רש"י מנוקד על המקרא/ספר יהושע/טו
(א) אֶל גְּבוּל אֱדוֹם – סָמוּךְ לְמֶצֶר אֱדוֹם.
נֶגְבָּה – בִּתְחוּם מֶצֶר דְּרוֹמִי שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
מִקְצֵה תֵימָן – בְּסוֹף כָּל הַמֶּצֶר.
(ב) וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל – מֶצֶר דְּרוֹמִי שֶׁל יְהוּדָה.
מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח – הוּא מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּ"אֵלֶּה מַסְעֵי" (במדבר לד, ג).
מִן הַלָּשׁוֹן – שֶׁל יָם:
(ג) וְיָצָא אֶל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים – וְאֵינוֹ אוֹמֵר 'וְיָצָא' 'וְנָסַב' 'וְתָאַר' אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁחוּט שֶׁל גְּבוּל בּוֹלֵט אֶל הַחוּץ אוֹ כּוֹנֵס לְצַד פָּנִים, שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ מְכֻוָּן. וְכָאן הוּא בּוֹלֵט אֶל הַחוּץ וּבָא מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, בַּדָּרוֹם שֶׁל מַעֲלֵה עַקְרַבִּים. נִמְצָא שֶׁמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים לִפְנִים מִן הַחוּט, וְעָבַר וּבָא לוֹ אֶל הַמַּעֲרָב.
צִנָה – לְצִן. וְכָל תֵּבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ, הֵטִיל לָהּ הֵ"א בְּסוֹפָהּ.
וְעָלָה – כָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹלֶה מִן הַמִּזְרָח, לְצַד יְרוּשָׁלַיִם הוּא עוֹלֶה, וּמִיְּרוּשָׁלַיִם וָהָלְאָה הוּא יוֹרֵד. כָּאן לָמַדְנוּ שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם גְּבוֹהָה מִכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וִירוּשָׁלַיִם אֵינָהּ נִזְכֶּרֶת בְּמֶצֶר זֶה, שֶׁבְּמֶצֶר צְפוֹנִית שֶׁל יְהוּדָה הָיְתָה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן.
וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ – הַחוּט הוֹלֵךְ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, נִמְצֵאת קָדֵשׁ לִפְנִים מִן הַחוּט.
וְעָבַר חֶצְרוֹן – לְצַד הַמַּעֲרָב הוּא מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ, עַד 'וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו הַיָּמָּה' (ע"פ פס' ד).
(ד) תֹּצְאוֹת – סוֹפוֹ שֶׁל מֶצֶר. אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא מֶצֶר מַעֲרָבִי לְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא גְּבוּל יְהוּדָה מַחֲזִיק כָּל אָרְכָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, וְעוֹמֵד בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
(ה) וּגְבוּל קֵדְמָה – חוּט הַמָּתוּחַ לְמֶצֶר מִזְרָחִי שֶׁל יְהוּדָה.
יָם הַמֶּלַח – שֶׁהוּא מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לָאָרֶץ, בְּ"אֵלֶּה מַסְעֵי" (במדבר לד, יב).
עַד קְצֵה הַיַּרְדֵּן – רָחְבּוֹ שֶׁל גְּבוּל יְהוּדָה אֵינוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד יָם הַמֶּלַח, עַד מָקוֹם שֶׁהַיַּרְדֵּן נוֹפֵל בְּיַם הַמֶּלַח, שֶׁהַיַּרְדֵּן אַף הוּא בְּמֶצֶר מִזְרָח שֶׁל אֶרֶץ כְּנָעַן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּ"אֵלֶּה מַסְעֵי" בְּמֶצֶר מִזְרָחִי (שם): "וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח", שֶׁהוּא בַּמִּקְצוֹעַ.
וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה – חוּט מֶצֶר הַמָּתוּחַ לְמֶצֶר צָפוֹן, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, מִלְּשׁוֹן יָם הַמֶּלַח, מִמָּקוֹם שֶׁהַיַּרְדֵּן נוֹפֵל בּוֹ, שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁשָּׁם כָּלֶה רֹחַב גְּבוּל מֶצֶר הַמִּזְרָחִי. "וְעָלָה" לְצַד הַמַּעֲרָב "בֵּית חָגְלָה" (פס' ו), וְעָבַר הַחוּט מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה, נִמְצָא בֵּית הָעֲרָבָה בְּתוֹךְ גְּבוּל יְהוּדָה לִפְנִים מִן הַחוּט.
(ו) וְעָלָה הַגְּבוּל וְגוֹמֵר אֶבֶן בֹּהַן – כָּל מַה שֶּׁהוֹלֵךְ עַד יְרוּשָׁלַיִם הוּא עוֹלֶה.
(ז) וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר – שֶׁהָיָה עֵמֶק עָכוֹר בֵּין אֶבֶן בֹּהַן לִדְבִיר.
וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל – וּכְשֶׁמַּגִּיעַ כְּנֶגֶד הַגִּלְגָּל, מַרְחִיב הַגְּבוּל וְיוֹצֵא חוּט הַמֶּצֶר לְצַד הַצָּפוֹן אֶל הַגִּלְגָּל, אֲשֶׁר הוּא נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים, אֲשֶׁר הַמַּעֲלֶה בִּדְרוֹם הַנַּחַל. נִמְצָא הַנַּחַל חוּץ מִן הַחוּט, שֶׁלֹּא בִּגְבוּל יְהוּדָה.
מִנֶּגֶב לַנַּחַל – עֵמֶק וּמִדְרוֹן הָיָה בְּלֹא מַיִם:
אֶל עֵין רוֹגֵל – מַעְיַן הַכּוֹבְסִים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "עֵין קַצָּרָא". וְקוֹרֵא אֶת הַכּוֹבֵס רוֹגֵל, עַל שֵׁם שֶׁבּוֹעֵט אֶת בִּגְדֵי הַצֶּמֶר בְּרַגְלָיו, פולו"ן [folon = כובס (הדורך את הבגד כדי לאשפרו)][1] בְּלַעַז.
(ח) וְעָלָה וְגוֹמֵר גֵּי בֶּן הִנֹּם – עוֹדֶנּוּ עוֹלֶה מְעַט עַד עֵין עֵיטָם, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה הוּא יוֹרֵד. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נ"ד ע"ב): "סָבוּר לְמִבְנַיְהוּ בְּעֵין עֵיטָם" [=סברו לבנות את בית המקדש בעין עיטם], שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִירוּשָׁלַיִם מְעַט.
אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב – נִמְצֵאת יְרוּשָׁלַיִם חוּץ מִן הַחוּט, וְאֵינָהּ בִּגְבוּל יְהוּדָה אֶלָּא בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁהוּא בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל יְהוּדָה.
(ט) וְתָאַר – לְשׁוֹן 'וְנָסַב בְּעֹגֶל', כְּמוֹ: "וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ" (ישעיהו מד, יג). וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם אֶת כֻּלָּם "וְיַסְחַר" [=ויסובב].
וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן – הַחוּט יוֹצֵא לְצַד הַצָּפוֹן, וְהַגְּבוּל הִרְחִיב עַד עָרֵי הַר עֶפְרוֹן.
וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה – אֵין זֶה לְצַד הַמַּעֲרָב, אֶלָּא הַבְּלִיטָה לְצַד צָפוֹן.
(י) וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה – עַכְשָׁו חוֹזֵר לְמִנְיָנוֹ הָרִאשׁוֹן, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב.
אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה – שֶׁהָיָה הַחוּט בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל הַר יְעָרִים. נִמְצָא הַר יְעָרִים בְּתוֹךְ גְּבוּל יְהוּדָה, לִפְנִים מִן הַחוּט.
(יא) וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל – סוֹף הַמֶּצֶר.
יָמָּה – אֶל יָם הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא מֶצֶר מַעֲרָבִי.
(יג) אֶל פִּי ה' לִיהוֹשֻׁעַ – כְּמָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ.
(יד) וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב – לְאַחַר מִיתַת יְהוֹשֻׁעַ. כִּי עֲדַיִן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לֹא נִלְכְּדָה חֶבְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (א, כ). וְלֹא נִכְתְּבָה כָּאן אֶלָּא מִפְּנֵי הַחֲלֻקָּה.
(טו) קִרְיַת סֵפֶר – רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (תמורה ט"ז ע"א): אֵלּוּ הֲלָכוֹת שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהֶחֱזִיר עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז מִפִּלְפּוּלוֹ.
(יז) אֲחִי כָלֵב – מֵאִמּוֹ.
(יח) וַתִּצְנַח – "וְאִתְרְכִינַת" (ת"י) [והרכינה עצמה], הִטְּתָה עַצְמָהּ לִפֹּל בְּרַגְלָיו.
(יט) תְּנָה לִי בְּרָכָה – פַּרְנָסָה.
אֶרֶץ הַנֶּגֶב – חֲרֵבָה, כְּמוֹ: "חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ח, יג), וּמְתַרְגֵּם: "נַגִּיבוּ", שיק֘"א [seche = יְבֵשָׁה[2]] בְּלַעַז. בַּיִת מְנֻגָּב מִכָּל טוּב, אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא תּוֹרָה.
נְתַתָּנִי – נָתַתָּ לִי, כְּמוֹ: "דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם" (בראשית לז, ד), דַּבֵּר אֵלָיו; "בָּנַי יְצָאוּנִי" (ירמיהו י, כ), יָצְאוּ מִמֶּנִּי; "וּבִשְּׁלָם" (מל"א יט, כא), בִּשֵּׁל לָהֶם.
גֻּלֹּת – מַעְיָנוֹת.
(כא) וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה – בִּגְבוּל מַטֵּה יְהוּדָה. הוּא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (גיטין ז' ע"א): לֹא מָנָה יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא עֲיָרוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִים.
(לב) כָּל עָרִים עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע – וּבִפְרָטָן אַתָּה מוֹצֵא שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה? אֶלָּא אֵלֶּה הַיְּתֵרוֹת – נָטְלוּ בְּנֵי שִׁמְעוֹן מֵחֵבֶל בְּנֵי יְהוּדָה, וְנִזְכָּרוֹת הֵם בְּנַחֲלַת שִׁמְעוֹן: 'בְּאֵר שֶׁבַע וּמוֹלָדָה חֲצַר שׁוּעָל וְעֶצֶם וְאֶלְתּוֹלַד וְחָרְמָה וְצִקְלָג וְעַיִן וְרִמּוֹן' (לקמן יט, ב-ז), הֲרֵי תֵּשַׁע הַיְּתֵרוֹת הַמְּנוּיוֹת כָּאן.
(לו) עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה – וּבִפְרָטָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה? אוֹמֵר אֲנִי: תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם אֶחָד הוּא, וְזֶה פֵּרוּשׁוֹ: תַּפּוּחַ וְהָעַיִן שֶׁלּוֹ. הוּא עֵין תַּפּוּחַ הָאָמוּר בְּנַחֲלַת מְנַשֶּׁה: "אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ" (לקמן יז, ז).
(מז) וְהַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל – נִסִּין שֶׁבַּיָּם, שֶׁקּוֹרִין אישלי"ש [isles = איים[3]] בְּלַעַז.
(סג) לֹא יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם – שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: יְכוֹלִין הָיוּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ רַשָּׁאִין, מֵחֲמַת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ. וִיבוּסִי זֶה לֹא עַל שֵׁם הָאֻמָּה הָיָה, אֶלָּא מִגְדַּל דָּוִד שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם וּשְׁמוֹ יְבוּס, וּבְנֵי אוֹתוֹ מָחוֹז מִפְּלִשְׁתִּים הָיוּ. וּכְשֶׁכָּבְשׁוּ בְּנֵי יְהוּדָה אֶת יְרוּשָׁלַיִם, לֹא הוֹרִישׁוּ אֶת בְּנֵי אוֹתוֹ מָחוֹז.