ש"ך על יורה דעה רנג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה רנג |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) לא יטול כו'. כך היה דרכם לחלק תמחוי בכל יום וקופה מע"ש לע"ש ולפיכך מי שיש לו מזון יום א' לא יטול מהתמחוי ומי שיש לו מזון י"ד סעודות לא יטול מהקופה וכ' הסמ"ק ס"ס רס"ז דדין קופה ותמחוי אינו נוהג בימינו עכ"ל. ונראה דר"ל כל דיני קופה ע"פ מה שיתבאר לקמן סי' רנ"ו אבל ודאי דכל קהל מישראל יש להם קופה של צדקה וכמ"ש הרמב"ם והמחבר לקמן ר"ס רנ"ו:


(ב) והוא עליו בחוב. ר"ל שחייב לאחרים:


(ג) לכתובת אשתו. פי' רבינו שמשון אפי' נשואה וכ' הב"ח דהיינו לו' שהבעל ייחד לאשתו נשואה קודם חופה כלים ותכשיטין ושמום כך וכך וכתב שויים בכתובתה:


(ד) אבל מגרדה כו'. ובטור כתב דה"ה מנורה ושולחן של כסף צריך למכור ועיין בדרישה וב"ח כתבו טעם לדבריו וכ' הב"ח שכן עיקר דשלחן ומנורה וכיוצא בהן שאין גופו ממש נהנה מהן מחייבין אותו למכור וע"ש ועוד כתבו הרא"ש וטור ושאר פוסקים בשם ר"ת דאם לאחר שכבר נטל נזדמנו לו כלים הללו (פי' כגון שנפלו לו בירושה או במציאה) אין מחייבין אותו למכור ועוד כתב רש"י ומביאו הרא"ש (ורבינו ירוחם נ"ט) דאם לאחר שנטל נודע שעשיר היה והיה לו ר' זוז ב"ד באים וגובין ממנו מה שנטל ואם אין לו כדי לשלם מוכר כלי תשמישו היקרים ומשתמש בפחותים ואע"פ שממון שאין לו תובעים הוא משום קנס גובים ממנו עכ"ל וכתב הב"ח דנראה הבא להורות כפירש"י אין מהנדזין אותו:


סעיף ג[עריכה]


(ה) מי שהיו לו קרקעות כו'. המחבר העתיק ל' הרמב"ם ודעתו מבואר דס"ל כגירסת הרי"ף ומיירי בעשיר שאף אם ימכרם לפי הזול יהא לו שיעור ר' זוז דאילו אין שוין אף לפי הזול ר' זוז לכ"ע נותנין לו אפי' אלף זוז בבת אחת דהא ה"ל עני וכ"כ הב"ח ומ"מ כיון שאין לו מעות ר' זוז ויצטרך עכשיו בימות הגשמים למכור בזול אין מחייבין אותו למכור אלא מתפרנס מן הצדקה עד חצי דמי הקרקעות ואין משגיחין לראות בכמה הוא מוזל עכשיו אלא בין מעט בין הרבה מאכילין אותו עד מחצה לפי שעד מחצה הדרך להוזיל ולא יותר ואם שאר בני אדם לוקחים ביוקר והוא אינו מוצא למכור אלא בזול מאכילין אותו אפילו יותר מעד חצי דמי הקרקעות זהו דעת הרמב"ם אבל דעת התוס' ורבינו ירוחם וסמ"ג כגירסת הרי"ף שאין משגיחין ליתן עד דמי חצי הקרקעות או לא אלא רואין אם יכול למכור בימות הגשמי' בחצי דמיהן אין מאכילין אותו אבל אם לא יוכל למכרן בחצי דמיהן מאכילין אותו ואין משגיחין לראות כמה יתנו לו אלא. אפילו יותר מדמי חצי הקרקעות נותנין לו כיון שאינו יכול למכור אותם בחצי דמיהן לפי שעד מחצה הדרך להוזיל ולא יותר וכתב הטור שכן העיקר וכך הם דברי הרב בשם י"א וכל זה ברור ודלא כהב"ח שהשיג על הטור והרב בדברים שאינם נכונים גם דברי הנ"י ריש ב"ק מעורבבים בזה וכבר השיגו הר"מ מטיקטי"ן בגליון האלפסי ע"ש:

רבינו ירוחם בשם הר"ר יונה כי אמרינן דמאכילין אותו עד מחצה דמיהן שישוו בימות החמה אין מאכילין אותו הרבה ביום א' אלא דבר יום ביומו כדי פרנסתו עד חצי דמיהן ולגבי עני הוא דתנן היה לו ר' זוז פחות דינר אפילו אלף זוז בבת אחת הרי זה נוטל עכ"ל ומביאו ב"י וד"מ:


(ו) קרקעות כו'. מלבד בית דירתו טור. כלומר דהא אין מחייבין אותו למכור בית דירתו כדלעיל סעיף א' וכ"כ ב"י בשם הרמ"ה והרא"ש וכ"כ התוספות והמרדכי:


(ז) ביוקר כו'. אבל אם הוזלו כל הקרקעות אף של אחרים אפי' אם הוזלו שאינם שוים כחצי דמיהן אם יכול למכרן שיהיה לו ר' זוז לפי הזול צריך למכרן ולא יטול מהצדקה. טור ופוסקים:


(ח) אלא אוכל מעשר עני והולך כו'. ונ"י כתב כשיעור מאי דזל ארעא טפי מדכ"ע ומביאו ב"י ולא משמע הכי בדברי הרמב"ן והט"ו ושאר פוסקים אלא מאכילין אותו והולך עד שימכור בשוה וכן עיקר:


סעיף ד[עריכה]


(ט) אינו חייב כלום. וכתב רבינו ירוחם דלאו דוקא נטל מקופה של צדקה אלא אפי' מאדם בעלמא שפרנסו דרך חסד ונתן לו די סיפוקו כיון שלא היו לו נכסים באותה שעה אמנם אם היו לו נכסים או קרקעות אפילו ביד אחר חייב לשלם אם חבירו תובעו זולת ביתום עני כמ"ש בסה"ת בשם תשובת הרי"ף שהזן יתום ויתומה בתוך ביתו אין לו עליהם שום תביעה ואפילו יש להם אם לא שכתב שבתורת הלואה זן אותם אבל בסתמא לא עכ"ל ומביאו ב"י וכך הם דברי הרב בסעיף ה':


סעיף ו[עריכה]


(י) מותר המת כו'. ע"ל סימן שנ"ז:


סעיף ח[עריכה]


(יא) עני כו' אין מחיביין כו'. כתב הב"ח נראה דלפי שהכל חייבים ליתן צדקה אפי' עני המתפרנס מן הצדקה וכדלעיל ר"ס רמ"ח לכך הוצרכו לפרש דאם לא נתן אין מחייבים אותו ליתן וטעמא דמילתא משום דהעני יכול לצאת ידי חובתו כשיתן לעני חבירו וחבירו יחזור ויתן לו כדכתב בית יוסף סוף סי' רנ"א בשם הגמ"ר (וכתבו המחבר בסי' רנ"א סי"ב) עכ"ל וקשה לפי זה מאי קאמר מקבלין ממנו פשיטא דהא אפילו חייב ליתן אלא נראה דהכא מיירי בעני שאין לו פרנסתו דודאי אינו חייב ליתן צדקה עד שיהיה לו פרנסתו כדלעיל סי' רנ"א ס"ג בהג"ה ולעיל ר"ס רמ"ח מיירי ביש לו פרנסתו וכמ"ש שם והלכך בהא אין מחייבין אותו: