לדלג לתוכן

רש"י על חבקוק ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על חבקוקפרק ב' • פסוק ד' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יג • טו • טז • יז • יח • יט • כ • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


חבקוק ב', ד':

הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִֽחְיֶֽה׃


"הנה עופלה" - נפש שלו תמיד היא בכעס ובתאוה שואף לבלוע ולא שבע עופלה ל' עזות כמו (במדבר יד) ויעפילו וכן עופל ובוחן (ישעיהו לב)

"לא ישרה נפשו בו" - אין רוחו מתקררת עליו לומר די במה שקניתי כבר לכן יבא עליו הפורענות

"וצדיק באמונתו יחיה" - יכניה המלך שעתיד זה להגלותו יעמוד לו צדקו וביום שיושלך זה מקברו ישא אויל מרודך את ראש יהויכין וישם את כסאו מעל לכסא המלכים