רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה

(ב) בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם – כְּשֶׁבָּאוּ פְּרָצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם עַל עָזְבָם אֶת ה׳, וְהִתְנַדֵּב הָעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, מֵעַתָּה בָּרְכוּ אֶת ה׳ עַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה.

(ג) אָנֹכִי... אָנֹכִי – כָּפוּל. שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה (ילק"ש כאן רמז מז): לֹא קִפֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁבָּאוּ לְמַתַּן תּוֹרָה לָתֵת עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְחָזְרוּ בְּבֹשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סוֹף שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כִּפְלַיִם, נֶאֱמַר בְּסִינַי: "אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב); בְּתָבוֹר יֵאָמֵר: 'אָנֹכִי... אָנֹכִי'. נֶאֱמַר בְּסִינַי (שם): "אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ"; בְּכַרְמֶל יֵאָמֵר כָּפוּל: "ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים" (מל"א יח, לט), בִּימֵי אֵלִיָּהוּ.

(ד) ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר – זֶה מַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר "וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ" (דברים לג, ב). וּמֶה עִנְיָנָהּ לְכָאן? כָּךְ אָמְרָה דְּבוֹרָה: קָשָׁה הִיא הַתּוֹרָה לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה וְטוֹבָה הִיא לִדְבֹּק בָּהּ, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹרָא וּבִגְבוּרָה נִתְּנָה. וּלְכָךְ נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם עַל פְּרִישָׁתָם הֵימֶנָּה, וּכְשֶׁהִתְנַדְּבוּ לַעֲסֹק בָּהּ נוֹשְׁעוּ. כָּל זֶה יֵשׁ לִלְמֹד מִתַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן^[1].
נָטְפוּ – הִזִּילוּ טַל תְּחִיָּה.

(ה) הָרִים נָזְלוּ – כְּמַיִם נוֹזְלִים נָמוֹגוּ.
זֶה סִינַי – כְּבָר מְפֹרָשׁ מַה נִרְאָה בּוֹ: 'עָשַׁן כֻּלּוֹ', וְקוֹל, וְלַפִּידִים וָאֵשׁ (שמות יט, כ).
מִפְּנֵי ה׳ – וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: זֶה סִינַי, מָה אֵרַע בּוֹ? מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳.

(ו) בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל – מְלַמֵּד שֶׁאַף יָעֵל שָׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ.
חָדְלוּ אֳרָחוֹת – הָיוּ יְרֵאִים יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְדַרְכָּם מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים, וְהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, בְּהֵחָבֵא.

(ז) חָדְלוּ פְרָזוֹן – עָרֵי הַפְּרָזִי, שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, חָדְלוּ מִהְיוֹת יוֹשְׁבִים בָּהֶם מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם, וְנֶאֶסְפוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.
עַד שַׁקַּמְתִּי – כְּמוֹ 'שֶׁקַּמְתִּי', וְכֵן "שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי" (להלן ו, יז).

(ח) יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים – כְּשֶׁבָּחַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז הֻזְקְקוּ לְמִלְחָמָה בְּשַׁעֲרֵיהֶם. רְאוּ עַתָּה, בְּהִתְנַדְּבָם, אִם יֵרָאֶה בְּיִשְׂרָאֵל מָגֵן וָרֹמַח, שֶׁצָּרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁהֵבִיא הַגּוֹי עֲלֵיהֶם. וְכֻלָּם הֲמָמָם הַמָּקוֹם בְּמִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים (פסוק כא), וְנַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם.
שְׁעָרִים – כְּמוֹ "כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ" (דברים יז, ב), עֲיָירוֹת.

(ט) לִבִּי – אֲנִי דְּבוֹרָה, לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱהֹב אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְנַדְּבוּ בָּעָם לֵאמֹר: בָּרְכוּ אֶת ה׳ וְשׁוּבוּ אֵלָיו.

(י) רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת – הַסּוֹחֲרִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּרְכְּבוּ מֵעַתָּה עַל אֲתוֹנוֹת לְבָנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת, מִבְּלִי יִרְאָה וְדַאֲגַת אוֹיְבֵיהֶם. וְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין עַל מִדִּין, לְשׁוֹן דַּיָּנִים, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּפַרְהֶסְיָא – וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "דַּהֲווֹ מִתְחַבְּרִין לְמֵיתַב עַל דִּינָא" – וְאוֹתָן שֶׁהוֹלְכִין רַגְלִי עַל דֶּרֶךְ, שִׂיחוּ וְסַפְּרוּ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַזֹּאת. אֲשֶׁר מִקּוֹל הַמְחַצְּצִים אֶתְכֶם (פסוק יא), אוֹרְבִים, לִסְטִים וּמוֹכְסִין, הַיּוֹשְׁבִין גְּדוּדִים בְּמַעֲרָכוֹת לֶאֱרֹב בְּעִבְרֵי הַמַּיִם, שָׁם יְתַנּוּ עַתָּה רוֹכְבֵי הָאֲתוֹנוֹת וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ אֶת צִדְקוֹת ה׳. וּמַה הֵן הַצְּדָקוֹת? צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהִשְׁקִיט אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֹּן פְּרָזוֹן וְלָצֵאת מְפֻזָּרִים בִּיחִידִי, שֶׁלֹּא בַּאֲסֵפַת עָם.

(יא) מְחַצְצִים – פָּתַר מְנַחֵם: עוֹרְכֵי מִלְחָמָה וְסוֹדְרֵי קְרָב. וְחִבְּרוֹ עִם "מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ" (משלי ל, כז), לְשׁוֹן גְּדוּדִים. דָּבָר אַחֵר: מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים – כְּשֶׁהֱיִיתֶם הוֹלְכִים בֵּין מַשְׁאַבִּים לִשְׁאֹב מַיִם, הֱיִיתֶם יְרֵאִים מִקּוֹל אֲבָנִים, חַלּוּקֵי הַנַּחַל, ̃קיילו״ש [cheilos = אבני צור^[2]] בְּלַעַז, שֶׁהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם נִשְׁמָע קוֹלָם, וֶהֱיִיתֶם יְרֵאִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּכֶם אוֹיְבֵיכֶם. מֵעַכְשָׁיו אֵין לָחֹשׁ עַל זֹאת, וּמִשּׁוּם הָכִי מִצְוָה עֲלֵיכֶם לִיתֵּן הוֹדָיָה לִשְׁמוֹ.
מְחַצְצִים – לְשׁוֹן אַבְנֵי חַלּוּקֵי הַנַּחַל, כְּמוֹ: ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ״ (איכה ג, טז).
אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים – חָזְרוּ לְעָרֵי מוֹשְׁבוֹתָם, שֶׁבָּרְחוּ מֵהֶם לֵיאָסֵף אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.

(יב) עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה – לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּפְשׁוּטוֹ, הִתְגַּבְּרִי בְּשִׁירָתֵךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (פסחים ס"ו ע"ב), מִפְּנֵי שֶׁנִּתְהַלְּלָה וְאָמְרָה: "עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה" (פסוק ז), נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

(יג) אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים. יְרַד – יִרְדֶּה, כְּמוֹ: לְרַד לְפָנָיו גוֹיִם (ישעיהו מה, א). שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל רָדוּ בְּאַדִּירֵי הַגּוֹיִם.
ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים – יִרְדֶּה לִי אֶת גִּבּוֹרֵי הַגּוֹיִם.

(יד) מִנִּי אֶפְרַיִם – מִן אֶפְרַיִם יָצָא שֹׁרֶשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, לִרְדּוֹת בַּעֲמָלֵק לַחֲלֹשׁ אוֹתוֹ לְפִי חֶרֶב. וּמְחֻבָּר מִקְרָא זֶה לְעֶלְיוֹן, לְפָרֵשׁ: ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים – אֶת יְהוֹשֻׁעַ הֵקִים, לְרַד בַּעֲמָלֵק.
אַחֲרֶיךָ – יָקוּם מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, שֶׁיְּגָרְמֶנּוּ, וִיעַמֵּם אוֹתוֹ כְּגֶחָלִים עוֹמְמוֹת. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: בַּעֲמָמֶיךָ, בְּחַיִל שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי שֶׁבָּא שָׁאוּל עֲלֵיהֶם.
מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים – שָׂרִים גְּדוֹלִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאֱמוֹרִי, אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ "שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגּוֹב" (דברים ג, ד), שֶׁכָּבַשׁ יָאִיר.

(טו) וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר – שָׂרִים שֶׁבְּיִשָּׂשכָר, הֵם סַנְהֶדְרָאוֹת, עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, "יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים" (דה"א יב, לג), הֵם תָּמִיד עִם דְּבוֹרָה, לְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.
וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר – יוֹ״ד זוֹ טְפֵלָה הִיא וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא כְּיוֹ״ד "בַּהֲמוֹת שָׂדַי" (תהלים ח, ח); "וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי" (ירמיהו כב, יד).
וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק – וּשְׁאָר הָעָם שֶׁל יִשָּׂשכָר, כֵּן הֵם עִם בָּרָק, לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה.
בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו – שְׁלָחָם בְּכָל שְׁלִיחוּתוֹ, וְלֶאֱסֹף אֶת הָעָם, וּלְכָל צָרְכֵי הַמִּלְחָמָה.
בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן – אֲבָל בְּחִלּוּקֵי לִבּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן רַבּוּ חִקְקֵי לֵב. "נִכְלֵי לִיבָּא" (ת"י), עַרְמוּמִית. וּמָה הִיא עַרְמוּמִיתוֹ? יָשַׁב לוֹ בֵּין מִשְׁפְּתֵי הַמִּלְחָמָה, לִשְׁמֹעַ מִי נוֹצֵחַ וְיִהְיֶה עִמּוֹ.

(טז) שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים – לִשְׁמֹעַ קוֹל עֶדְרֵי הַמִּלְחָמָה, לְמִי קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וּלְמִי קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה.

(יז) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן – וְלֹא בָּא אֶל הַמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן, הִכְנִיס מָמוֹנוֹ בִּסְפִינוֹת לַעֲמֹד וְלִבְרֹחַ.
וְעַל מִפְרָצָיו – לִשְׁמֹר פִּרְצוֹת אַרְצוֹ.

(יח) זְבֻלוּן עַם חֵרֵף וְגוֹמֵר – בִּזָּה נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָמוּת בַּמִּלְחָמָה עִם בָּרָק, וְכֵן נַפְתָּלִי.
עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה – עַל הַר תָּבוֹר.

(יט) בְּתַעֲנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "בְּתַעֲנַךְ הֲווֹ שָׁרָן וּמָטָן עַל מֵי מְגִדּוֹ" [=בתענך היו חונים, ומגיעים על מי מגידו]. רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה בְּתַעֲנַךְ, וּמַגִּיעַ עַד מֵי מְגִדּוֹ.
בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ – חִנָּם בָּאוּ לְעֶזְרַת סִיסְרָא, לֹא בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂכָר.

(כ) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ – וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח בָּם צְבָאָיו, שֶׁאֵינָם רוֹצִים שׁוּם שָׂכָר.
מִמְּסִלּוֹתָם – רֹאשׁ הַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם וְסוֹפוֹ בָּאָרֶץ. מִכָּאן אָמְרוּ (תנחומא בראשית ה): עָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כָּאֲוִיר שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, שֶׁהַכּוֹכָב תָּקוּעַ בָּרָקִיעַ כְּמִין נֶגֶר בַּדֶּלֶת, מִדַּת אָרְכּוֹ כְּעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וּמִן הַמִּקְרָא, שֶׁמֵּעִיד: מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ, אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כְּגֹבַהּ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.

(כא) גְּרָפָם – טִאֲטָם מִן הָעוֹלָם, כְּמַגְרֵפָה זוֹ, שֶׁגּוֹרֶפֶת אֶת הָאֵפֶר מִן הַכִּירָה.
נַחַל קְדוּמִים – שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב לַיָּם עַל זֶה מִימוֹת מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים (קי"ח ע"ב).
תִּדְרְכִי נַפְשִׁי – בָּרַגְלַיִם, אֶת עֹז גִּבּוֹרֵי כְּנַעַן.

(כב) הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס – נִשְׁתַּלְּפוּ טַלְפֵי סוּסֵיהֶם. שֶׁהָיָה חֹם הַכּוֹכָב מַרְתִּיחַ אֶת הַטִּיט וְהַצִּפֹּרֶן נִשְׁמְטָה, כְּמוֹ שֶׁמּוֹלְגִין אֶת הָרַגְלַיִם בְּרוֹתְחִין וְהַטְּלָפִים נִשְׁמָטִים. מִתּוֹךְ שֶׁנִּשְׁתַּלְּפוּ, נֶהֶלְמוּ הָרַגְלַיִם.
מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו – שֶׁהָיוּ מַרְקִידִים אֶת סוּסֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ: "וְסוּס דֹּהֵר" (נחום ג, ב), הוּא לְשׁוֹן הַרְקָדַת הַסּוּס.

(כג) אוֹרוּ מֵרוֹז – אָמְרֵי לַהּ כּוֹכְבָא הֲוָה, וְאָמְרֵי לַהּ גַּבְרָא חֲשִׁיבָא הֲוָה [=יש אומרים: כוכב היה, ויש אומרים: אדם חשוב היה] (מו"ק ט"ז ע"א), וְהָיָה סָמוּךְ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה וְלֹא בָּא.
אָמַר מַלְאַךְ ה׳ – אָמַר בָּרָק בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
יוֹשְׁבֶיהָ – הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז [=בארבע מאות שופרות נידהו ברק למרוז] (שם).
לְעֶזְרַת ה׳ – כִּבְיָכוֹל. שֶׁמִּי שֶׁהוּא עוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּעוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה.

(כד) מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל – שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "הִנֵּה בָאֹהֶל" (בראשית יח, ט); רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה" (בראשית כד, סז); רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: "וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה" וְגוֹמֵר (בראשית לא, לג).
מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ – יָעֵל. לָמָּה? הֵן יָלְדוּ וְגִדְּלוּ; וְאִם לֹא יָעֵל, הֲרֵי הָרָשָׁע הַזֶּה בָּא וּמְאַבְּדָן. כָּךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (מח, טו). דָּבָר אַחֵר: אַף יָעֵל הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת אֹהָלִים.

(כה) חָלָב נָתָנָה – לָדַעַת אִם לִבּוֹ עָלָיו, שֶׁיָּבִין בֵּין טַעַם מַיִם לְטַעַם חָלָב. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.
בְּסֵפֶל אַדִּירִים – בְּסֵפֶל שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ מַיִם, שֶׁהַמַּיִם נִקְרְאוּ ׳אַדִּירִים׳, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַיִם אַדִּירִים (שמות טו, י).

(כו) לְהַלְמוּת עֲמֵלִים – סִיסְרָא, שֶׁהָיָה עָמֵל וְיָגֵעַ.
מָחֲקָה – לְשׁוֹן 'חִקּוּי'.
וּמָחֲצָה – לְשׁוֹן 'מַחַץ'.
וְחָלְפָה – יוֹצֵא מִצַּד אַחֵר.

(כח) וַתְּיַבֵּב – לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ "נִיב שְׂפָתַיִם" (ישעיהו נז, יט). וְרַבּוֹתֵינוּ (ר"ה ל"ג ע"ב) פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן גְּנִיחָה, כִּ'תְרוּעָה', דִּמְתַרְגְּמִינָן ׳יַבָּבָא׳ (ויקרא כג, כד). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן רְאִיָּה, כְּמוֹ: בָּבַת עֵינִי (זכריה ב, ב). וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם.
אֶשְׁנָב – חַלּוֹן.

(כט) חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה – הַחֲכָמוֹת שֶׁבְּשָׂרוֹתֶיהָ, לְכָךְ נָקוּד חֵי״ת פַּתַּ״ח. חָכְמוֹת שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר נָקוּד חֲטַ״ף קָמָ״ץ, כְּמוֹ: "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת" (משלי כד, ז). וְזֶה נָקוּד חַכְמוֹת, וְכֵן: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" (שם יד, א), חֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים.
תַּעֲנֶינָּה – דַּגְשׁוּת שֶׁל נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁלִישִׁית, וּפִתְרוֹנוֹ: תַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ. דַּגְשׁוּת נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם ׳אוֹתָהּ׳, כְּמוֹ: מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה (ויקרא ו, יד).
אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ – תַּנְחוּמִין לְעַצְמָהּ: מָה אֲנִי מְתַמַּהּ תְּמִיָּה עַל עִכּוּב בְּנִי?

(ל) הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל – וְהוּא מְעַכְּבָן.
רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר – מְעַנִּים נָשִׁים יָפוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל אִישׁ מֵהֶם יֵשׁ לוֹ בְּמִטָּתוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים.

(לא) כֵּן יֹאבְדוּ – דְּבוֹרָה אָמְרָה: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל הֵן לָהּ, כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה׳, כַּאֲשֶׁר אָבַד הוּא.
וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ – לֶעָתִיד לָבֹא, "שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" (ישעיהו ל כו), שֶׁהִיא עַל אַחַת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ, כְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שְׁבִיעִיּוֹת.
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ – אֵין זֶה מִדִּבְרֵי דְּבוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי כּוֹתֵב הַסֵּפֶר.

הערות

1. "ה', אוֹרָיְתָךְ דִּיהַבְתָּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּד עָבְרִין עֲלַהּ הֲוָה שָׁלְטִין בְּהוֹן עַמְמַיָא, וְכַד תָּיְבִין לַהּ, מִתְגַּבְּרִין אִנּוּן עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיהוֹן" [=ה', תורתך שנתת לישראל, כשהם עוברים עליה היו שולטים בהם הגוים, וכאשר שבים אליה, מתגברים הם על שונאיהם].
2. לא נמצא בכתבי־היד. בדפוסים קוראים קזל"ש (בגרמנית קיז"ל kiesel, "חלמיש"), ודאי תיקון מאוחר. רש"י מסביר, שהשואבים מים היו מפחדים מהחצץ, שהרעיש בהתגלגלו בדרכם.