רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים

פרק א

(א) מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי – עַל מְקוֹמוֹת שֶׁהִפַּלְנוּ בְּגוֹרָל וַעֲדַיִן לֹא נִכְבְּשׁוּ.

(ב) יְהוּדָה יַעֲלֶה – שֵׁבֶט יְהוּדָה יַעֲלֶה תְּחִלָּה לִכְבֹּשׁ אֶת גּוֹרָלוֹ.

(ג) לְשִׁמְעוֹן אָחִיו – לְשֵׁבֶט שִׁמְעוֹן.
עֲלֵה אִתִּי – וְעָזְרֵנִי לִכְבֹּשׁ אֶת מַה שֶׁנָּפַל בְּגוֹרָלִי.
וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: יְהוּדָה יַעֲלֶה. הוּא עָתְנִיאֵל, הוּא יַעְבֵּץ, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּמַסֶּכֶת תְּמוּרָה (ט"ז ע"א): מַה שְּׁמוֹ? יְהוּדָה אֲחִי שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ. וּלְשִׁמְעוֹן אָחִיו אָמַר שֶׁיֵּלֵךְ אִתּוֹ.

(ד) בְּבֶזֶק – שֵׁם מָקוֹם.

(ז) שִׁבְעִים מְלָכִים וְגוֹמֵר – מִכָּאן אַתָּה לָמֵד מַה גְּדֻלָּתָן וְעָשְׁרָן שֶׁל מַלְכֵי כְּנַעַן, שֶׁהֲרֵי אֲדֹנִי בֶזֶק לֹא הָיָה כְּדַאי לִמָּנוֹת עִם מַלְכֵי כְּנַעַן (יהושע יב) בְּשֵׁם ׳מֶלֶךְ׳, וְכָתוּב בּוֹ כֵּן.
וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלַיִם – שֶׁהָלְכוּ מִשָּׁם לְהִלָּחֵם עַל יְרוּשָׁלַיִם.

(ח) שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ – שִׁלְּחוּ אֵשׁ בְּכֻלָּהּ.

(יג) אֲחִי כָלֵב – מֵאִמּוֹ.

(יד) וַתְּסִיתֵהוּ – "וְאַמְלַכְתֵּיהּ" [ת"י. =ותייעצהו], לְשׁוֹן נִמְלָךְ, שֶׁמְּיַעֲצִין הָאָדָם וּמַשִּׂיאִין לִבּוֹ לְדָבָר אַחֵר. נִרְאֶה לִי.
וַתִּצְנַח – "וְאִתְרְכִינַת" [ת"י. =והתכופפה], לִפֹּל לְרַגְלֵי אָבִיהָ.

(טו) אֶרֶץ הַנֶּגֶב – אָדָם שֶׁבֵּיתוֹ מְנֻגָּב מִכָּל טוּב, שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא תּוֹרָה.
גֻּלֹּת מָיִם – שְׂדֵה בֵּית הַבַּעַל, "אֲתַר בֵּית שָׁקְיָא דְמַיָּא" [ת"י. =מקום בית השקאת המים].

(טז) מֵעִיר הַתְּמָרִים – הִיא יְרִיחוֹ. שֶׁנִּתַּן לָהֶם דָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ, לְאָכְלָהּ עַד שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּמִי שֶׁיִּבְנֶה בֵּית הַבְּחִירָה בְּחֶלְקוֹ – יִטְּלֶנָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לְכָל יִשְׂרָאֵל חֵלֶק בְּבֵית הַבְּחִירָה. וּנְתָנוּהָ לִבְנֵי יִתְרוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְהַתַּלְמִידִים שֶׁבָּהֶם הִנִּיחוּהָ וְהָלְכוּ אֵצֶל עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, הוּא יַעְבֵּץ, בְּמִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד, לִלְמֹד תּוֹרָה, וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם, עִם הַתַּלְמִידִים הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו. הוּא בִּקֵּשׁ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּזְמִין לוֹ תַּלְמִידִים הֲגוּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהִים" וְגוֹמֵר (דה"א ד, י), וְזִמֵּן לוֹ הַחֲסִידִים הַלָּלוּ.

(יט) כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "בָּתַר כֵּן דְּחָבוּ, לָא יְכִילוּ לְתָרָכָא יָת יָתְבֵי מֵישְׁרָא" [=אחרי כן כאשר חטאו, לא יכלו לגרש את יושבי העמק].

(כא) וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם – מָחוֹז הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁשְּׁמוֹ יְבוּסִי (פרקי דרבי אליעזר לו), וּמִבְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ הָיוּ, וְלֹא הוֹרִישָׁם מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה (בראשית כא, כג-כד) עַד שֶׁבָּא דָוִד (שמ"ב ה, ו-ז), לְפִי שֶׁעֲדַיִן הָיָה נֶכְדּוֹ קַיָּם, וְהוּא נִשְׁבַּע לוֹ וּלְנִינוֹ וּלְנֶכְדּוֹ.

(כב) בֵּית אֵל – שֶׁנָּפַל בְּגוֹרָלָם (יהושע טז, א). וְאַף עַל פִּי שֶׁפֶּסֶל מִיכָה עִמָּהֶם, שֶׁהֲרֵי מִיכָה מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם (שופטים יז, א), נֶאֱמַר כָּאן וַה׳ עִמָּם. הוּא שֶׁאָמַר דָּנִיֵּאל: "לְךָ ה׳ הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים" (דניאל ט, ז).

(כג) וַיָּתִירוּ – עַל יְדֵי אֲחֵרִים, "וּשְׁלַחוּ מְאַלְּלִין" (ת"י) [=וישלחו מרגלים]. "וְיָתוּרוּ אֶת אֶרֶץ" (במדבר יג, ב) נֶאֱמַר בַּמְּרַגְּלִים עַצְמָן, וְאֵלּוּ שֶׁשָּׁלְחוּ מְרַגְּלִים – נֶאֱמַר בָּהֶם וַיָּתִירוּ.

(כד) אֶת מְבוֹא הָעִיר – שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים לָהּ דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה, וְלוּז אֶחָד עוֹמֵד עַל פִּי הַמְּעָרָה, וְנִכְנָסִים דֶּרֶךְ הַלּוּז לַמְּעָרָה.

(כה) וַיַּרְאֵם – בְּאֶצְבָּעוֹ.

(כו) לוּז – שֶׁגָּדְלוּ בּוֹ אֱגוֹזִים דַּקִּים, קולדר״א [colder = עץ אלסר^[1]] בְּלַעַז.
הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם – לֹא בִּלְבְּלָהּ סַנְחֵרִיב, וְלֹא הֶחֱרִיבָהּ נְבוּכַדְנֶצַּר.

(כז) וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה – סִפֵּר הַכָּתוּב בִּגְנוּתוֹ, שֶׁהִתְחִילוּ לִמְעֹל בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁצִּוָּה אוֹתָם: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" וְגוֹמֵר (במדבר לג, נב).

פרק ב

(א) וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' –  שָׁנִינוּ בְּ׳סֵדֶר עוֹלָם׳ (פרק יט): זֶה הָיָה פִּינְחָס.
אֶל הַבֹּכִים – שֵׁם הַמָּקוֹם.
אַעֲלֶה אֶתְכֶם – כָּךְ הָיָה דַּעְתִּי מִתְּחִלָּה, לְהַעֲלוֹתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וְכֵן עָשִׂיתִי, עַל מְנָת לְהוֹרִישׁ אֶת אוֹיְבַי.

(ג) וְגַם אָמַרְתִּי – עַתָּה אָמַרְתִּי בְּאַפִּי.
לְצִדִּים – לִמְצַדְּדִים בְּצִדְּכֶם בִּגְדוּדִים וּגְיָסוֹת לִשְׁלֹל וְלָבֹז.

(ו) וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹמֵר – זֶה הַמַּעֲשֶׂה הָיָה מֻקְדָּם, אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּא לוֹמַר: "וַיַּעֲשׂוּ הָרַע" (פסוק יא), הִתְחִיל לוֹמַר כֵּן. יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁמֵּת, וְקִבְּלוּ לְפָנָיו לַעֲבֹד ה׳ – שִׁלְּחָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ, וְהֵם עָבְדוּ אֶת ה׳ כָּל יָמָיו וְכָל יְמֵי הַזְּקֵנִים; וְאַחַר כָּךְ "וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע".

(ז) אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים וְגוֹמֵר – יָמִים הֶאֱרִיכוּ, שָׁנִים לֹא הֶאֱרִיכוּ, לְפִי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ בְּהֶסְפֵּדוֹ. הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "הַר גָּעַשׁ" (פסוק ט), שֶׁרָעַשׁ עֲלֵיהֶם הָהָר לְהָרְגָן.

(ט) בְּתִמְנַת חֶרֶס – עַל שֵׁם שֶׁהֶעֱמִידוּ תְּמוּנַת חֶרֶס עַל קִבְרוֹ, כְּלוֹמַר: חֲבָל עַל אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד הַחַמָּה וּמוּטָל בַּקֶּבֶר.

(טו) בְּכָל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד ה׳ הָיְתָה בָּם לְרָעָה – עַל אֲבִימֶלֶךְ וּמַחְלוֹן וְכִלְיוֹן נֶאֱמַר בְּ׳סֵדֶר עוֹלָם׳ (פרק יב).

(טז) וַיָּקֶם ה׳ שֹׁפְטִים – תָּמִיד, מִדּוֹר אֶל דּוֹר, כְּמוֹ שֶׁהוּא מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ בַּסֵּפֶר הַזֶּה, שׁוֹפֵט אַחַר שׁוֹפֵט.

(יח) וְכִי הֵקִים – לְשׁוֹן הֹוֶה: וְכַאֲשֶׁר הָיָה מֵקִים לָהֶם שׁוֹפְטִים, וְהָיָה ה׳ עִם הַשּׁוֹפֵט וְגוֹמֵר.
כִּי יִנָּחֵם – שֶׁהָיָה מִתְנַחֵם לָהֶם עַל הָרָעָה. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.
מִנַּאֲקָתָם – מִפְּנֵי נַאֲקָתָם, הָעוֹלָה לְפָנָיו מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם.

(יט) לֹא הִפִּילוּ – לֹא הִנִּיחוּ דָּבָר לִהְיוֹת נוֹכָחִים עַל כָּל הַבָּא עֲלֵיהֶם.

(כב) הֲשֹׁמְרִים הֵם – הֵ״א חֲטַף פַּתָּח הוּא נָקוּד, לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן שְׁאֵלָה וְנִסָּיוֹן.

פרק ג

(א) לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל – אֶת [הַ]דּוֹר הָאַחֵר, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת נִסֵּי מִלְחֲמוֹת כְּנַעַן וְלֹא רָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל, וְהִמְרוּ וּמָעֲלוּ בַּמָּקוֹם.

(ב) רַק לְמַעַן דַּעַת – רַק לַדָּבָר הַזֶּה לְבַדּוֹ הִנִּיחָם, לְמַעַן דַּעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מָה הַחֵטְא גּוֹרֵם. כִּי עַתָּה הֵם זְקוּקִים לְלַמְּדָם מִלְחָמָה.
רַק אֲשֶׁר לְפָנִים – שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְשָׁרֵת אֶת ה׳.
לֹא יְדָעוּם – לַמִּלְחָמוֹת הַלָּלוּ וְטַכְסִיסֵיהֶם, וְלֹא נִצְרְכוּ לָהֶם.

(ג) חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים – הֵם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ לְנַסּוֹת.

(י) וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה׳ – דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (שמות, כ): נִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" (שמות ג, ז). מָה הֵן שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעֲתִידִין לִטְעוֹת בָּעֵגֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי. זוֹ דָּרַשׁ עָתְנִיאֵל. אָמַר: בֵּין זַכָּיִם בֵּין חַיָּבִים, עָלָיו לְהוֹשִׁיעָם.

(יג) אֶת עִיר הַתְּמָרִים – יְרִיחוֹ.

(טו) אִטֵּר יַד יְמִינוֹ – תִּרְגֵּם יְהוֹנָתָן: "גְּבַר גְּמִיד יַד יְמִינֵיהּ" [=איש גמוד יד ימינו]. וְכָל 'גְּמִיד' – לָשׁוֹן אֲרָמִי הוּא, דָּבָר כָּווּץ מֵחֲמַת חֹלִי, ריטריי״ט [retreit = מכווץ] בְּלַעַז; לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בְּיַד יְמִינוֹ. וּבְלָשׁוֹן עִבְרִי: 'אִטֵּר', אָטוּם, כְּמוֹ: "וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" (תהלים סט, טז). אָטוּם בְּיַד יְמִינוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹלֵט בָּהּ.

(טז) גֹּמֶד אָרְכָּהּ – אַמָּה גְּדוּמָה, וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: דומיאלנ"א [dumialne = חצי־אמה^[2]], וּבִלְשׁוֹן לַעַז: ושקורט"א [waskorte = קצרה למדאי].
עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ – לְפִי שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ שׁוֹלֵט, יֹאחֲזֶנָּה בִּשְׂמֹאלוֹ.

(יז) אִישׁ בָּרִיא – "פַּטִּים" (ת"י) [=מפוטם, שָׁמֵן].

(יח) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם – חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְלִוָּה אֶת חֲבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ לָשֵׂאת אֶת הַמִּנְחָה, וְלִוָּה אוֹתָם עַד הַגִּלְגָּל.

(יט) וְהוּא שָׁב – יְחִידִי.
מִן הַפְּסִילִים – מָקוֹם שֶׁפּוֹסְלִים שָׁם אֲבָנִים מִן הָהָר, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "מִן מַחְצְבַיָּא" [=מן המחצבות]. וּבָא אֶל עֶגְלוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ.
וַיֹּאמֶר הָס – אָמַר עֶגְלוֹן: שַׁתְּקוּ אֶת הַכֹּל מֵעָלַי. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם הָס: סַלֵּיק [=סלקו], הוֹצֵא כָּל אִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן, הָס – לְשׁוֹן שִׁתּוּק.

(כ) בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה – "בַּעֲלִיַּת בֵּית קַיְטָא" (ת"י) [=בעליית בית הקיץ], שֶׁהָיְתָה לַאֲוִיר וְצוֹנֶנֶת.
דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ – וְצָרִיךְ אַתָּה לַעֲמֹד.
וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא – לְכָךְ זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת.

(כב) הַנִּצָּב – הוּא הַבַּרְזֶל שֶׁהַשָּׁנוּן תָּחוּב לְתוֹכוֹ, שֶׁקּוֹרִין הל״ט [halt = ידית] בְּלַעַז, הוּא הַמַּעֲמִיד הַחֶרֶב עַל פִּי תַּעְרָהּ.
הַלַּהַב – הוּא הַשָּׁנוּן שֶׁקּוֹרִין ברנ״ט [brant = להב^[3]] בְּלַעַז, וּבְלַעַז למ״א [lame = {{{תרגום}}}].
וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב – שֻׁמָּנוֹ. שֶׁהָיָה שָׁמֵן מְאֹד, וְכִסָּה אֶת כָּל אֹרֶךְ הַחֶרֶב.
וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹּנָה – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וּנְפַק אוּכְלֵיהּ שְׁפִיךְ" [=ויצא מאכלו שָפוּך]. עֲשָׂאָן כִּשְׁתֵּי תֵבוֹת, וְשִׁי״ן מְשַׁמֶּשֶׁת לִשְׁתֵּיהֶן: 'וַיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ, שְׁדוֹנָה', בִּשְׁפִיכָה. 'שָׁפַךְ' – ׳שְׁדָא׳, כְּתַרְגּוּמוֹ.

(כג) וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה – מִן הָעֲלִיָּה אֶל [הַמִּסְדְּרוֹן]. הַמִּסְדְּרוֹנָה – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "לְאַכְסַדְרָא" [=חצר עם תקרה ללא קירות].
וְנָעָל – בַּמַּפְתֵּחַ.

(כד) וְהוּא יָצָא – אֵהוּד יָצָא, וְעַבְדָיו שֶׁל עֶגְלוֹן בָּאוּ.
מֵסִיךְ... רַגְלָיו – "עָבֵיד צֻרְכֵּיהּ" [=עושה צרכיו], הֵם נְקָבִים הַגְּדוֹלִים.

(כה) עַד בּוֹשׁ – עַד עִכּוּב, כְּלוֹמַר, זְמַן אָרֹךְ.

(כו) נִמְלָט – בָּרַח, אישמוציי״ר [esmucier = להיחבא, להינצל^[4]] בְּלַעַז.
עַד הִתְמַהְמְהָם – כְּמוֹ: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" (שה"ש א, יב); "אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שם ב, ז), בְּעוֹד שֶׁשְּׁנֵינוּ חֲפֵצִים בָּהּ.
הַשְּׂעִירָתָה – יַעַר דַּק וְעָב, שֶׁקּוֹרִין ברוצ״א [broce = סבך יער] בְּלַעַז, וְטוֹב הוּא לְהֵחָבֵא. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵדֶר זְרָעִים, שֶׁעַנְפֵי אִילָנוֹת דַּקִּים קְרוּיִין שֵׂעָר: "הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר" (כלאים פ"ד מ"ט), "וְאִם הָיָה הַשֵּׂעָר כּוֹתֵשׁ" (פאה פ"ב מ"ג).

(כז) וַיְהִי בְּבוֹאוֹ – שֶׁעָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָא לִמְקוֹמוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
בְּהַר אֶפְרָיִם – שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי, וְאֶרֶץ מוֹאָב הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּמִזְרָחוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁשָּׁלְטוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן – יָרְשׁוּ אֶת יְרִיחוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה (פסוק יג), וְנָתְנוּ אֶת סַרְנֵיהֶם וְשַׁלִּיטֵיהֶם עַל יִשְׂרָאֵל.

(כח) רִדְפוּ – לַהֲרֹג אֶת כָּל מוֹאָב שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁלָּנוּ.
וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן – שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ מוֹאָב לָנוּס וְלָשׁוּב אֶל אַרְצָם.

(כט) כָּל שָׁמֵן – "כָּל גְּבַר אֵימְתָן" (ת"י) [=כל איש מטיל אימה].

(לא) מַלְמַד – הוּא דָּרְבָן, מַרְדֵּעַ, אגוילו״ן [aguilon = מַלמד, דרבן] בְּלַעַז.

פרק ד

(ב) בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם – שֵׁם עִיר, עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה חֲזָקָה וְשׁוֹלֶטֶת.

(ג) לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה – דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (צו ב): בְּגִדּוּפִין; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם (מלאכי ג, יג).

(ד) אֵשֶׁת לַפִּידוֹת – שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה פְּתִילוֹת לַמִּקְדָּשׁ.

(ה) תַּחַת תֹּמֶר – תְּמָרִים הָיוּ לָהּ בִּירִיחוֹ.
בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם – לְפִי תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁאֵין מִקְרָא זֶה כְּמַשְׁמָעוֹ, וְאֵין אֵלּוּ סִימָנֵי מְקוֹם יְשִׁיבָתָהּ; אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁאִשָּׁה עֲשִׁירָה הָיְתָה, וּמִן הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ הָיְתָה פַּרְנָסָתָהּ. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּעִירָהּ, עֲטָרוֹת שְׁמָהּ.
תַּחַת תֹּמֶר – תְּמָרִים הָיוּ לָהּ בִּירִיחוֹ, וּכְרָמִים בָּרָמָה, וְזֵיתִים בְּבִקְעַת בֵּית אֵל, שֶׁהוּא מְקוֹם שָׁמֵן. 'וְעָפָר חִוָּר' בְּהַר אֶפְרַיִם, ׳בְּטוּר מַלְכָּא׳ (ת"י) [=ועפר לבן בהר המלך] – אוֹמֵר אֲנִי שֶׁמּוֹכְרִין אוֹתָהּ לְיוֹצְרֵי חֶרֶשׂ. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: ׳עָפָר חִוָּר׳, שְׂדֵה זֶרַע, כְּמוֹ: 'שְׂדֵה הַלָּבָן' (שביעית פ"ב מ"א).

(ו) הֲלֹא צִוָּה – בְּיַד מֹשֶׁה: כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם (דברים כ, יז). כָּךְ שְׁנוּיָה בִּמְכִילְתָא (לפנינו ליתא).

(י) וַיַּעַל בְּרַגְלָיו – עִמּוֹ.

(יא) אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים – "מֵישַׁר אַגְנַיָּא" (ת"י), מְקוֹם מֵישַׁר שֶׁל בְּצָעִים, מריש״ק [maresc = בִיצה, מקווה מים רדודים] בְּלַעַז, וְהוּא 'אַגְנַיָּא'. 'גֵּבִים', כְּמִין גּוּמּוֹת שֶׁהַמַּיִם נִקְבָּצִים שָׁם, ׳אַגְנֵי דְּאַרְעָא מִקְּרוּן׳ (קידושין ס"א ע"א).

(יג) מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן – הִזְעִיקָם שֶׁיֵּלְכוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן, מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב שָׁם.

(יח) בַּשְּׂמִיכָה – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "בְּגוֹנְכָא", וּפֵרֵשׁ רַב הַאי (שבת נ"א ע"א): 'גּוֹנְכָא' – גְּלוּפְקְרִין, קו"ט [cot = שמלה^[5]] בְּלַעַז.

(יט) נֹאד הֶחָלָב – שֶׁהֶחָלָב מַכְבִּיד אֶת הַגּוּף לִהְיוֹת נִרְדָּם.

(כ) עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל – זָרְזִי עַצְמֵךְ כְּזָכָר. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים: עֲמֹד, כְּמוֹ 'לַעֲמֹד'.

(כא) יְתַד הָאֹהֶל – ̃קיביל״א [chevile = יתד] בְּלַעַז, שֶׁתּוֹקְעִין בָּאָרֶץ עִם שִׁפּוּלֵי הָאֹהֶל לְפָשְׁטוֹ.
הַמַּקֶּבֶת – "אַרְזַפְתָּא" (ת"י), מרטי״ל [martel = פטיש] בְּלַעַז.
בַּלָּאט – "בְּרָז" (ת"י) [=בסוד], חֶרֶשׁ.
וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ – "וּנְעָצַת בְּאַרְעָא" (ת"י) [=ונעצה בארץ].

(כב) בְּרַקָּתוֹ – "בְּצִידְעֵיהּ" (ת"י), אי"ן ל״א טינפל״א [en la temple = בצדע^[6]] בְּלַעַז, וּתְחָבָהּ בְּרַקָּתוֹ וּבָאָרֶץ.

פרק ה

(ב) בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם – כְּשֶׁבָּאוּ פְּרָצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם עַל עָזְבָם אֶת ה׳, וְהִתְנַדֵּב הָעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, מֵעַתָּה בָּרְכוּ אֶת ה׳ עַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה.

(ג) אָנֹכִי... אָנֹכִי – כָּפוּל. שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה (ילק"ש כאן רמז מז): לֹא קִפֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁבָּאוּ לְמַתַּן תּוֹרָה לָתֵת עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְחָזְרוּ בְּבֹשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סוֹף שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כִּפְלַיִם, נֶאֱמַר בְּסִינַי: "אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב); בְּתָבוֹר יֵאָמֵר: 'אָנֹכִי... אָנֹכִי'. נֶאֱמַר בְּסִינַי (שם): "אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ"; בְּכַרְמֶל יֵאָמֵר כָּפוּל: "ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים" (מל"א יח, לט), בִּימֵי אֵלִיָּהוּ.

(ד) ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר – זֶה מַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר "וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ" (דברים לג, ב). וּמֶה עִנְיָנָהּ לְכָאן? כָּךְ אָמְרָה דְּבוֹרָה: קָשָׁה הִיא הַתּוֹרָה לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה וְטוֹבָה הִיא לִדְבֹּק בָּהּ, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹרָא וּבִגְבוּרָה נִתְּנָה. וּלְכָךְ נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם עַל פְּרִישָׁתָם הֵימֶנָּה, וּכְשֶׁהִתְנַדְּבוּ לַעֲסֹק בָּהּ נוֹשְׁעוּ. כָּל זֶה יֵשׁ לִלְמֹד מִתַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן^[7].
נָטְפוּ – הִזִּילוּ טַל תְּחִיָּה.

(ה) הָרִים נָזְלוּ – כְּמַיִם נוֹזְלִים נָמוֹגוּ.
זֶה סִינַי – כְּבָר מְפֹרָשׁ מַה נִרְאָה בּוֹ: 'עָשַׁן כֻּלּוֹ', וְקוֹל, וְלַפִּידִים וָאֵשׁ (שמות יט, כ).
מִפְּנֵי ה׳ – וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: זֶה סִינַי, מָה אֵרַע בּוֹ? מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳.

(ו) בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל – מְלַמֵּד שֶׁאַף יָעֵל שָׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ.
חָדְלוּ אֳרָחוֹת – הָיוּ יְרֵאִים יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְדַרְכָּם מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים, וְהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, בְּהֵחָבֵא.

(ז) חָדְלוּ פְרָזוֹן – עָרֵי הַפְּרָזִי, שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, חָדְלוּ מִהְיוֹת יוֹשְׁבִים בָּהֶם מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם, וְנֶאֶסְפוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.
עַד שַׁקַּמְתִּי – כְּמוֹ 'שֶׁקַּמְתִּי', וְכֵן "שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי" (להלן ו, יז).

(ח) יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים – כְּשֶׁבָּחַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז הֻזְקְקוּ לְמִלְחָמָה בְּשַׁעֲרֵיהֶם. רְאוּ עַתָּה, בְּהִתְנַדְּבָם, אִם יֵרָאֶה בְּיִשְׂרָאֵל מָגֵן וָרֹמַח, שֶׁצָּרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁהֵבִיא הַגּוֹי עֲלֵיהֶם. וְכֻלָּם הֲמָמָם הַמָּקוֹם בְּמִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים (פסוק כא), וְנַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם.
שְׁעָרִים – כְּמוֹ "כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ" (דברים יז, ב), עֲיָירוֹת.

(ט) לִבִּי – אֲנִי דְּבוֹרָה, לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱהֹב אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְנַדְּבוּ בָּעָם לֵאמֹר: בָּרְכוּ אֶת ה׳ וְשׁוּבוּ אֵלָיו.

(י) רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת – הַסּוֹחֲרִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּרְכְּבוּ מֵעַתָּה עַל אֲתוֹנוֹת לְבָנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת, מִבְּלִי יִרְאָה וְדַאֲגַת אוֹיְבֵיהֶם. וְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין עַל מִדִּין, לְשׁוֹן דַּיָּנִים, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּפַרְהֶסְיָא – וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "דַּהֲווֹ מִתְחַבְּרִין לְמֵיתַב עַל דִּינָא" – וְאוֹתָן שֶׁהוֹלְכִין רַגְלִי עַל דֶּרֶךְ, שִׂיחוּ וְסַפְּרוּ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַזֹּאת. אֲשֶׁר מִקּוֹל הַמְחַצְּצִים אֶתְכֶם (פסוק יא), אוֹרְבִים, לִסְטִים וּמוֹכְסִין, הַיּוֹשְׁבִין גְּדוּדִים בְּמַעֲרָכוֹת לֶאֱרֹב בְּעִבְרֵי הַמַּיִם, שָׁם יְתַנּוּ עַתָּה רוֹכְבֵי הָאֲתוֹנוֹת וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ אֶת צִדְקוֹת ה׳. וּמַה הֵן הַצְּדָקוֹת? צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהִשְׁקִיט אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֹּן פְּרָזוֹן וְלָצֵאת מְפֻזָּרִים בִּיחִידִי, שֶׁלֹּא בַּאֲסֵפַת עָם.

(יא) מְחַצְצִים – פָּתַר מְנַחֵם: עוֹרְכֵי מִלְחָמָה וְסוֹדְרֵי קְרָב. וְחִבְּרוֹ עִם "מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ" (משלי ל, כז), לְשׁוֹן גְּדוּדִים. דָּבָר אַחֵר: מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים – כְּשֶׁהֱיִיתֶם הוֹלְכִים בֵּין מַשְׁאַבִּים לִשְׁאֹב מַיִם, הֱיִיתֶם יְרֵאִים מִקּוֹל אֲבָנִים, חַלּוּקֵי הַנַּחַל, ̃קיילו״ש [cheilos = אבני צור^[8]] בְּלַעַז, שֶׁהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם נִשְׁמָע קוֹלָם, וֶהֱיִיתֶם יְרֵאִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּכֶם אוֹיְבֵיכֶם. מֵעַכְשָׁיו אֵין לָחֹשׁ עַל זֹאת, וּמִשּׁוּם הָכִי מִצְוָה עֲלֵיכֶם לִיתֵּן הוֹדָיָה לִשְׁמוֹ.
מְחַצְצִים – לְשׁוֹן אַבְנֵי חַלּוּקֵי הַנַּחַל, כְּמוֹ: ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ״ (איכה ג, טז).
אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים – חָזְרוּ לְעָרֵי מוֹשְׁבוֹתָם, שֶׁבָּרְחוּ מֵהֶם לֵיאָסֵף אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.

(יב) עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה – לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּפְשׁוּטוֹ, הִתְגַּבְּרִי בְּשִׁירָתֵךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (פסחים ס"ו ע"ב), מִפְּנֵי שֶׁנִּתְהַלְּלָה וְאָמְרָה: "עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה" (פסוק ז), נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

(יג) אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים. יְרַד – יִרְדֶּה, כְּמוֹ: לְרַד לְפָנָיו גוֹיִם (ישעיהו מה, א). שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל רָדוּ בְּאַדִּירֵי הַגּוֹיִם.
ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים – יִרְדֶּה לִי אֶת גִּבּוֹרֵי הַגּוֹיִם.

(יד) מִנִּי אֶפְרַיִם – מִן אֶפְרַיִם יָצָא שֹׁרֶשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, לִרְדּוֹת בַּעֲמָלֵק לַחֲלֹשׁ אוֹתוֹ לְפִי חֶרֶב. וּמְחֻבָּר מִקְרָא זֶה לְעֶלְיוֹן, לְפָרֵשׁ: ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים – אֶת יְהוֹשֻׁעַ הֵקִים, לְרַד בַּעֲמָלֵק.
אַחֲרֶיךָ – יָקוּם מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, שֶׁיְּגָרְמֶנּוּ, וִיעַמֵּם אוֹתוֹ כְּגֶחָלִים עוֹמְמוֹת. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: בַּעֲמָמֶיךָ, בְּחַיִל שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי שֶׁבָּא שָׁאוּל עֲלֵיהֶם.
מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים – שָׂרִים גְּדוֹלִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאֱמוֹרִי, אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ "שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגּוֹב" (דברים ג, ד), שֶׁכָּבַשׁ יָאִיר.

(טו) וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר – שָׂרִים שֶׁבְּיִשָּׂשכָר, הֵם סַנְהֶדְרָאוֹת, עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, "יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים" (דה"א יב, לג), הֵם תָּמִיד עִם דְּבוֹרָה, לְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.
וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר – יוֹ״ד זוֹ טְפֵלָה הִיא וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא כְּיוֹ״ד "בַּהֲמוֹת שָׂדַי" (תהלים ח, ח); "וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי" (ירמיהו כב, יד).
וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק – וּשְׁאָר הָעָם שֶׁל יִשָּׂשכָר, כֵּן הֵם עִם בָּרָק, לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה.
בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו – שְׁלָחָם בְּכָל שְׁלִיחוּתוֹ, וְלֶאֱסֹף אֶת הָעָם, וּלְכָל צָרְכֵי הַמִּלְחָמָה.
בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן – אֲבָל בְּחִלּוּקֵי לִבּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן רַבּוּ חִקְקֵי לֵב. "נִכְלֵי לִיבָּא" (ת"י), עַרְמוּמִית. וּמָה הִיא עַרְמוּמִיתוֹ? יָשַׁב לוֹ בֵּין מִשְׁפְּתֵי הַמִּלְחָמָה, לִשְׁמֹעַ מִי נוֹצֵחַ וְיִהְיֶה עִמּוֹ.

(טז) שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים – לִשְׁמֹעַ קוֹל עֶדְרֵי הַמִּלְחָמָה, לְמִי קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וּלְמִי קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה.

(יז) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן – וְלֹא בָּא אֶל הַמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן, הִכְנִיס מָמוֹנוֹ בִּסְפִינוֹת לַעֲמֹד וְלִבְרֹחַ.
וְעַל מִפְרָצָיו – לִשְׁמֹר פִּרְצוֹת אַרְצוֹ.

(יח) זְבֻלוּן עַם חֵרֵף וְגוֹמֵר – בִּזָּה נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָמוּת בַּמִּלְחָמָה עִם בָּרָק, וְכֵן נַפְתָּלִי.
עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה – עַל הַר תָּבוֹר.

(יט) בְּתַעֲנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "בְּתַעֲנַךְ הֲווֹ שָׁרָן וּמָטָן עַל מֵי מְגִדּוֹ" [=בתענך היו חונים, ומגיעים על מי מגידו]. רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה בְּתַעֲנַךְ, וּמַגִּיעַ עַד מֵי מְגִדּוֹ.
בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ – חִנָּם בָּאוּ לְעֶזְרַת סִיסְרָא, לֹא בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂכָר.

(כ) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ – וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח בָּם צְבָאָיו, שֶׁאֵינָם רוֹצִים שׁוּם שָׂכָר.
מִמְּסִלּוֹתָם – רֹאשׁ הַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם וְסוֹפוֹ בָּאָרֶץ. מִכָּאן אָמְרוּ (תנחומא בראשית ה): עָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כָּאֲוִיר שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, שֶׁהַכּוֹכָב תָּקוּעַ בָּרָקִיעַ כְּמִין נֶגֶר בַּדֶּלֶת, מִדַּת אָרְכּוֹ כְּעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וּמִן הַמִּקְרָא, שֶׁמֵּעִיד: מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ, אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כְּגֹבַהּ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.

(כא) גְּרָפָם – טִאֲטָם מִן הָעוֹלָם, כְּמַגְרֵפָה זוֹ, שֶׁגּוֹרֶפֶת אֶת הָאֵפֶר מִן הַכִּירָה.
נַחַל קְדוּמִים – שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב לַיָּם עַל זֶה מִימוֹת מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים (קי"ח ע"ב).
תִּדְרְכִי נַפְשִׁי – בָּרַגְלַיִם, אֶת עֹז גִּבּוֹרֵי כְּנַעַן.

(כב) הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס – נִשְׁתַּלְּפוּ טַלְפֵי סוּסֵיהֶם. שֶׁהָיָה חֹם הַכּוֹכָב מַרְתִּיחַ אֶת הַטִּיט וְהַצִּפֹּרֶן נִשְׁמְטָה, כְּמוֹ שֶׁמּוֹלְגִין אֶת הָרַגְלַיִם בְּרוֹתְחִין וְהַטְּלָפִים נִשְׁמָטִים. מִתּוֹךְ שֶׁנִּשְׁתַּלְּפוּ, נֶהֶלְמוּ הָרַגְלַיִם.
מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו – שֶׁהָיוּ מַרְקִידִים אֶת סוּסֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ: "וְסוּס דֹּהֵר" (נחום ג, ב), הוּא לְשׁוֹן הַרְקָדַת הַסּוּס.

(כג) אוֹרוּ מֵרוֹז – אָמְרֵי לַהּ כּוֹכְבָא הֲוָה, וְאָמְרֵי לַהּ גַּבְרָא חֲשִׁיבָא הֲוָה [=יש אומרים: כוכב היה, ויש אומרים: אדם חשוב היה] (מו"ק ט"ז ע"א), וְהָיָה סָמוּךְ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה וְלֹא בָּא.
אָמַר מַלְאַךְ ה׳ – אָמַר בָּרָק בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
יוֹשְׁבֶיהָ – הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז [=בארבע מאות שופרות נידהו ברק למרוז] (שם).
לְעֶזְרַת ה׳ – כִּבְיָכוֹל. שֶׁמִּי שֶׁהוּא עוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּעוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה.

(כד) מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל – שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "הִנֵּה בָאֹהֶל" (בראשית יח, ט); רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה" (בראשית כד, סז); רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: "וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה" וְגוֹמֵר (בראשית לא, לג).
מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ – יָעֵל. לָמָּה? הֵן יָלְדוּ וְגִדְּלוּ; וְאִם לֹא יָעֵל, הֲרֵי הָרָשָׁע הַזֶּה בָּא וּמְאַבְּדָן. כָּךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (מח, טו). דָּבָר אַחֵר: אַף יָעֵל הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת אֹהָלִים.

(כה) חָלָב נָתָנָה – לָדַעַת אִם לִבּוֹ עָלָיו, שֶׁיָּבִין בֵּין טַעַם מַיִם לְטַעַם חָלָב. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.
בְּסֵפֶל אַדִּירִים – בְּסֵפֶל שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ מַיִם, שֶׁהַמַּיִם נִקְרְאוּ ׳אַדִּירִים׳, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַיִם אַדִּירִים (שמות טו, י).

(כו) לְהַלְמוּת עֲמֵלִים – סִיסְרָא, שֶׁהָיָה עָמֵל וְיָגֵעַ.
מָחֲקָה – לְשׁוֹן 'חִקּוּי'.
וּמָחֲצָה – לְשׁוֹן 'מַחַץ'.
וְחָלְפָה – יוֹצֵא מִצַּד אַחֵר.

(כח) וַתְּיַבֵּב – לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ "נִיב שְׂפָתַיִם" (ישעיהו נז, יט). וְרַבּוֹתֵינוּ (ר"ה ל"ג ע"ב) פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן גְּנִיחָה, כִּ'תְרוּעָה', דִּמְתַרְגְּמִינָן ׳יַבָּבָא׳ (ויקרא כג, כד). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן רְאִיָּה, כְּמוֹ: בָּבַת עֵינִי (זכריה ב, ב). וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם.
אֶשְׁנָב – חַלּוֹן.

(כט) חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה – הַחֲכָמוֹת שֶׁבְּשָׂרוֹתֶיהָ, לְכָךְ נָקוּד חֵי״ת פַּתַּ״ח. חָכְמוֹת שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר נָקוּד חֲטַ״ף קָמָ״ץ, כְּמוֹ: "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת" (משלי כד, ז). וְזֶה נָקוּד חַכְמוֹת, וְכֵן: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" (שם יד, א), חֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים.
תַּעֲנֶינָּה – דַּגְשׁוּת שֶׁל נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁלִישִׁית, וּפִתְרוֹנוֹ: תַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ. דַּגְשׁוּת נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם ׳אוֹתָהּ׳, כְּמוֹ: מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה (ויקרא ו, יד).
אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ – תַּנְחוּמִין לְעַצְמָהּ: מָה אֲנִי מְתַמַּהּ תְּמִיָּה עַל עִכּוּב בְּנִי?

(ל) הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל – וְהוּא מְעַכְּבָן.
רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר – מְעַנִּים נָשִׁים יָפוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל אִישׁ מֵהֶם יֵשׁ לוֹ בְּמִטָּתוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים.

(לא) כֵּן יֹאבְדוּ – דְּבוֹרָה אָמְרָה: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל הֵן לָהּ, כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה׳, כַּאֲשֶׁר אָבַד הוּא.
וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ – לֶעָתִיד לָבֹא, "שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" (ישעיהו ל כו), שֶׁהִיא עַל אַחַת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ, כְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שְׁבִיעִיּוֹת.
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ – אֵין זֶה מִדִּבְרֵי דְּבוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי כּוֹתֵב הַסֵּפֶר.

פרק ו

(א) וַיַּעֲשׂוּ הָרַע – עַד כָּאן נֶאֱמַר 'וַיּוֹסִיפוּ', שֶׁהָיָה נִצְבָּר חֵטְא עַל חֵטְא; אֲבָל בְּשִׁירָה זוֹ נִמְחַל לָהֶם כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְעַכְשָׁיו מַתְחִילִין לַחֲטֹא. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים (מדרש תהלים יח ו).

(ב) הַמִּנְהָרוֹת – "מַטְמוֹרְיָתָא" (ת"י) [=מסתרים], וּבִלְשׁוֹן לַעַז ווידי״ש [wuides = ריקות (?)^[9]]. וְעַל שֵׁם שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶם מָאוֹר קָטָן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נִכָּר – קוֹרְאָן 'מִנְהָרוֹת', לוישיט״ש [luisets = חדרים תת־קרקעיים (?)^[10]] בְּלַעַז.
מְעָרוֹת – קרוט״ש [crots = חורים, מערות^[11]] בְּלַעַז.
מְצָדוֹת – פליישי״ץ [pleisiz = גדר בנויה מעצים מסורגים] בְּלַעַז, שֶׁעוֹשִׂים בַּיְּעָרִים עַל יְדֵי הַפָּלַת הָאִילָנוֹת סָבִיב סָבִיב.

(ה) הֵם וּמִקְנֵיהֶם – לִרְעוֹת אֶת הַתְּבוּאָה.

(ח) אִישׁ נָבִיא – זֶה הַנָּבִיא הוּא פִּינְחָס, בְּסֵדֶר עוֹלָם (פרק ב).

(יא) אֲבִי הָעֶזְרִי – מִבְּנֵי אֲבִיעֶזֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מְנַשֶּׁה.
וְגִדְעוֹן בְּנוֹ – אָבִיו הָיָה חוֹבְטָן וְהוּא כּוֹבְרָן. אָמַר לוֹ: אַבָּא, זָקֵן אַתָּה, וְאִם יָבֹאוּ הַמִּדְיָנִים – לֹא תּוּכַל לָנוּס. לֵךְ אַתָּה, וַאֲנִי אַחֲבֹט.
בַּגַּת – בְּקוֹרוֹת בֵּית הַבַּד.

(יב) ה׳ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל – שֶׁנָּתַן לְךָ כֹּחַ כָּזֶה.

(יג) וְיֵשׁ ה׳ עִמָּנוּ – וְאִם יֵשׁ ה׳ עִמָּנוּ, לָמָּה מְצָאַתְנוּ? וְגוֹמֵר.
אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ – פֶּסַח הָיָה. אָמַר לוֹ: אֶמֶשׁ הִקְרַנִי אַבָּא אֶת הַהַלֵּל, וּשְׁמַעְתִּיו שֶׁהָיָה אוֹמֵר: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם" (תהלים קיד א), וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ. אִם צַדִּיקִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲשֶׂה לָנוּ בִּזְכוּתָם; וְאִם רְשָׁעִים הָיוּ, כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לָהֶם נִפְלְאוֹתָיו חִנָּם – כֵּן יַעֲשֶׂה לָנוּ, וְאַיֵּה כָל נִפְלְאוֹתָיו?

(יד) וַיִּפֶן אֵלָיו – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ.
בְּכֹחֲךָ זֶה – בְּכֹחַ הַזְּכוּת הַזֶּה שֶׁלִּמַּדְתָּ סָנֵגוֹרְיָא עַל בָּנַי. כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (שפטים, ד).

(טו) הִנֵּה אַלְפִּי – הָאֶלֶף שֶׁאֲנִי נִמְנֶה בּוֹ לִהְיוֹת תַּחַת שַׂר הָאֶלֶף, הוּא הָאֶלֶף הַדַּל בְּכָל אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.

(יז) שָׁאַתָּה – כְּמוֹ שֶׁאַתָּה.

(יט) קֶמַח מַצּוֹת – לָמַדְנוּ שֶׁפֶּסַח הָיָה, יוֹם תְּנוּפַת הָעוֹמֶר. לְכָךְ נֶאֱמַר: "וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים מִתְהַפֵּךְ" וְגוֹמֵר (לקמן ז, יג).
וְהַמָּרָק – וְהָרֹטֶב.

(כב) אֲהָהּ – לְשׁוֹן דְּאָגָה, כְּלוֹמַר, 'מַה תְּהֵא עָלַי'.
כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי – כִּי עַל אֲשֶׁר רָאִיתִי מַלְאַךְ ה׳, לְכָךְ אֲנִי דּוֹאֵג וְצוֹעֵק ׳אֲהָהּ׳.

(כד) וַיִּקְרָא לוֹ – גִּדְעוֹן לַמִּזְבֵּחַ.
ה׳ שָׁלוֹם – ה׳ הוּא שְׁלוֹמֵנוּ.

(כה) פַּר הַשּׁוֹר – פַּר הַבָּחוּר, שֶׁהַשּׁוֹר בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי שׁוֹר.
וּפַר הַשֵּׁנִי – "וְתוֹרָא תִּנְיָנָא" (ת"י) [=והשור השני].
שֶׁבַע שָׁנִים – "דְּאִיתְפַּטַּם שְׁבַע שְׁנִין לַעֲבוֹדָה זָרָה" (ת"י) [=שהתפטם שבע שנים לעבודה זרה]. שְׁמוֹנָה דְּבָרִים הֻתְּרוּ אוֹתוֹ הַלַּיְלָה: מֻקְצֶה, אֲשֵׁרָה, וְלַיְלָה, וּבָמָה וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בִּתְמוּרָה (כ"ח ע"ב).

(כו) רֹאשׁ הַמָּעוֹז – רֹאשׁ הַסֶּלַע.

(לא) הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל – בִּשְׁבִיל הַבַּעַל.
תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ – תִּנְקְמוּ נִקְמָתוֹ. וְכֵן: "וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי" (שמ"א כה, לג) דְּדָוִד, בְּנָבָל.
אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ – בִּשְׁבִילוֹ.
עַד הַבֹּקֶר – עַד הַבֹּקֶר הַמְתִּינוּ.
אִם אֱלֹהִים הוּא – יָרִיב הוּא לְעַצְמוֹ רִיבוֹ וְנִקְמָתוֹ. וּכְדֵי לִדְחוֹתָם עַד שֶׁיִּבְרַח גִּדְעוֹן הָיָה אוֹמֵר כֵּן.

(לב) יָרֶב בּוֹ – בְּגִדְעוֹן. אֵצֶל רִיב נוֹפֵל 'עִם', אוֹ 'אֶת', אוֹ 'בּוֹ', כְּמוֹ: "וַיָּרֶב בְּלָבָן" (בראשית לא, לו). אֲבָל ׳לוֹ׳ אֵינוֹ נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, וְכָל ׳לוֹ׳ הַכְּתוּבִים כָּאן – ׳בִּשְׁבִיל׳ הֵם.

(לד) רוּחַ ה׳ – רוּחַ גְּבוּרָה (ת"י).
וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר – כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.

(לח) וַיְהִי כֵן – שֶׁהָיָה טַל עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר (פסוק לז): "מְלֹא הַסֵּפֶל מַיִם". אֲבָל "עַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב" לֹא נִתְקַיֵּם, שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה לַטַּל שֶׁאֵינוֹ נֶעְצָר (תענית ג' ע"א).
וַיָּזַר – לְשׁוֹן מְכַבֵּשׁ. וְכֵן: "לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ" (ישעיהו א, ו), לֹא נֶחְבְּשׁוּ לְהוֹצִיא הַלֵּחָה.

פרק ז

(א) מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק – "דְּמִסְתַּכְּיָא לְמֵישְׁרָא" (ת"י) [=הנשקפת לעמק]. הַמּוֹרֶה – לְשׁוֹן הוֹרָאָה וּרְאִיָּה, כְּמוֹ: "מוֹרֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו" (משלי ו, יג); שֶׁמִּשָּׁם צוֹפִים וְרוֹמְזִים בָּעֵמֶק.

(ב) יִתְפָּאֵר – ונטי״ר [vanter = להתגאות] בְּלַעַז.

(ג) וַיִּצְפֹּר – בַּבֹּקֶר. לְשׁוֹן אֲרָמִי, 'צַפְרָא'.

(ה) כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ וְגוֹמֵר, וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת – תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבַד, חוּץ מִסִּיעָתְךָ, כִּי הֵם לֹא יֵלְכוּ עִמְּךָ, שֶׁכָּךְ הֵם לְמוּדִים, לִכְרֹעַ לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

(ו) הַמְלַקְקִים בְּיָדָם – אֵין זֶה דֶּרֶךְ כְּרִיעָה כְּלוֹקֵק בִּלְשׁוֹנוֹ.

(יב) נֹפְלִים בָּעֵמֶק – שׁוֹכְנִים בָּעֵמֶק.

(יג) צְלִיל – 'צלול' כְּתִיב, שֶׁהָיָה הַדּוֹר צָלוּל מִן הַצַּדִּיקִים.
צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים – "חֲרַר דִּלְחֶם שְׂעוֹרִים" (ת"י) [=חררה של לחם שעורים], חֲרָרָה שֶׁאוֹפִין עַל הַגֶּחָלִים.
לֶחֶם שְׂעֹרִים – הוּא זְכוּת הָעֹמֶר הַקָּרֵב בְּפֶסַח.
וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל – הָאֹהֶל.
וַיַּהַפְכֵהוּ – הָאֹהֶל, מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְנָפַל הָאֹהֶל.

(טו) אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם – אֶת סִפּוּר הַחֲלוֹם, "יָת שׁוּעִית חֶלְמָא וְיָת פִּשְׁרֵיהּ" (ת"י) [=את סיפור החלום ואת פתרונו].
וְאֶת שִׁבְרוֹ – וְאֶת מִמְכָּרוֹ, כְּלוֹמַר, וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ.

(טז) שׁוֹפָרוֹת וְלַפִּידִים – לְהַזְכִּיר זְכוּת מַתַּן תּוֹרָה. וּפְשׁוּטוֹ – לַיְלָה הָיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (פסוק ט), וְהָיָה חֹשֶׁךְ. לְפִיכָךְ נָשְׂאוּ שָׁם לַפִּידִים לְהָאִיר לָהֶם, וּנְתָנוּם בְּכַדִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִינוּ בַּלַּפִּידִים.

(יז) מִמֶּנִּי תִרְאוּ – אֶת אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה, רְאוּ וַעֲשׂוּ כֵן.

(יח) אָנֹכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי – אֶחָד מִן הָרָאשִׁים, וּמֵאָה אִישׁ הָיָה עִמּוֹ (פסוק יט).
לַה׳ וּלְגִדְעוֹן – "חַרְבָּא דִּמְקַטְּלָא מִן קֳדָם ה׳ וְנִצְחָנָא עַל יְדֵי גִדְעוֹן" (ת"י) [=החרב ההורגת [היא] מלפני ה', והניצחון [הוא] ע"י גדעון].

(יט) הָקֵם הֵקִימוּ – כְּבָר בְּנֵי הַחַיִל אֶת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁהָיְתָה מִשְׁמַרְתָּם בָּאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי גְּיָיסוֹת לְהַעֲמִיד שׁוֹמְרִים, אֵלּוּ יִשְׁמְרוּ שְׁלִישׁ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ שְׁלִישׁ הַשֵּׁנִי, וְאֵלּוּ שְׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן.
וְנָפוֹץ הַכַּדִּים – וְלִשְׁבֹּר הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם.

(כא) וַיָּרִיעוּ – תְּרוּעַת מַסָּע וְנִיסָה.

(כד) וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם – הַמַּפְסִיקִין בֵּין אֲרָם לְאֶרֶץ כְּנָעַן.
וְאֶת הַיַּרְדֵּן – שֶׁגַּם הוּא הָיָה מַפְסִיק.

(כה) הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן – בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁעָבַר גִּדְעוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לִרְדֹּף אַחַר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע.

פרק ח

(ב) מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם – מֶה חָשׁוּב מַה שֶּׁעָשִׂיתִי בִּתְחִלָּתוֹ, כְּמַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם אַתֶּם בַּסּוֹף.
הֲלֹא טוֹב עֹלְלוֹת – שֶׁבָּאוּ לְיֶדְכֶם בַּסּוֹף, מִתְּחִלַּת הַבָּצִיר שֶׁבָּצַרְנוּ אֲנִי וּמִשְׁפַּחְתִּי, שֶׁהֲרֵי בְּיֶדְכֶם נָתַן ה׳ אֶת הַמְּלָכִים.

(ג) וּמַה יָּכֹלְתִּי – לַעֲשׂוֹת, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּכֶם.

(ד) עֹבֵר הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ – עוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן תְּחִלָּה וְהָיוּ מַשְׁחִיתִים מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן אֶת אֶרֶץ רְאוּבֵן וְגָד וּמְנַשֶּׁה, וְעָבַר שָׁם כְּדֵי לִנְקֹם אַף בָּהֶם.

(ה) לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת – יִשְׂרָאֵל הָיוּ.

(ו) הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע בְּיָדֶךָ – שֶׁאַתָּה מִתְפָּאֵר שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן.

(ז) הַבַּרְקֳנִים – רונצי״ש [ronces = קוצים] בְּלַעַז.

(י) בְּקַרְקֹר – שֵׁם מָקוֹם.

(יא) דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים – דֶּרֶךְ אֶרֶץ קֵדָר וַעֲרָב הַשּׁוֹכְנִים בַּמִּדְבָּר בְּאָהֳלֵיהֶם, שֶׁרוֹעִים מִקְנֶה תָּמִיד וְאֵין דָּרִים בְּבָתִּים.
מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה – שֶׁהֵם עָרֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא רָצָה לֵילֵךְ שָׁם אֶלָּא דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּהֶם, וִיהֻמֵּם פִּתְאוֹם.

(יג) מִלְמַעְלֵה הֶחָרֶס – עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ, בְּעוֹד הַחַמָּה נִרְאֵית גָּבוֹהַּ.

(טז) וַיֹּדַע בָּהֶם – וְתַבַּר בְּהוֹן (ת"י) [=ושיבר בהם].

(יח) אֶחָד כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ – יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: אֶחָד הָיָה בָּהֶם שֶׁתָּאֳרוֹ כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וְיֵשׁ לְפָתְרוֹ: כָּמוֹךָ כָּמוֹהֶם, תֹּאַר אֶחָד לָכֶם. כִּי כְּתֹאַר בְּנֵי מְלָכִים הָיוּ.

(כ) וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ – לְהָרְגָם, שֶׁהָיָה יָרֵא מֵהֶם.

(כא) הַשַּׂהֲרֹנִים – לוני״ש [lunes = ירֵחים^[12]] בְּלַעַז, שֶׁל זָהָב.

(כו) הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִיפוֹת – "עֻנְקַיָּא וּכְלִילַיָּא" (ת"י) [=מחרוזות־הצוואר והעטרות].

(כז) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד – לִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן עַל תְּשׁוּעָה גְּדוֹלָה, לִרְאוֹת כַּמָּה הָיָה חֵילָם כָּבֵד, שֶׁבְּנִזְמֵי חֲשׁוּבֵיהֶם הָיָה כָּל הַזָּהָב הַזֶּה.
וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו – לְאַחַר מִיתַת גִּדְעוֹן.

(לג) בַּעַל בְּרִית – כָּךְ שְׁמוֹ.

(לה) וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד וְגוֹמֵר – שֶׁהָרְגוּ אֶת בָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (להלן ט, ה).

פרק ט

(ד) וּפֹחֲזִים – בְּהוּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, לַעֲשׂוֹת בְּלֹא תְּבוּנָה.

(ו) עִם אֵלוֹן מֻצָּב – "מֵישַׁר קָמָתָא" (ת"י), מִישׁוֹר שֶׁהָיוּ בּוֹ מַצֵּבוֹת.

(ח) הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים – מָשָׁל הוּא.
לַזַּיִת – עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז (שופטים א, יג) הַבָּא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֶׁנִּקְרָא 'זַיִת', שֶׁנֶּאֱמַר: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר" וְגוֹמֵר (ירמיהו יא, טז).

(ט) דִּשְׁנִי – לְשׁוֹן שֻׁמָּן.

(י) לַתְּאֵנָה – דְּבוֹרָה.

(יא) אֶת מָתְקִי – דְּבַשׁ דְּבוֹרִים.

(יב) לַגֶּפֶן – גִּדְעוֹן, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יוֹסֵף (שופטים ו, יא) שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "בֵּן פֹּרָת" (בראשית מט, כב), "כְּגֹפֶן דִּנְצֵב" וְכוּלֵּיהּ (ת"א).

(יג) הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים – שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלְוִיִּם שִׁיר שֶׁל הַקָּרְבָּן אֶלָּא עַל הַנְּסָכִים.

(יד) אֶל הָאָטָד – איגלינטיי"ר [eglentier = עץ ורד־הבר^[13]] בְּלַעַז.

(טו) אִם בֶּאֱמֶת – שֶׁאֲנִי הָגוּן לַמַּלְכוּת.

(כב) וַיָּשַׂר – עַל כָּרְחָם נָהַג רַבָּנוּת, וּבְגַאֲוָה.

(כג) רוּחַ רָעָה – שִׂנְאָה, מלטלינ״ט [maltalent = רוגז^[14]] בְּלַעַז.

(כו) גַּעַל בֶּן עֶבֶד – מֵאֻמָּה אַחֶרֶת הָיָה.

(כז) וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים – "וַעֲבַדוּ חִנְגִין" [=ויעשו מסיבות].

(כח) מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם – מִי אֲבִימֶלֶךְ לִהְיוֹת שַׂר עַל שְׁכֶם, וּמִי שְׁכֶם לִהְיוֹת עֲבָדִים לַאֲבִימֶלֶךְ? הֲלֹא בֶּן יְרֻבַּעַל הָיָה אֲבִימֶלֶךְ, מִן עָפְרַת אֲבִי הָעֶזְרִי (לעיל ו, יא).
וּזְבֻל פְּקִידוֹ – וְזֶה פְּקִיד הָעִיר שֶׁשְּׁמוֹ זְבוּל, פְּקִידוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ הוּא. וַאֲדוֹנָיו אֵין לוֹ מִשְׁפַּט מְלוּכָה בָּעִיר, וְאַף פְּקִידוֹ אֵינוֹ כְּלוּם.
עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר – אִם בָּאתֶם לִקְנוֹת לָכֶם אֲדוֹנִים, בֹּאוּ וְעִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר, שֶׁהָיָה נְשִׂיא הָאָרֶץ מִקֶּדֶם (בראשית לד, ב).
וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ – לַאֲבִימֶלֶךְ.

(כט) וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ – וַיֹּאמֶר גַּעַל בִּפְנֵי זְבוּל, הוֹדִיעַ^[15] לַאֲבִימֶלֶךְ.
רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה – מִן הַמָּקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם, וְנִרְאֶה אֶת גְּדֻלָּתְךָ.

(לא) בְּתָרְמָה – כְּמוֹ 'בְּמִרְמָה', 'בְּתַרְמִית'; כְּלוֹמַר: בַּלָּט וּבַסֵּתֶר.

(לד) אַרְבָּעָה רָאשִׁים – אַרְבָּעָה כִּתּוֹת.

(לז) מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ – "מִן תֻּקְפָא דְאַרְעָא" (ת"י) [=מתוקף הארץ], מֵהַר הַגָּבוֹהַּ שֶׁבְּכֻלָּם.
אֵלוֹן מְעוֹנְנִים – "מֵישַׁר מְעוֹנְנִים" (ת"י) [=עמק מעוננים].

(מב) וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה – אַנְשֵׁי שְׁכֶם.
וַיַּגִּידוּ – הַמַּגִּידִים לַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי הָעִיר אֶל הַשָּׂדֶה, לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵיהֶם.

(מד) פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר – שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִיכָּנֵס.

(מו) צְרִיחַ – יַעַר, שֶׁכָּפוּ אִילָנוֹת וּפְסָגִים סָבִיב סָבִיב, וְקוֹרִין אוֹתוֹ פליישיי״ד [pleisied = רחבה גדורה בסורגי עצים^[16]] בְּלַעַז.
בֵּית אֵל בְּרִית – אוֹתוֹ צְרִיחַ הָיָה שֶׁל בַּעַל בְּרִית, שֵׁם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם. וְ"צַלְמוֹן" (פס' מח), יַעַר הָיָה שָׁם. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: צְרִיחַ – ווידי״ד [wuided = חפור^[17]] בְּלַעַז, שֶׁעוֹשִׂין בַּקַּרְקַע.

(מח) שׂוֹכַת עֵצִים – עֲנַף עֵצִים.

(נג) פֶּלַח רֶכֶב – חֲתִיכַת אֶבֶן שֶׁל רֵחַיִם הָעֶלְיוֹנָה, הַקְּרוּיָה 'רֶכֶב'.
וַתָּרִץ – וַתְּרוֹצֵץ.

(נד) פֶּן יֹאמְרוּ לִי – פֶּן יֹאמְרוּ עָלַי.

פרק י

(א) בֶּן דּוֹדוֹ – כָּךְ שְׁמוֹ.

(ד) עֲיָרִים – "עוּלִין" (ת"י), סוּסִים בַּחוּרִים.
וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם – וּשְׁלֹשִׁים עָרִים בְּלֹא חוֹמָה לָהֶם. לְכָךְ נִקְרְאוּ עֲיָרִים, לְשׁוֹן עֲיָרוֹת.

(ו) אֶת הַבְּעָלִים וְגוֹמֵר – שֶׁבַע עֲבוֹדוֹת זָרוֹת נִמְנוּ כָּאן.
וַיַּעַזְבוּ אֶת ה׳ וְלֹא עֲבָדוּהוּ – אֲפִילוּ בְּשֻׁתָּפוּת עִם אֵלּוּ.

(ח) בַּשָּׁנָה הַהִיא – כְּשֶׁמֵּת יָאִיר.
אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן – אֶרֶץ רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי הַמְּנַשֶּׁה, שֶׁהָיוּ שְׁכֵנֵיהֶם.

(יא) הֲלֹא מִמִּצְרַיִם – שֶׁבַע תְּשׁוּעוֹת יֵשׁ כָּאן, כְּנֶגֶד שֶׁבַע עֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים.

(יב) וּמָעוֹן – שֵׁם אֻמָּה.

(טז) וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל – כִּבְיָכוֹל לֹא הָיָה רַחֲבַת מָקוֹם לִסְבֹּל וְלִכָּנֵס שָׁם צָרָה שֶׁהָיָה לוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל.

(יז) וַיִּצָּעֲקוּ – נֶאֶסְפוּ עַל יְדֵי כָּרוֹז.

פרק יא

(ד) וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן – הִיא הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה (י, ט).

(יא) אֶת כָּל דְּבָרָיו – הַתְּנַאי שֶׁבֵּינֵיהֶם.
לִפְנֵי ה׳ בַּמִּצְפָּה – לַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֶסְפוּ כֻּלָּם, שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל רֹב צִבּוּר.

(טז) עַד יַם סוּף – בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ אֱדוֹם, וְאֶרֶץ אֱדוֹם בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן.

(יז) אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ – מִדָּרוֹם לְצָפוֹן, לִכָּנֵס לְאֶרֶץ כְּנַעַן.
וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב – שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ בְּסוֹף אֶרֶץ אֱדוֹם, בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל אֱדוֹם, וּבִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וְלֹא אָבָה – מֹשֶׁה רְמָזָהּ בַּתּוֹרָה: "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּוֹשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּוֹשְׁבִים בְּעָר" (דברים ב, כט). כְּשֵׁם שֶׁאֱדוֹם לֹא נְתָנוּם לַעֲבֹר, כָּךְ מוֹאָב לֹא נְתָנוּם לַעֲבֹר.

(יח) וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר – מִן הַמַּעֲרָב לַמִּזְרָח, בְּמֵיצַר דְּרוֹמִי שֶׁל אֱדוֹם וּמוֹאָב.
וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם – כָּל דְּרוֹמָהּ.
וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב – כָּל דְּרוֹמָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית – פָּנָה אֶל הַצָּפוֹן, לִסְבֹב אֶת מֶצֶר הַמִּזְרָחִי.
וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן – לְסוֹף מִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב. וְשָׁם הִתְחִילָה אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, וְכָבְשׁוּ עֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּמִזְרַח אֶרֶץ כְּנַעַן. וְעָבְרוּ הַיַּרְדֵּן, וְנִכְנְסוּ לָהּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח.

(כב) וַיִּירְשׁוּ וְגוֹמֵר מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק – שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁהוּא שֶׁלְּךָ (פסוק יג) – הֵם מִסִּיחוֹן לָקְחוּ.
וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּן – מִדְבָּרוֹת הָיוּ שָׁם לִפְנֵי הַיַּרְדֵּן.

(כו) עַל יְדֵי אַרְנוֹן – אֵצֶל אַרְנוֹן, שֶׁהָיוּ מִמּוֹאָב וְיָדְעוּ שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם. שֶׁהֲרֵי מִסִּיחוֹן כְּבָשׁוּם (במדבר כא, כד), שֶׁלְּקָחָם מִמֶּלֶךְ מוֹאָב (שם, כו).
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה – מִשֶּׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, עַד יִפְתָּח. מִכָּאן יֵשׁ לִלְמוֹד שְׁנוֹת הַשּׁוֹפְטִים הַנִּזְכָּרִים עַד הֵנָּה, אִם שְׁנֵי הַשִּׁעְבּוּד שֶׁל כָּל אֻמָּה נִמְנִים בְּתוֹךְ יְמֵי הַשּׁוֹפֵט אִם לָאו. שָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם (פי"ב): יְהוֹשֻׁעַ פִּרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה, וְאֵין לוֹ מִקְרָא מִמִּי לִלְמוֹד. עָתְנִיאֵל (לעיל ג, יא) אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּשְׁנֵי שִׁעְבּוּד שֶׁל כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם (שם, ח) בִּכְלָלָם. אַחֲרָיו אֵהוּד (שם, ל) שְׁמוֹנִים שָׁנָה, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנִים שִׁעְבּוּד שֶׁל עֶגְלוֹן (שם, יד) בְּתוֹכָם, הֲרֵי מֵאָה אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. דְּבוֹרָה (ה, לא) אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּשְׁנֵי שִׁעְבּוּד יָבִין (ד, ג) בְּתוֹכָם, הֲרֵי מֵאָה שְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנֶה. אַחֲרָיו שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁל שִׁעְבּוּד מִדְיָן (שם ו, א), וְאַרְבָּעִים שֶׁל גִּדְעוֹן (שם ח, כח), וְשָׁלֹשׁ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ (שופטים ט כב|שם ט, כב]]), הֲרֵי מָאתַיִם שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים. אַחֲרָיו עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שֶׁל תּוֹלָע (שם י, ב), וְעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל יָאִיר (שם, ג), אֶלָּא שֶׁעָלְתָה שָׁנָה אַחַת לִשְׁנֵיהֶם, וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁל בְּנֵי עַמּוֹן (שם, ח) עַד שֶׁלֹּא בָּא יִפְתָּח, הֲרֵי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת.

(כט) עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן – אֶל בְּנֵי עַמּוֹן.

(לג) אָבֵל כְּרָמִים – "מֵישַׁר כְּרָמַיָּא" (ת"י) [=בקעת הכרמים].

(לה) הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי – לְשׁוֹן נְקֵבָה. וְדוֹמֶה לוֹ: "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה" (שה"ש ד, ט).
הָיִית בְּעֹכְרָי – כָּל דָּמִי נֶעְכָּר, קִפַּחְתְּ אֶת רַגְלַי.

(לז) וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים – לְשׁוֹן יְלָלָה הוּא. וְדֻגְמָתוֹ: "עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי" (ישעיהו טו, ג), הַמִּתְעַצֵּב בִּבְכִי עַד שֶׁגּוּפוֹ מִשְׁתַּבֵּר. וּבְמִדְרַשׁ אַגָּדָה דּוֹרֵשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (בחוקותי ה): עַל הֶהָרִים – לִפְנֵי סַנְהֶדְרִין, שֶׁמָּא יִמְצְאוּ פֶּתַח לְנִדְרְךָ.

(לח) וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ – מִדְּלָא כְּתִיב 'עַל בְּתוּלוֹתֶיהָ', מַשְׁמַע בְּתוּלִים מַמָּשׁ.

(לט) וַתְּהִי חֹק – גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם עוֹד כֵּן. שֶׁאִלּוּ הָלַךְ אֵצֶל פִּינְחָס, אוֹ הוּא בָּא אֶצְלוֹ, הָיָה מַתִּיר לוֹ נִדְרוֹ. עָמְדוּ בִּגְדֻלָּתָן, וּמִבֵּין שְׁנֵיהֶם אָבְדָה. וְנִפְרַע מֵהֶם: פִּינְחָס – נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א' ט, כ): "לְפָנִים ה׳ עִמּוֹ", לָמַדְנוּ שֶׁבְּסוֹפוֹ אֵינוֹ עִמּוֹ; וְיִפְתָּח הֻכָּה בִּשְׁחִין וְנִפּוּל אֵבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד" (להלן יב, ז)^[18]. וְיֵשׁ עוֹד לִפְתֹּר: וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל – מְחֻבָּר לַמִּקְרָא שֶׁלְּאַחֲרָיו,

(מ) מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה וְגוֹמֵר – הַדָּבָר הַזֶּה קָבְעוּ עֲלֵיהֶם לְחֹק.
לְתַנּוֹת – לְקוֹנֵן.

פרק יב

(א) וַיַּעֲבֹר צָפוֹנָה – וַיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן. וְהָלְכוּ לִצְפוֹן עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אֶל הַגִּלְעָד.

(ד) כִּי אָמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם גִּלְעָד – פְּחוּתִים שֶׁבְּאֶפְרַיִם, הָיוּ מְבַזִּים אֶת הַגִּלְעָד וְאוֹמְרִים לָהֶם: מָה אַתֶּם, גִּלְעָד, חֲשׁוּבִים בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם וּבְתוֹךְ מְנַשֶּׁה! כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.

(ה) וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת מַעְבְּרוֹת וְגוֹמֵר – הָיוּ שׁוֹמְרִים בִּמְקוֹם הַמַּעְבָּרוֹת.

(ו) אֱמָר נָא שִׁבֹּלֶת – שִׁבֹּלֶת הַנָּהָר הַזֶּה אֶעֱבֹר.
וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן – שֶׁהָיוּ מְגַמְגְּמִים בִּלְשׁוֹנָם.

(ח) אִבְצָן – זֶה בֹּעַז.

פרק יג

(ד) יַיִן וְשֵׁכָר – "חֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק" (ת"י) [=יין חדש וישן].

(ה) וּמוֹרָה – תַּעַר, עַל שֵׁם שֶׁמּוֹרֶה וּמַשְׁלִיךְ אֶת הַשֵּׂעָר.

(ז) וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה – דְּבָרִים הָאֲסוּרִים לְנָזִיר.

(ח) לַנַּעַר הַיּוּלָד – הֶעָתִיד לְהִוָּלֵד.

(יא) אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ – אַחַר עֲצָתָהּ.

(יב) מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ – "מָה חֲזִי לְמֶעֱבַד לְעוּלֵימָא וּמָה נַעֲבֵיד לֵיהּ" (ת"י) [=מה ראוי לעשות לנער ומה נעשה לו].

(טו) נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ – נֶאֱסֹף אוֹתְךָ אֶל הַבַּיִת.

(יז) כִּי יָבֹא דְבָרְךָ – אִם יָבֹא לָנוּ שְׁלִיחוּת דָּבָר מֵאִתְּךָ, מִשֶּׁנֵּדַע וְנַכִּיר אֶת שִׁמְךָ.
וְכִבַּדְנוּךָ – וְנַעֲשֶׂה מַה שֶּׁתִּשְׁלַח לָנוּ.

(יח) וְהוּא פֶלִאי – מְכֻסֶּה. תָּמִיד הוּא מִשְׁתַּנֶּה, וְאֵין יָדוּעַ לְמָה מִשְׁתַּנֶּה הַיּוֹם (ספרי נשא מב).

(כג) וְכָעֵת – הַזֹּאת.
לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת – לֹא הָיָה מַשְׁמִיעֵנוּ בְּשׂוֹרָה זוֹ אִם רְאוּיִים אָנוּ לָמוּת.

(כה) לְפַעֲמוֹ – לָבֹא בְּקִרְבּוֹ לִפְעָמִים.

פרק יד

(ד) כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ – עֲלִילָה לְהִתְגָּרוֹת בָּם.

(ז) וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה – עַל הָאִשָּׁה, דִּבֵּר לִקְרוֹבֶיהָ. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.

(ח) עֲדַת דְּבוֹרִים – "קִנָּא דְדַבְרַיָּתָא" (ת"י) [=קן של דבורים], כְּנֵסַת דְּבוֹרִים.

(ט) וַיִּרְדֵּהוּ – לְשׁוֹן הַבְדָּלַת דִּבּוּק שֶׁל כָּל דָּבָר הַנִּדְבָּק. וְכֵן לְעִנְיַן פַּת הַנִּדְבֶּקֶת בַּתַּנּוּר נִקְרֵאת הַבְדָּלָתוֹ רְדִיָּה: 'הָרוֹדֶה פַּת מִן הַתַּנּוּר' (שבת קי"ז ע"ב); הָרוֹדֶה אֶת כַּוַּרְתּוֹ (ב"מ ס"ד ע"א). עַל שֵׁם שֶׁהַדְּבַשׁ עָשׂוּי עַל יְדֵי חַלּוֹת, שֶׁעוֹשֶׂה מְדֻבָּק בְּדָפְנֵי הַכְּלִי בְּכָל צְדָדִין מִדֹּפֶן אֶל דֹּפֶן כְּמִדַּת עֹגֶל הַכְּלִי. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וַיִּרְדֵּהוּ", "וְנַסְחֵיהּ" [וניתק אותו].

(י) וַיֵּרֶד אָבִיהוּ אֶל הָאִשָּׁה – "עַל עִסְקֵי אִתְּתָא" (ת"י) [=על עסקי האשה].

(יא) מֵרֵעִים – חֲבֵרִים לְשׁוּשְׁבִּינוּת.

(טו) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – לִימוֹת הַשַּׁבָּת, וְלֹא שְׁבִיעִי לַמִּשְׁתֶּה. וְהוּא רְבִיעִי לִימֵי הַמִּשְׁתֶּה.
הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "הַלְמַסְכָּנוּתַנָא קְרֵיתוֹן יָתַנָא הָלְכָא" [=האם למסכן אותנו (להופכנו לרשים ולעניים) קראתם לנו לכאן].

(יז) שִׁבְעַת הַיָּמִים – הַנּוֹתָרִים מִשִּׁבְעַת הַיָּמִים, מֵרְבִיעִי וְאֵילָךְ.

(יח) בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה – לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה, שֶׁעֲדַיִן הָיָה לָהֶם שָׁהוּת עַד הָעֶרֶב.
חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי – מָשָׁל הוּא: "אִילּוּלַפוֹן בְּדַקְתּוּן בְּאִתְּתִי" (ת"י) [=אילו לא בדקתם באשתי].

(יט) רוּחַ ה׳ – "רוּחַ גְּבוּרָא מִן קֳדָם ה׳" (ת"י) [=רוח גבורה מלפני ה'].
חֲלִיצוֹתָם – מַלְבּוּשִׁים שֶׁחָלַץ מֵעֲלֵיהֶן.

(כ) לְמֵרֵעֵהוּ – לְאֶחָד מִשּׁוּשְׁבִּינָיו נִתְּנָה.

פרק טו

(ג) נִקֵּיתִי הַפַּעַם – בְּדִין אֶעֱשֶׂה לָהֶם הָרָעָה.

(ד) וַיֶּפֶן – אֶת הַזְּנָבוֹת זָנָב אֶל זָנָב. 'וַיִּפֶן', מַשְׁמַע הוּא עַצְמוֹ פָּנָה (שמות לב, טו); וַיֶּפֶן, מַשְׁמַע הִפְנָה אֶת אֲחֵרִים. וְכֵן שִׁמּוּשׁ כָּל תֵּיבָה שֶׁפֹּעַל שֶׁלָּהּ בְּהֵ״א: "וַיִּרֶב הָעָם" (שמות א, כ), "וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה" (איכה ב ה). "וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ" (מל"ב כה, כא), גָּלָה; "וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה" (שם יח, יא), הִגְלָה.

(ו) חֲתַן הַתִּמְנִי – חֲתַן הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר בְּתִמְנָה (ראו לעיל יד, א).

(ז) אִם תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת – וְשֶׁמָּא רְגִילִין אַתֶּם בְּכָךְ, לָתֵת אִשְׁתּוֹ שֶׁל זֶה לָזֶה.

(ח) שׁוֹק עַל יָרֵךְ – "פָּרָשִׁין עִם רִגְלָאִין" (ת"י) [=פרשים עם רגלִים]. רוֹכֵב סוּס אֵינוֹ נִשְׁעָן עַל יְרֵכוֹ כִּי אִם עַל שׁוֹקוֹ, רֶגֶל אֶחָד נָתוּן בַּבַּרְזֶל הַתָּלוּי בַּמִּרְכֶּבֶת.
בִּסְעִיף – בְּנִקְרַת סֶלַע עֵיטָם. וַחֲבֵרוֹ: "סְעִפֵי הַסְּלָעִים" (ישעיהו נז, ה); "מְסָעֵף פֻּארָה" (שם י, לג).

(ט) וַיִּנָּטְשׁוּ – וַיִּתְפַּזְּרוּ.
בַּלֶּחִי – שֵׁם מָקוֹם.

(י) לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ – הֲלֹא עֲבָדִים אֲנַחְנוּ לָכֶם.
לֶאֱסוֹר אֶת שִׁמְשׁוֹן – שֶׁתַּאַסְרוּהוּ וְתַסְגִּירוּהוּ לָנוּ.

(יג) לֹא כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ – לֹא נַהֲרֹג אוֹתְךָ, כִּי אִם אָסוֹר נֶאֱסָרְךָ.

(יד) רוּחַ ה׳ – "רוּחַ גְּבוּרָה מִן קֳדָם ה׳" (ת"י).
אֲסוּרָיו – קִשּׁוּרָיו.

(טו) טְרִיָּה – לַחָה. וְרָאִיתִי בְּסֵפֶר רְפוּאוֹת שֶׁקּוֹרֵא לַלֵּחָה שֶׁיּוֹצֵא מִן הַמַּכָּה: ׳טְרִיָּה׳.

(טז) חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם – בִּלְחִי הַחֲמוֹר לִצְבֹּר צְבֹרִים רַבִּים, "בְּלוּעָא דִחְמָרָא רְמֵיתִנוּן דְּגוֹרִין" (ת"י) [=בלסת החמור השלכתים ערֵמות].

(יט) אֶת הַמַּכְתֵּשׁ – גּוּמָּא שֶׁהַשֵּׁן יוֹשֶׁבֶת בָּהּ, עֲשׂוּיָה כְּעֵין מַכְתֶּשֶׁת.
עֵין הַקּוֹרֵא – מַעְיָן שֶׁבָּא עַל יְדֵי זַעֲקַת הַקּוֹרֵא אֶל ה׳.

פרק טז

(ב) לַעַזָּתִים לֵאמֹר – לְאַנְשֵׁי עַזָּה נֶאֱמַר.
וַיִּתְחָרְשׁוּ – נָהֲגוּ עַצְמָן בִּשְׁתִיקָה.

(ג) וַיִּסָּעֵם – וַיַּעַקְרֵם מִמְּקוֹמָם.

(ז) יְתָרִים – חֲבָלִים דַּקִּים.

(ט) וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ – לֹא הֻצְרַךְ לְהִתְחַזֵּק בְּנַתְּקוֹ אוֹתָם.

(יא) בַּעֲבֹתִים – חֲבָלִים גַּסִּים.

(יג) מַחְלְפוֹת – קְוֻצּוֹת, פלוציי״ש [flocies = תלתלים] בְּלַעַז.
עִם הַמַּסָּכֶת – עֵץ שֶׁהַגַּרְדִּי מֵיסֵךְ בּוֹ אֶת הַשְּׁתִי, וְשֵׁם הָעֵץ אינשובל״א [ensoble = כובד הנול^[19]]. מַסֶּכֶת, אורטויר״א [ortoire = מנור־אורגים^[20]] בְּלַעַז.

(טז) וַתְּאַלְצֵהוּ – דְּחָקַתּוֹ, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן.

(יח) וַתֵּרֶא דְלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ – נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת.

(יט) וַתִּקְרָא לָאִישׁ – לִשְׁלוּחָן שֶׁל סְרָנִים.

(כא) וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה – מְקוֹם תְּחִלַּת קִלְקוּלוֹ.
וַיְהִי טוֹחֵן – בָּרֵחַיִם, מְלָאכָה כְּבֵדָה. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ^{[מקור 1]}.

(כה) בֵּין הָעַמּוּדִים – אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם.

(כו) וַהֲמִישֵׁנִי – טשטי"ר [taster = למשש^[21]] בְּלַעַז, כְּמוֹ (בראשית כז, יב): ״אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי״.

(כח) זָכְרֵנִי נָא – זְכֹר עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁשָּׁפַטְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אָמַרְתִּי לְאֶחָד מֵהֶם: הַעֲבֵר לִי מַקֵּל זֶה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי – וּשְׂכַר עַיִן הַשֵּׁנִית הַנַּח לִי לָעוֹלָם הַבָּא, וְכָאן פְּרַע לִי שְׂכַר אַחַת מֵהֶן.

(כט) וַיִּלְפֹּת – וַיֹּאחַז, אינברציי״ר [enbracier = לחבוק^[22]] בְּלַעַז, כְּמוֹ (רות ג, ח): ״וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת״, נֶאֱחַז בִּזְרוֹעוֹת הָאִשָּׁה.

פרק יז

(א) וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם – אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְתְּבוּ שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ בְּסוֹף הַסֵּפֶר, שֶׁל מִיכָה וְשֶׁל פִּילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה – בִּתְחִלַּת הַשּׁוֹפְטִים הָיָה, בִּימֵי עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז. שֶׁנֶּאֱמַר (להלן יח, לא): ״וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה וְגוֹ׳ כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית אֱלֹהִים בְּשִׁילֹה״, לָמַדְנוּ שֶׁכָּל יְמֵי שִׁילֹה הָיָה פֶּסֶל מִיכָה. וּבְפִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה נֶאֱמַר עַל יְבוּס שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם (להלן יט, יב): ״לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי״, לָמַדְנוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא כָּבְשׁוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.

(ב) אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ – אֲשֶׁר נִגְנַב מִמֵּךְ. וְיֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה: ״כִּי אִשָּׁה עֲצוּרָה לָנוּ״ (שמ"א כא, ו), עֲצוּרָה מִמֶּנּוּ.
וְאַתְּ אָלִית – קִלַּלְתְּ כָּל מִי שֶׁגְּנָבוֹ, וְגַם אָמַרְתְּ הַקְּלָלָה בְּאָזְנַי.
הִנֵּה הַכֶּסֶף – אֲנִי מוֹדֶה לָךְ עָלָיו שֶׁהוּא בְּיָדִי, שֶׁאֲנִי לְקַחְתִּיו.

(ג) וַיָּשֶׁב אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ – אָמַר לְהַחֲזִירוֹ לָהּ, וּבַמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּתֵךְ.
הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף מִיָּדִי לִבְנִי – קִבַּלְתִּי עָלַי לְמָסְרוֹ מִיָּדִי לְיָדְךָ לְשֵׁם פֶּסֶל וּמַסֵּכָה; תְּנֵהוּ לִי עַתָּה, וּמִיָּדִי אֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאִשָּׁה הַזֹּאת הִיא דְּלִילָה, לְפִי שֶׁכָּתוּב (לעיל טז, ה): ״אֶלֶף וּמֵאָה כֶּסֶף״. וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם, שֶׁהַרְבֵּה שָׁנִים קָדַם מִיכָה לְשִׁמְשׁוֹן. אַךְ הַפָּרָשִׁיּוֹת נִסְמְכוּ עַל הַכֶּסֶף הָרָע, שֶׁשָּׁוֶה כָּאן וְכָאן, וְכֶסֶף שֶׁל פֻּרְעָנוּת הָיוּ שְׁנֵיהֶם.

(ה) בֵּית אֱלֹהִים – בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן כָּל ׳אֱלֹהִים׳ הָאֲמוּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ חוֹל, חוּץ מִזֶּה (להלן יח, לא): ״כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁילֹה״ ( שבועות ל"ה ע"ב).
וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד – חֲנָכוֹ לַעֲבוֹדַת הַפֶּסֶל, לִהְיוֹת כֹּהֵן לְפָנָיו. כָּל חִנּוּךְ דָּבָר שֶׁאָדָם נִכְנָס בּוֹ לְשֵׁם גְּדֻלָּה קָרוּי מִלּוּי יָדַיִם, מיינוישטי״ר [meinwestir = להסמיך, למנות^[23]] בְּלַעַז; וּכְשֶׁנּוֹתְנִין פְּקִידוּת לְאָדָם, קוֹרִין לַמַּתָּן ריוישטי״ר [rewestir = להלביש, למנות^[24]] בְּלַעַז.

(ז) מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה (והוא לוי) – מִן הָאֵם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ב ק"ט ע"ב): לְפִי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה מְנַשֶּׁה שֶׁבָּא מִיהוּדָה, קְרָאוֹ מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה.
וְהוּא לֵוִי – בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן (להלן יח, ל ורש"י שם; וראו דה"א כו, כד; ב"ב ק"י ע"א): ״וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם" וְגוֹמֵר.

(ח) לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ – דֶּרֶךְ הֲלִיכָתוֹ.

(ט) בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא – פַּרְנָסָתִי לְהִשְׂתַּכֵּר.

(י) לַיָּמִים – לְסוֹף שָׁנָה.
וְעֵרֶךְ בְּגָדִים – זוּג חֲלִיפַת בְּגָדִים, שֶׁהֵם עֵרֶךְ וְסֵדֶר לְכָל בְּנֵי אָדָם כְּפִי הָרָאוּי לָהֶם לְשָׁנָה.
וְעֵרֶךְ בְּגָדִים – אפריילמנ״ט [apareilment = מערכת־בגדים] בְּלַעַז^[25].
וּמִחְיָתֶךָ – וּמְזוֹנוֹתֶיךָ.
וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי – אַחַר עֲצָתוֹ.

פרק יח

(א) כִּי לֹא נָפְלָה לוֹ – יְרֻשָּׁה כְּפִי הָרָאוּי לָהֶם בְּאֶרֶץ מְכֻבֶּשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ (יט, מז): ״וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם״. וְאַף מִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁהָיָה מַעֲשֶׂה זֶה בִּתְחִלַּת הַשּׁוֹפְטִים מִיָּד.

(ג) מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם – יֵשׁ כָּאן תְּמִיהוֹת הַרְבֵּה: לֹא מִזַּרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אַתָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות ג, ה): ״אַל תִּקְרַב הֲלֹם״; ״מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם״ (שם ד, יא); ״מַה זֶּה בְיָדֶךָ״ (שם ד, ב)? (ב"ב ק"י ע"ב).

(ה) שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים – בַּתְּרָפִים שֶׁמְּדַבְּרִים עַל יְדֵי מְכַשְּׁפוּת.

(ו) נֹכַח ה׳ דַּרְכְּכֶם – נֹכַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּלוּי, כִּי זֶה אֵין בּוֹ מַמָּשׁ.

(ז) וְאֵין מַכְלִים דָּבָר – אֵין אֶחָד מֵהֶם צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ רֵיקָם וְיַכְלִימֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הָעִנְיָן (פסוק י): ״אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר״. כָּךְ שָׁמַעְתִּי.
יוֹרֵשׁ עֶצֶר – יוֹרְשִׁים מֻעָטִים, שֶׁאִם יַהַרְגוּ אֶת אֵלּוּ, אֵין עוֹד עוֹרְרִין נִלְחָמִים עִם הַמַּחֲזִיקִים בַּנַּחֲלָה.
וּרְחוֹקִים הֵמָּה – מֵעֶזְרַת צִידוֹנִים.
וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם – שׁוּם בְּרִית כְּרוּתָה, שֶׁיָּבֹאוּ לְעֶזְרָתָם לְעֵת הַצֹּרֶךְ.

(ח) מָה אַתֶּם – כְּלוֹמַר: מָה אַתֶּם מְשִׁיבִים דָּבָר? מַה מְּצָאתֶם בַּמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לָנוּ גּוֹרָלֵנוּ? מָה הָעָם, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה?

(ט) וְאַתֶּם מַחְשִׁים – מִתְעַצְּלִים.

(כא) וְאֶת הַכְּבוּדָּה – מַשָּׂאוֹת; כָּל דָּבָר שֶׁהוּא כָּבֵד בַּהֲלִיכָתוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָרוּץ אִם יִרְדְּפוּ בְּנֵי הַמָּקוֹם אַחֲרֵיהֶם.
הַכְּבוּדָּה – פישנטומ"א [pesantume = משאות כבדים] בְּלַעַז.

(כג) וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם – בְּנֵי דָּן, אֶל הַקּוֹרְאִים אֲלֵיהֶם.

(כד) וּמַה לִּי עוֹד – וּמַה נִּשְׁאָר לִי עוֹד.

(כה) אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ – כַּעֲסָנִים שֶׁיֵּשׁ בְּסִיעָתֵנוּ.

(כז) לַיִשׁ – שֵׁם הָעִיר. וּבְסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (יט, מז) קוֹרֵא שְׁמָהּ "לֶשֶׁם", עַל שֵׁם שֶׁמָּצְאוּ שָׁם אֶבֶן טוֹבָה שֶׁשְּׁמָהּ ׳לֶשֶׁם׳. וְהִיא הָיְתָה עַל הַחֹשֶׁן לְשֵׁבֶט דָּן, שְׁמוֹ כָּתוּב עַל לֶשֶׁם, וְיָדְעוּ שֶׁבֶּאֱמֶת הִיא נַחֲלָתָם.

(ל) בֶּן מְנַשֶּׁה – מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כָּתוּב נוּ״ן, לְשַׁנּוֹת אֶת הַשֵּׁם. וְנִכְתַּב תְּלוּיָה, לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה מְנַשֶּׁה אֶלָּא מֹשֶׁה (ראו רש"י לעיל יז, ז ובמקורות שצויינו שם).
עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ – בִּימֵי סַנְחֵרִיב בְּגָלוּת רִאשׁוֹנָה.

פרק יט

(ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ – זָנְתָה מִבֵּיתוֹ אֶל הַחוּץ. כָּל לְשׁוֹן 'זְנוּת' אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן ׳יוֹצֵא׳: "נָפְקַת בָּרָא" [=יוצאת חוץ (ת"א בראשית לד, לא), בתרגום של "הכזונה"], יוֹצֵאת מִבַּעְלָהּ לֶאֱהֹב אֶת אֲחֵרִים.

(ו) הוֹאֶל נָא וְלִין – הַלַּיְלָה.

(ט) רָפָה – הַשֶּׁמֶשׁ מִגְּבוּרָתוֹ, וְנָטָה לַעֲרֹב.
הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם – עֵת שֶׁכָּל הוֹלְכֵי דְּרָכִים נוֹטִים לַחֲנוֹת בַּבַּיִת.

(יב) עַד גִּבְעָה – גִּבְעַת בִּנְיָמִן.

(יג) וְלַנּוּ – כְּמוֹ וְלַנְנוּ, דַּגְשׁוּת הַנּוּ״ן בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁנִיָּה.

(יח) וְאֶת בֵּית ה׳ – לְשִׁילֹה אֲנִי הוֹלֵךְ.

(כא) וַיָּבָל לַחֲמוֹרִים – וַיִּתֵּן יְבוּל לַחֲמוֹרִים. וַיָּבָל – אפודרי״ר [afodrer = להביא מספוא^[26]] בְּלַעַז.

(כב) וְנֵדָעֶנּוּ – מִשְׁכַּב זְכוּר.

(כח) וְאֵין עוֹנֶה – כִּי מֵתָה.

פרק כ

(ב) פִּנּוֹת כָּל הָעָם – "רֵישֵׁי כָּל עַמָּא" (ת"י) [=ראשי כל העם].

(ה) דִּמּוּ לַהֲרֹג – כִּוְּנוּ לַהֲרֹג, אדישמירינ"ט [adesmerent = חישבו, התכוונו^[27]] בְּלַעַז.

(י) לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם – לְבִיאָתָם זוֹ לְגִבְעַת בִּנְיָמִין, כְּכָל הַנְּבָלָה וְגוֹמֵר.

(יא) חֲבֵרִים – שָׁוִים בְּעֵצָה אַחַת.

(יב) בְּכָל שִׁבְטֵי בִנְיָמִן – עֲשָׂרָה שְׁבָטִים נֶחְשְׁבוּ עֲשָׂרָה מִשְׁפְּחוֹתָיו, שֶׁיִּהְיוּ מֵרָחֵל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים.

(טז) אִטֵּר יַד יְמִינוֹ – גְּמוּדֵי יַד יְמִינָם, לֹא הָיוּ שׁוֹלְטִים בָּהּ, כְּאִלּוּ הָיְתָה אֲטוּמָה; כְּמוֹ: ״אַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ״ (תהלים סט, טז).
כָּל זֶה – שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ הַלָּלוּ.
אֶל הַשַּׂעֲרָה – לְחוּט הַשֵּׂעָר.
וְלֹא יַחֲטִא – לֹא יִשְׁגֶּה.

(יח) יְהוּדָה בַתְּחִלָּה – אֲבָל לֹא בָּחֲנוּ לִשְׁאֹל, אִם לְנַצֵּחַ, אִם לִנָּצַח. וּבָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּחֲנוּ, אָמַר: ״עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ״ (פסוק כח), הִשְׁכִּימוּ וְהִשְׁלִימוּ דִּבְרֵיהֶם.

(כא) וַיַּשְׁחִיתוּ – נֶעֶנְשׁוּ עַל שֶׁלֹּא קִנְּאוּ כְּמוֹ כֵן בְּמַעֲשֵׂה פֶּסֶל מִיכָה, שֶׁהָיָה כְּבָר.

(לג) בְּבַעַל תָּמָר – "בְּמֵישַׁר יְרִיחוֹ" (ת"י).
מֵגִיחַ – נִמְשָׁךְ, כְּמוֹ: ״יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ״ (איוב מ, כג); ״גֹחִי מִבָּטֶן״ (תהלים כב,י).
מִמַּעֲרֵה גָבַע – מִמָּקוֹם צַר, עֶרְוָתָהּ וְגִלּוּיָהּ שֶׁל גִּבְעַת בִּנְיָמִין, מְקוֹם תֻּרְפָּה שֶׁלָּהּ, שֶׁהִיא נוֹחָה לִכָּבֵשׁ מִשָּׁם, כְּמוֹ: ״לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם״ (בראשית מב, ט).

(לו) וַיִּתְּנוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל – אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מָקוֹם לְבִנְיָמִן, לִבְרֹחַ אֶל הַגִּבְעָה, כִּי סָמְכוּ יִשְׂרָאֵל עַל הָאוֹרֵב שֶׁיֵּצְאוּ לִקְרָאתָם.

(לז) וַיִּמְשֹׁךְ הָאוֹרֵב – מָשַׁךְ בַּשּׁוֹפָר. דָּבָר אַחֵר: מָשַׁךְ בַּשּׁוֹפָר [אֶת] הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֶל הָעִיר.

(לח) וְהַמּוֹעֵד הָיָה – מִתְּחִלָּה הָיָה אוֹת בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין הָאוֹרֵב, לִהְיוֹת הָאוֹרֵב מַרְבֶּה לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הָעִיר, וְיָבִינוּ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לָכַד הָאוֹרֵב אֶת הַגִּבְעָה.
מַשְׂאַת הֶעָשָׁן – גֹּבַהּ הֶעָשָׁן.

(לט) וַיַּהֲפֹךְ אִישׁ יִשְׂרָאֵל – עַכְשָׁיו חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַדְּבָרִים, וְשׁוֹנֶה וּמְפָרֵשׁ, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה (פסוק לה), כֵּיצַד נָפְלוּ וְהֵיכָן נָפְלוּ.

(מב) וַאֲשֶׁר מֵהֶעָרִים – הָאוֹרֵב שֶׁנִּכְנַס בָּעִיר, מַשְׁחִיתִים אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַשֵּׁבֶט, בְּתוֹךְ הָעִיר.

(מג) כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן – הִקִּיפוּ אֶת בִּנְיָמִן, כְּכֶתֶר הַמַּקִּיף אֶת הָרֹאשׁ. וְכֵן: ״אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי״ (תהלים כב, יג), וְכֵן: ״כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק״ (חבקוק א, ד). וְכֵן גַּם בִּלְשׁוֹן עֲטָרָה נִקְרֵאת הַקָּפָה: ״וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם״ (שמ"א כג, כו).
הִרְדִיפֻהוּ – קוֹרְאִים אַחֲרָיו רְדִיפָה, צוֹעֲקִים זֶה לָזֶה לִרְדֹּף.
מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ – אֵצֶל הֶעָרִים שֶׁהֵם נוֹחִים בָּהֶם, שָׁם הִדְבִּיקוּהוּ.
הִדְרִיכֻהוּ – הִשִּׂיגוּהוּ, וְיֵשׁ דֻּגְמָתוֹ בִּלְשׁוֹן תַּלְמוּד (כתובות דף ס' ע"ב): רְהַט בַּתְרֵיהּ פַּרְסָא בְּחָלָא וְלֹא אַדְרְכֵיהּ.
עַד נֹכַח הַגִּבְעָה – מִמִּזְרָחָהּ שֶׁל גִּבְעָה.

(מד) וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף – בַּשָּׂדֶה, בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה.

(מה) וַיְעֹלְלֻהוּ – הֲרִיגָה אַחַר הֲרִיגָה, כְּעוֹלְלוֹת שֶׁאַחַר הַבָּצִיר.
חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ – הֲרֵי עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה אֶלֶף.
עַד גִּדְעֹם – שֵׁם מָקוֹם.
וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ אַלְפַּיִם אִישׁ – הֲרֵי עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף הָאָמוּר לְמַעְלָה (פסוק לה). וְהַמֵּאָה הַכְּתוּבִים לְמַעְלָה (שם), לֹא פֵּרֵשׁ הֵיכָן נָפְלוּ.

(מח) שָׁבוּ אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן – בְּכָל הֶעָרִים.
מֵעִיר מְתֹם – הֵתַמּוּ כָּל יוֹשְׁבֵי הֶעָרִים.
וְעַד בְּהֵמָה – וַאֲנָשִׁים, בִּכְלַל מְתֹם הָיוּ, שֶׁ׳מְּתוֹם׳ לְשׁוֹן כְּלָיָה הוּא. וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ עַל אֶלֶף, הֵיכָן הֵם? שֶׁהֲרֵי עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף הִתְפַּקְּדוּ מִן הֶעָרִים, וּמִן הַגִּבְעָה שֵׁשׁ מֵאוֹת. וְכָאן מָנָה בַּנּוֹפְלִים עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת נִמְלְטוּ אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן. וְהָאֶלֶף בָּרְחוּ אֶל הֶעָרִים, וְנָפְלוּ לְמָחֳרָת, כְּשֶׁשָּׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל עָרֵי בִּנְיָמִן לְהַחֲרִים הַנָּשִׁים וְהַטַּף.

פרק כא

(ג) לְהִפָּקֵד – לְהִגָּרַע.

(ו) וַיִּנָּחֲמוּ – שָׁבוּ לַחֲשֹׁב עֲלֵיהֶם מַחֲשֶׁבֶת פְּלֵטָה.

(יב) אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה – הוֹשִׁיבוּם עַל פִּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. בְּעוּלָה, רֵיחָהּ נוֹדֵף; בְּתוּלָה, אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף.

(יד) וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם – לֹא סִפְּקוּ לָהֶם.

(יז) יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה – נַחֲלַת הַשֵּׁבֶט נִשְׁאֲרָה רֵיקָנִית. הָבוּ עֵצָה, שֶׁיּוֹלִידוּ בָּנִים וְיַחֲזִיקוּ בְּנַחֲלָתָם הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל.

(יט) מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה – בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל מְסִלָּה. שִׁילֹה בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל בֵּית אֵל וּבִדְרוֹמָהּ שֶׁל לְבוֹנָה, וּבְמִזְרָחָהּ שֶׁל מְסִלָּה הָעוֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה.

(כב) לָרִיב אֵלֵינוּ – לָלֶכֶת אֵלֵינוּ בְּמִלְחָמָה.
וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם חָנּוּנוּ אוֹתָם – רִחַמְנוּ עֲלֵיהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ בַּמִּלְחָמָה שֶׁל יָבֵשׁ גִּלְעָד אֶלָּא לְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ מֵהֶם. וְאִם עַל הַשְּׁבוּעָה אַתֶּם מַקְפִּידִים, לֹא עָוֹן לָכֶם בַּדָּבָר, כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם אֶת בְּנוֹתֵיכֶם שֶׁתְּהֵא לָכֶם אַשְׁמָה בַּדָּבָר, וְשָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ.

הערות

1. ר' לעיל מס' 3031.
2. ברנדין מפנה לגלוסר למבר־ברנדין, וזה מביא במקום שתי גרסאות קרובות ללעז הזה, וטוען, שהן גרמנית (בלי הסבר במפתח! אבל יש מפרשים daumenlang "באורך האגודל"). אך נראה לי, שיש כאן dumi, צורה חליפה של demi ("חצי") והמידה alne ("אמה").
3. ובדפוסים יש לעז נוסף לאותה מלה
4. בכמה כתבי־יד קוראים איש̃קמוצייר באותה משמעות.
5. ר' אוצר הלעזים מס' 189.
6. בכתבי־יד קוראים רק טינפל"א. בדפוסים יש ניל"ה טימפי"ה (nela tempia), שהוא גרסה איטלקית. אולם, נראה לי שרש"י היה חייב לתרגם את מילת־החיבור, כדי להסביר את הביטוי המקוצר "והיתד ברקתו". כי, לולא כן, למה לא נתן את הלעז בפסוק הקודם ("ותתקע את היתד ברקתו")?
7. "ה', אוֹרָיְתָךְ דִּיהַבְתָּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּד עָבְרִין עֲלַהּ הֲוָה שָׁלְטִין בְּהוֹן עַמְמַיָא, וְכַד תָּיְבִין לַהּ, מִתְגַּבְּרִין אִנּוּן עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיהוֹן" [=ה', תורתך שנתת לישראל, כשהם עוברים עליה היו שולטים בהם הגוים, וכאשר שבים אליה, מתגברים הם על שונאיהם].
8. לא נמצא בכתבי־היד. בדפוסים קוראים קזל"ש (בגרמנית קיז"ל kiesel, "חלמיש"), ודאי תיקון מאוחר. רש"י מסביר, שהשואבים מים היו מפחדים מהחצץ, שהרעיש בהתגלגלו בדרכם.
9. הפענוח של ברנדוין (וודוי"ש wodwes) אינו נראה לי כלל. אמנם יש להניח, שלפנינו לא המלה wuides עצמה, אלא מלה הנגזרת ממנה, במשמעות של 'מנהרות', מעברים בתוך הסלעים, שחופרים אותם על־ידי כך, "שמרוקנים את פנימיותו" של הצור.
10. רש"י מתכוון להסביר את מוצאה של המשמעות "מנהרות" במובן "מעברים בתוך הסלעים", בכך, שיש צורך להשאיר חור בתקרת החפירה כדי שיהיה בה אור. המלה לא ידועה ממקום אחר, אבל כפי הנראה הייתה קיימת מלה כזאת במובן האמור. במילונים מוצאים luisel במשמעות "קבר, ארון מתים", ויכול להיות שמדובר בגזירה דומה. בדפוסים לוישירני"ש luisernes ("לפידים").
11. מלטינית crypta, בצרפתית של היום grotte. בימי־הביניים היו קיימות שתי הצורות crot וגם crote.
12. רש"י מוסיף "של זהב", כדי שיהיה ברור, שמדובר בתכשיטים בצורת ירח ("שׂהר").
13. הדפוסים, בהתאם לאחד מכתבי־היד, נותנים צורה, שיש לקרוא אותה אישפינ"א espine ("קוץ").
14. כך באחד מכתבי־יד. יתר כתבי־היד גורסים טלינ"ט talent, שמשעותו בדרך־כלל "רצון, חשק", אבל אולי היה גם בשימוש כקיצור של maltalent.
15. כלומר, הוֹדַע
16. ברוב כתבי־היד קוראים יי"ש בסוף המלה, אבל סביר להניח, שבדורות האחרונים של יהודים דוברי צרפתית לא הבינו את הדל"ת הסופית, שנאלמה בכל השפה. ר' אה"ל מס' 909.
17. ר' לעיל מס' 3293. רש"י מתכוון כפי הנראה למין ביצורים "בקרקע", ויש להניח, שיש כאן שם עצם (הגרסאות וודו"ו, וודו"י, וודוד"י) הקשור עם הגזרון הזה. הפתרון דוניו"ן donjon ("מגדל ראשי") אינו מתקבל על הדעת, גם מפני חוסר נוני"ן וגם בגלל ההסבר של רש"י "שעושין בקרקע". ברנדין פענח במלה הנגזרת מהשורש ששל wolte ("קמרון"), אבל קשה לתאם את זה.
18. 'בְּעִיר גִּלְעָד' לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "בְּעָרֵי גִלְעָד" (ב"ר ס,ג).
19. ראה אוצר הלעזים מס' 401.
20. שני כתבי־יד גורסים אורדי"ר ordir ("להשתות"). היחס בין שני הלעזים של הפסוק אינו ברור, אך יש לשער, שרש"י רואה ב"כובד" חלק של המנור, שהוא המתקן בכללו.
21. גרסת הדפוסים משובשת.
22. גרסת הדפוסים משובשת.
23. רש"י מצא בצרפתית מלה המקבילה בדיוק לביטוי העברי, כי משמעו בעיקרו "להלביש את היד". אולם שני כתבי־יד נותנים סתם ריוישטי"ר rewestir באותו מובן.
24. בלעז השני שבפירושו הגרסה ריוישטי"ר כמעט בכל כתבי־היד. אולי רש"י מבחין בין מינוי המעניק שררה meinwestir ובין מינוי לתפקיד אחר rewestir.
25. apparel באנגלית. והוא סט בגדים תואמים.
26. בשני כתבי־יד קוראים אפרובינדי"ר aprovender או כדומה, באותו מובן.
27. אחד מכתבי־היד גורס קוריד"ט, קרי: קוידירינ"ט cuiderent באותו מובן.

מקורות

1. וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין טְחִינָה אֶלָּא לְשׁוֹן עֲבֵרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איוב לא, י): "תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי". מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הֵבִיא לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר הֵימֶנּוּ. אָמַר רַב פָּפָּא, הַיְנוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי: קַמֵּי דְּשָׁתֵי חַמְרָא – חַמְרָא; קַמֵּי רָפוֹקָא גְּרִידְיָא דּוּבְלָא [לִפְנֵי עוֹבֵד אֲדָמָה וְחוֹפֵר בַּגִּנּוֹת, שֶׁרָגִיל לֶאֱכֹל יָרָק, מְבִיאִין סַל מָלֵא יָרָק. דּוּבְלֵי, מִין יָרָק הוּא]. (סוטה דף י' ע"ב ורש"י שם)