רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א
(א) מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי – עַל מְקוֹמוֹת שֶׁהִפַּלְנוּ בְּגוֹרָל וַעֲדַיִן לֹא נִכְבְּשׁוּ.
(ב) יְהוּדָה יַעֲלֶה – שֵׁבֶט יְהוּדָה יַעֲלֶה תְּחִלָּה לִכְבֹּשׁ אֶת גּוֹרָלוֹ.
(ג) לְשִׁמְעוֹן אָחִיו – לְשֵׁבֶט שִׁמְעוֹן.
עֲלֵה אִתִּי – וְעָזְרֵנִי לִכְבֹּשׁ אֶת מַה שֶׁנָּפַל בְּגוֹרָלִי.
וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: יְהוּדָה יַעֲלֶה. הוּא עָתְנִיאֵל, הוּא יַעְבֵּץ, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּמַסֶּכֶת תְּמוּרָה (ט"ז ע"א): מַה שְּׁמוֹ? יְהוּדָה אֲחִי שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ. וּלְשִׁמְעוֹן אָחִיו אָמַר שֶׁיֵּלֵךְ אִתּוֹ.
(ד) בְּבֶזֶק – שֵׁם מָקוֹם.
(ז) שִׁבְעִים מְלָכִים וְגוֹמֵר – מִכָּאן אַתָּה לָמֵד מַה גְּדֻלָּתָן וְעָשְׁרָן שֶׁל מַלְכֵי כְּנַעַן, שֶׁהֲרֵי אֲדֹנִי בֶזֶק לֹא הָיָה כְּדַאי לִמָּנוֹת עִם מַלְכֵי כְּנַעַן (יהושע יב) בְּשֵׁם ׳מֶלֶךְ׳, וְכָתוּב בּוֹ כֵּן.
וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלַיִם – שֶׁהָלְכוּ מִשָּׁם לְהִלָּחֵם עַל יְרוּשָׁלַיִם.
(ח) שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ – שִׁלְּחוּ אֵשׁ בְּכֻלָּהּ.
(יג) אֲחִי כָלֵב – מֵאִמּוֹ.
(יד) וַתְּסִיתֵהוּ – "וְאַמְלַכְתֵּיהּ" [ת"י. =ותייעצהו], לְשׁוֹן נִמְלָךְ, שֶׁמְּיַעֲצִין הָאָדָם וּמַשִּׂיאִין לִבּוֹ לְדָבָר אַחֵר. נִרְאֶה לִי.
וַתִּצְנַח – "וְאִתְרְכִינַת" [ת"י. =והתכופפה], לִפֹּל לְרַגְלֵי אָבִיהָ.
(טו) אֶרֶץ הַנֶּגֶב – אָדָם שֶׁבֵּיתוֹ מְנֻגָּב מִכָּל טוּב, שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא תּוֹרָה.
גֻּלֹּת מָיִם – שְׂדֵה בֵּית הַבַּעַל, "אֲתַר בֵּית שָׁקְיָא דְמַיָּא" [ת"י. =מקום בית השקאת המים].
(טז) מֵעִיר הַתְּמָרִים – הִיא יְרִיחוֹ. שֶׁנִּתַּן לָהֶם דָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ, לְאָכְלָהּ עַד שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּמִי שֶׁיִּבְנֶה בֵּית הַבְּחִירָה בְּחֶלְקוֹ – יִטְּלֶנָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לְכָל יִשְׂרָאֵל חֵלֶק בְּבֵית הַבְּחִירָה. וּנְתָנוּהָ לִבְנֵי יִתְרוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְהַתַּלְמִידִים שֶׁבָּהֶם הִנִּיחוּהָ וְהָלְכוּ אֵצֶל עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, הוּא יַעְבֵּץ, בְּמִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד, לִלְמֹד תּוֹרָה, וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם, עִם הַתַּלְמִידִים הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו. הוּא בִּקֵּשׁ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּזְמִין לוֹ תַּלְמִידִים הֲגוּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהִים" וְגוֹמֵר (דה"א ד, י), וְזִמֵּן לוֹ הַחֲסִידִים הַלָּלוּ.
(יט) כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "בָּתַר כֵּן דְּחָבוּ, לָא יְכִילוּ לְתָרָכָא יָת יָתְבֵי מֵישְׁרָא" [=אחרי כן כאשר חטאו, לא יכלו לגרש את יושבי העמק].
(כא) וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם – מָחוֹז הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁשְּׁמוֹ יְבוּסִי (פרקי דרבי אליעזר לו), וּמִבְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ הָיוּ, וְלֹא הוֹרִישָׁם מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה (בראשית כא, כג-כד) עַד שֶׁבָּא דָוִד (שמ"ב ה, ו-ז), לְפִי שֶׁעֲדַיִן הָיָה נֶכְדּוֹ קַיָּם, וְהוּא נִשְׁבַּע לוֹ וּלְנִינוֹ וּלְנֶכְדּוֹ.
(כב) בֵּית אֵל – שֶׁנָּפַל בְּגוֹרָלָם (יהושע טז, א). וְאַף עַל פִּי שֶׁפֶּסֶל מִיכָה עִמָּהֶם, שֶׁהֲרֵי מִיכָה מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם (שופטים יז, א), נֶאֱמַר כָּאן וַה׳ עִמָּם. הוּא שֶׁאָמַר דָּנִיֵּאל: "לְךָ ה׳ הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים" (דניאל ט, ז).
(כג) וַיָּתִירוּ – עַל יְדֵי אֲחֵרִים, "וּשְׁלַחוּ מְאַלְּלִין" (ת"י) [=וישלחו מרגלים]. "וְיָתוּרוּ אֶת אֶרֶץ" (במדבר יג, ב) נֶאֱמַר בַּמְּרַגְּלִים עַצְמָן, וְאֵלּוּ שֶׁשָּׁלְחוּ מְרַגְּלִים – נֶאֱמַר בָּהֶם וַיָּתִירוּ.
(כד) אֶת מְבוֹא הָעִיר – שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים לָהּ דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה, וְלוּז אֶחָד עוֹמֵד עַל פִּי הַמְּעָרָה, וְנִכְנָסִים דֶּרֶךְ הַלּוּז לַמְּעָרָה.
(כה) וַיַּרְאֵם – בְּאֶצְבָּעוֹ.
(כו) לוּז – שֶׁגָּדְלוּ בּוֹ אֱגוֹזִים דַּקִּים, קולדר״א [colder = עץ אלסר[1]] בְּלַעַז.
הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם – לֹא בִּלְבְּלָהּ סַנְחֵרִיב, וְלֹא הֶחֱרִיבָהּ נְבוּכַדְנֶצַּר.
(כז) וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה – סִפֵּר הַכָּתוּב בִּגְנוּתוֹ, שֶׁהִתְחִילוּ לִמְעֹל בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁצִּוָּה אוֹתָם: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" וְגוֹמֵר (במדבר לג, נב).