רש"ש על המשנה/עדיות/ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

רש"ש על המשנה מסכת עדיות פרק ו

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת עדיות · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

ב[עריכה]

במשנה שרא"א לא אמרו אלא על אמה"ח כו'. נראה דבאבר מן הנבלה (וכן מן השרץ) גם הוא מודה דמטמא מק"ו דאמרו לי' דהתם ליכא לדחויי דמרובה טומאת החיים וראיה לדבר דבס"פ העור והרוטב מתרץ להא דר"ש מטהר גבי אבר המדולדל באדם דאזיל בשטת ר"א ולא תירץ כן דבריו דבמשנה הקודמת בהא דמטהר גבי אבר המדולדל בבהמה ולפ"ז נדחה הלכאורה דבתוס' שם ד"ה כזית: שם שהחי עושה מו"מ מתחתיו כו' מה שאין המת מטמא. ופי' הרמב"ם (והרע"ב אחריו) דאם שמו המת מלמעלה ממאה בגדים כו' כל מה שאחר הג' טהור כו' ואם השלכנו על המת כו' לכאורה כיון דטומאת מת בוקע ועולה בוקע ויורד כל הבגדים שתחתיו או ע"ג כולם טמאים כמת עצמו ועי' לשונו בחבורו ספ"ה מהל' טומאת מת שסיים בזה במד"א כו' ע"ש:


ג[עריכה]

כזית בשר הפורש מאמה"ח ר"א מטמא נראה דבבהמה מודה ר"א דטהור וראיה ברורה דבס"פ העור והרוטב מסקינן דת"ק דהוא ר"מ אית ליה כר"א בהא ושם לעיל (קכ"ח ב') אמרינן לדידיה דבשר הפורש מאמה"ח (דבהמה) לא מטמא: שם ד"א אבר שיש עליו בשר כראוי כו' עתוי"ט שהר"ש פירשו דבאבר מן המת איירי ותמיהני דא"כ מאי שייטא ביה בשר כראוי לר"א הלא לדבריו במ"ב העלאת ארוכה לא מעלה ולא מורידה אלא בכזית תליא מילתא ועוד קשה דחסר הבשר דטמא ע"כ בנשאר בו עצם כשעורה לר"א דאין חשיבות לאמה"מ וכ"ש לריו"ח בנזיר (נ"ג ב' ונ"ד) (ועמש"כ ברמב"ם פ"ג מט"מ הל"ג) וחסר העצם דטהור היינו בלא נשאר בשר כזית ומאי פסקא ועוד מה זה ראיה לחומרת בשר מעצם. ומש"כ הכ"מ דבאמה"ח אם חסר מהעצם כ"ש טהור לגמרי אע"פ שכה"ב קיים כו' תמוה דהא בדר"א קיימינן ולדידי' כזית בשר הפורש ממנו טמא ודע דהר"ש עצמו תברי' לגזיזי' בפ"ג דאהלות מ"ה ופי' תחלה משנתינו זאת באמה"ח ע"ש: ומה שכ' התוי"ט דאין סברא לומר דעצם כשעורה הפורש מאמה"מ לא יהא דינו כו' וה"ז דומה ממש לתמיהת הכ"מ כו' על הראב"ד כו' תמיהני דאישתמיט לשני האדירים האלה דר"ש א"ל סברא זו בס"פ העוה"ר לפי' הרמב"ם והרע"ב אחריו ע"ש ובעיקר כוונת הראב"ד עי' בחדושי שם: שם שהבשר הפורש מה"ח טהור ואבר כו' והוא כברייתו טמא. ופי' הרע"ב כברייתו בשר וגו"ע ולשון הראב"ד שיש עליו בשר כראוי ותמיהני דא"כ מאי חומרא דעצם מבשר כמו דבשר לחוד טהור כן עצם לחוד טהור ואינו טמא אלא בהצטרפותם יחד וגידין עמהם לכן נלע"ד דר"נ בשטת ר"ע בחולין (קכ"ח ב') דמטמא בבהמה ושרצים אמה"ח אף שאין עליו בשר (ומפרש"י שם משמע דאינו מטמא אלא רכובה דברייתה בלא בשר וזהו שאמר כאן והוא כברייתו ולהתוס' שם יל"פ כברייתו כדרך בריאת אחד מן האברים כגון רכובה שהיא בלא בשר ולפי ריב"א שם י"ל דסובר ר"נ כרבי) ומטהר בכוליא וניב שפתים אף שהם כברייתן ומביא ראיה ממה דמצינו חומרא בעצם יותר מבשר באברי נבלה ושרצים וכמו דהביא ר"א ראיה מהם על חומרת בשר מעצם ואולי לר"ע אף באמ"ח דאדם הדין כן עי' בתוס' שם בסה"פ ד"ה כזית ובמש"כ שם ועוד יל"פ דקי"ל אמה"ח שאין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא רק אם העצם הוא שלם (עי' אהלות פ"ב מ"ג ומ"ה) והבשר ממנו אף שהוא שלם טהור מכלום ויהיה פי' כברייתו דהעצם הוא שלם כמו שנברא אף שאין עליו בשר היפך מפי' הראב"ד והרע"ב: שם תאמרו בחי שאין בו כו' ורובע נראה משום דאף במת א"מ רובע אלא מן רוב בנין או מנין ומעצם אחד א"מ אלא שמאי לעיל פ"א מ"ז: