לפי שאין בשכר אלא טעם בעלמא מידי דהוה אשתיתא שמברכין על רכה שהכל ומי שעורים אלו גריעי ממי שתיתא רכה שנשתית רכה נשאר בה הקמח שמערבים בה אבל במי השעורים אין מהשעורים בתוכם כלום אלא מי בישול השעורים מתמצה לצד אחד ואין בהם אלא קליטת טעם וכח של השעורים ואף על פי שהשעורים נעשים דייסא ואם היה אדם רוצה לאכול מהם היה צריך לברך בורא מיני מזונות מ"מ עיקר בישולם בשביל המים ואינן נמשכין אחר השעורים ולא דמי למיא דשלקי דהנך עיקר בישולם בשביל הירקות הלכך כיון שנתנו הירקות טעם בהם הולכים אחר הטעם ואפי' אם בשלו הירקות לצורך מימיהם לרפואה כיון שכל העולם מבשלים אותם לאכילה לא נשתנית ברכת המים בשביל זה שמבשלים עתה לרפואה ואין החולה צריך לאכילת הירקות.

סימן טז[עריכה]

ונשים יוצאין בזימון של אנשים כיון שמסובין יחד דנשים מזמנות לעצמן כל שכן דיוצאות בזימון של אנשים.

סימן יז[עריכה]

וששאלת מי שלא נתמלא זקנו כמה פעמים יכול להתפלל באקראי דע שיכול להתפלל באקראי כאחד מבני העיר שמתפלל כשיעלה על לבו ובלבד שלא יתמנה מפי הצבור או מפי שליח צבור הממנה אותו להקל מעליו ולהתפלל בעדו לשעות.

סימן יח[עריכה]

ועל שמקרין לתוקע מנהג כשר הוא מחמת שאימת צבור הוא על התוקע ובהול הוא איכא למימר שמא יטעה והפסק אינו כמו גביל לתורי (ברכות מ’).

סימן יט[עריכה]

ונראה לי שיש לגעור באותן המגביהים קולן בי"ח ואומרים עם החזן תפלת י"ח וקדושה ואף לרבי יוחנן דאמר (ברכות כ"א) ולואי שיתפלל אדם כל היום הני מילי ספק התפלל ספק לא התפלל אבל היכא דהתפלל כבר אסור להתפלל שנית והחזן מתפלל להוציא את מי שאינו בקי והקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכת החזן ולומר אמן וכשאינן תשעה בבית הכנסת המכוונין לברכת שליח צבור קרוב הוא בעיני שברכת שליח צבור לבטלה כי נתקנו ברכות לשליח צבור לאמרם בעשרה וכשאין תשעה בבית הכנסת המכוונין לברכת שליח צבור נראה כברכה לבטלה לכך כל אדם יעשה עצמו כאלו אין תשעה זולתו ויכוין לברכת החזן ולכן בימי אבותינו יחדו עשרה בטלנין להיות תדיר בבית הכנסת ולכוין לשליח צבור מראש ועד סוף והמזמרים עם החזן נראה כקלות ראש. ובברכת יוצר וערבית אני אומר עם שליח צבור בנחת כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם החזן בשתיקה וגם אם היה אדם מכוין לדברי שליח צבור בשתיקה ובאמצע הברכה פנה לבו לדברים אחרים הרי הפסיד הברכה כי הפסיק באמצעיתה אבל כשאדם קורא בפיו ואף אם קרא מקצתה בלא כוונה יצא כדאמרינן בברכות (י"ג) עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך מצות קריאה בלא כונה ואמרינן בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד) מחזיקנא טיבותא לרישי דכי מטינא למודים כרע מנפשיה וכשאני מגיע לסוף הברכה אני ממהר לסיים ברכתי קודם שיסיים החזן ברכתו ומכוין אני לענות אמן אחר ברכת החזן וגם דבר פשוט הוא שאין לומר קדיש עם החזן כי אין אומרים קדיש אלא בעשרה וצריך להבין לחזן ולענות אמן יהא שמיה רבא אחריו כמו כן בקדושה אומר החזן נקדישך ונעריצך וכו' עד שמגיע לקדוש ואז עונין הצבור קדוש ובסליחות נהגו להפסיק בוסלח אתה אף על פי שאומרו פעם שנית מאי נפקא מינה כמה פעמים כופל ושונה בסליחות ותחנונים והלא הוא מתחיל כל סליחה סלח לנו אבינו וכו' אף על פי שכבר אמר אותו בתפלה ושמעתי מאבא מארי ז"ל שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו וזה הוא שאמר משה רבינו עליו השלום כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ועוד אפילו כשמזכיר לצדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה וגם שמעתי כל העולם שאומרים יתעלה וישתבח כשאומר החזן ברכו ולכן מאריך בו החזן וסימן לדבר מודים שמאריך בו החזן כדי שיאמרו הקהל מודים דרבנן.

סימן כ[עריכה]

ובברכות שמונה עשרה אין לשנות ממטבע שטבעו חכמים ולא שמעתי ולא ראיתי מעולם כי אם ושבענו מטובך וקאי על הקדוש ברוך הוא ולא על השנה וכן בכל הברכה ברך עלינו ותן טל ומטר ושבענו מטובך וברך שנתינו והמשנה הפסיד ואין לומר ותכניע כל אויבינו אלא ותכניעם במהרה בימינו כי יש לי קונטריס מעשה ישן וכתוב בו כל הברכות של כל השנה וסכום כמה תיבות יש בכל ברכה וברכה וכנגד מה נתקנה וכתוב בו תשעה ועשרים תיבות יש בו למומרים משום דמומר כופר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה שהן שתים ובעשרים ושבעה אותיות שבתורה וכשתסיר כל אויבינו אז ישארו עשרים ותשעה תיבות והמגיהים כל אויבינו כונו משום מעין חתימה סמוך לחתימה ואינם צריכים כי כל הברכה איירי באויבים ונראה שיש לומר וכסא דוד בתוכה תכין כי סגנון הברכה כולה מוכיח ומעולם נתתי לבי לקיים מטבע שטבעו חכמים בלי חסור וייתור צרפתים אינם אומרים ואור חדש על ציון תאיר כי אין זה לא מעין חתימה ולא מעין פתיחה ואני אומר שהוא מעין חתימה ופתיחה כי יוצר אור היינו אור שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית ולא היה העולם כדאי להשתמש בו גנזו לצדיקים לעתיד לבוא ועל אותו אור נאמר והלכו גוים לאורך והיינו אור חדש של ששת ימי בראשית שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לנו אמן במהרה בימינו יבנה ואתה ותורתך שלום כנפש שארך אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן כא[עריכה]

תנן בפרק הקורא את המגלה עומד (כ"ד) סומא פורס על שמע ומתרגם רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע ומשמע לר' יהודה דוקא שלא ראה מאורות מימיו הא ראה ונסתמא יכול לפרוס על שמע וקשיא מהא דאמרינן בפרק החובל (פ"ז) גבי סומא וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה אלמא אפי' ראה ונסתמא פוטרו מן המצות וכיון שהוא פטור אינו יכול להוציא אחרים ובירושלמי פריך לה על ההיא משנה דמגלה תמן תנינא סומא אינו גולה דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר גולה ושניהם מקרא אחד דרשו בלא ראות רבי מאיר אומר לרבות את הסומארבי יהודה אומר פרט לסומא וכא תנינן רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע הא ראה פורס ר' חגי בעא קומי ר' יוסי מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר פרט וכא הוא אומר לרבות אמר ר' חנינא ברי' דר' הלל ביושב בבית אפל היא מתניתא היושב בבית אפל לא יפרוס על שמע פי' שכל ימיו נתגדל במערה ולא ראה מאורות מימיו אף על פי שהוא רואה אבל סומא אף על פי שראה מאורות לא יפרוס על שמע אליבא דרבי יהודה לפי שהוא פטור מן המצות ואינו יכול להוציא אחרים ור"י ז"ל פירש דע"כ גמרא דידן פליג אירושלמי דמשמע במגלה (כ"ד) דפליגי בסומא ממש ואפי' הכי קאמר ר' יהודה דוקא שלא ראה מאורות מימיו הא ראה ונסתמא פורס על שמע דאמרי' במגלה (שם) תניא אמרו לו לר' יהודה והלא הרבה צפו במרכבה ולא ראו אותה בימיהם ור' יהודה התם באובנתא דליבא תליא מילתא והכא משום הנאה הוא והא לית ליה הנאה ורבנן אית ליה הנאה כר' יוסי דתניא אמר ר' יוסי כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה וכי מה לו לעור בין אפלה לאור עד שבא מעשה לידי פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה וראיתי סומא ואבוקה בידו אמרתי לו בני אבוקה זו למה אמר לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים ומן הקוצים והברקנים וטעם זה לא שייך אלא בסומא ממש דכשאדם רואה יפה ונולד במערה ולא ראה מאורות מימיו לא שייך האי טעמא ואם כן חזרה הקושיא לדוכתה מההיא דפרק החובל ותירץ ר"י אף על גב דפטר ר' יהודה סומא מכל המצות מכל מקום מדרבנן מחוייב בכל המצות ואף על גב דאשה מיפטרא ממצוות עשה שהזמן גרמא ולא מחייבינן אפי' מדרבנן משום שיש עדיין מצות הרבה שהיא חייבת בהן אבל סומא אי פטרת ליה מכל המצות ואפילו מדרבנן א"כ הוה ליה כעין גוי שאינו נוהג בתורת ישראל כלל לכן חייבוהו בכל המצות מדרבנן ולפיכך אותו שלא ראה מימיו אפילו מדרבנן לא יפרוס על שמע כיון דלית ליה הנאה אבל אם ראה ונסתמא חייב מדרבנן ומוציא אחרים מידי חובתן דאחריני לא מחייבי אלא מדרבנן דקרית שמע מדרבנן היא כדאמרינן בברכות בפרק מי שמתו (כ"א) ואתי רבנן ומפיק מדרבנן כדאמרינן פ' ערבי פסחים (קט"ז) סומא פטור מלומר הגדה דכתיב בעבור זה ופריך והא אמר רבא מאן אמר אגדתא בבי רב ששת ובבי רב יוסף ומשני דקסבר רב ששת ורב יוסף מצה בזמן הזה דרבנן וסומא מיחייב מדרבנן ואתי דרבנן ומפיק מדרבנן ואף על גב דקטן שהגיע לחנוך מחוייב מדרבנן אינו פורס על שמע שאני חיובא קטן דאינו אלא לחנכו הרי הוכחתי דלפי גמרא דידן אפילו לר' יהודה פקח ונסתמא פורס על שמע ומתפלל דק"ש ותפלה דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן ומיהו אין אנו צריכין לכל זה דהלכה כרבנן דסומא חייב בכל המצות וגם הוא נהנה מן האור הלכך אפילו לא ראה מאורות מימיו פורס על שמע ומתפלל ובלבד שלא יקרא בתורה בעל פה והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן כב[עריכה]

בן י"ג יכול להתפלל באקראי אבל שליח צבור קבוע אין למנותו עד שיתמלא זקנו.

ומה שכתבת שנהגו באלו המקומות למנות בזויי המשפחות לשליח צבור ויש בדבר הזה בזוי מצוה כאלו אינה ראויה למיוחסים שבישראל אלא כשאר אומניות בעלמא וחלילה להיות מלאכת השם אומנות אלא עטרה לראש גם אני נתרעמתי מיום בואי הנה על חזני הארץ הזאת אבל לא נתרעמתי על שלך שתלית הדבר ביחס המשפחה ואינו כן בעיני המקום אם הוא מיוחס ורשע מה תועלת לפני המקום ביחס שלו ואם הוא ממשפחה נכריה וצדיק שלום שלום לקרוב מזרע רחוקים אבל נתרעמתי כי חזני הארץ הזאת הם להנאתם לשמוע קול ערב ואפילו הוא רשע גמור אינן חוששין רק שיהיה נעים זמירות והקב"ה אומר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה.

ומה שכתבת שממנין חזן הכנסת להתפלל כל השבוע קודם שנתמלא זקנו וסומכין על זה שיש להם חזן אחר שמתפלל בשבת וביום הכניסה טעות הוא כי זה נקרא חזן קבוע כיון שמנוהו להתפלל אף על פי שיש אחר שהוא גם כן ממונה ודוקא בעראי (נ"א באקראי) בלא מנוי יכול להתפלל אחר שהביא שתי שערות.