רש"י מנוקד על המקרא/ספר יהושע/ז

(ב) עִם בֵּית אָוֶן – אֵצֶל בֵּית אָוֶן.
מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל – מִמִּזְרָח לְבֵית אֵל.

(ה) עַד הַשְּׁבָרִים – עַד דְּתַבְּרוּנוּן.

(ז) וְלוּ הוֹאַלְנוּ – הַלְוַאי נִמְלַכְנוּ לָשֶׁבֶת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁנִּכְבְּשָׁה כְּבָר.

(ט) וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ – הַמְּשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ. זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ. וּפְשׁוּטוֹ: וּמַה תַּעֲשֶׂה לְשֵׁם גְּבוּרָתְךָ שֶׁיָּצָא כְּבָר, וְעַתָּה יֹאמְרוּ: תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ.

(י) קֻם לָךְ – 'קָם לְךָ' כְּתִיב; עָמַד לְךָ מַה שֶּׁהִתְפַּלַּלְתָּ לְפָנַי וְהִזְכַּרְתָּ. דָּבָר אַחֵר: עָמַדְתָּ לְךָ בַּמַּחֲנֶה וְלֹא יָצָאתָ עִמָּהֶם, וַאֲנִי אָמַרְתִּי: "אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם" (במדבר כז, יז); "כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ" (דברים לא, כג); "כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם" (דברים ג, כח): אִם תֵּלֵךְ אַתָּה לִפְנֵיהֶם – יַצְלִיחוּ, וְאִם לָאו לֹא יַצְלִיחוּ. דָּבָר אַחֵר: קוּם, לָךְ, בִּשְׁבִילְךָ זֹאת לָהֶם, לֹא אָמַרְתִּי לְךָ לְהַקְדִּישׁ שְׁלַל הָעִיר.

(יד) לַבָּתִּים – יֵשׁ בְּמִשְׁפָּחָה אַחַת הַרְבֵּה בָּתֵּי אָבוֹת.
לַגְּבָרִים – לְרָאשֵׁי גֻּלְגֹּלֶת, כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת יָבֹאוּ לַגּוֹרָל.

(טו) [תּוֹסֶפֶת: יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ – הָאֹהֶל וְהַמִּטַּלְטְלִין; אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ – כַּדִּין הַמְּפֹרָשׁ לְמַטָּה (להלן פסוק כה), אוֹתוֹ וְהַבְּהֵמָה בִּסְקִילָה. וְהַזָּקֵף שֶׁהוּא עַל בָּאֵשׁ מוֹכִיחַ, שֶׁהוּא נִפְרָד מֵ'אוֹתוֹ'. שֶׁכֵּן מָצִינוּ מִקְרָאוֹת שֶׁהַטַּעַם מְחַלְּקָן, כְּמוֹ: אַחֲרֵי, דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ (דברים יא ל), שֶׁ"אַחֲרֵי" מֻפְלָג מִ"דֶּרֶךְ" עַל יְדֵי הַטַּעַם. וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם, יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ הָרָאוּי לִשָּׂרֵף, כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ לְמַטָּה. אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כַּדִּין הָאָמוּר לְמַטָּה. וְזֶה מִקְרָא קָצָר. וְדוֹמֶה לוֹ: "כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר" (שמ"ב ה, ח), לֹא פֵּרֵשׁ מַה יִּהְיֶה לוֹ; וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א' יא, ו) פֵּרֵשׁ: יִהְיֶה לְרֹאשׁ. אַף כָּאן, לֹא פֵּרֵשׁ מַה יִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, וּלְמַטָּה פֵּרֵשׁ.]

(טז) וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל – לִפְנֵי הַחֹשֶׁן, מְקוֹם שֶׁהַשְּׁבָטִים כְּתוּבִים. וּמָסַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִימָן, שֶׁהַשֵּׁבֶט שֶׁחָטָא – אַבְנוֹ כֵּהָה; וְכָהֲתָה אַבְנוֹ שֶׁל יְהוּדָה.

(יז) וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה – לְגוֹרָל אֶחָד. קֵרֵב רָאשֵׁי הַמִּשְׁפָּחוֹת, אָדָם אֶחָד מִכָּל הַמִּשְׁפָּחָה, וְהִטִּילוּ גּוֹרָל עַל מִי יִפֹּל; וְאַחַר כָּךְ עַל כָּל בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁל אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה, וּבָא אָדָם אֶחָד מִכָּל בֵּית אָב לְגוֹרָל; וְאַחַר כֵּן בָּאוּ כָּל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הַבַּיִת.

(יט) שִׂים נָא כָבוֹד – הִתְחִיל לְהוֹצִיא לַעַז עַל הַגּוֹרָל. אָמַר לוֹ: בְּגוֹרָל אַתָּה בָּא עָלַי? אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן – גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אַתֶּם, הַטֵּל הַגּוֹרָל עַל שְׁנֵיכֶם, וְיִפֹּל עַל הָאֶחָד. אָמַר לוֹ: שִׂים נָא כָבוֹד, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תּוֹצִיא לַעַז עַל הַגּוֹרָלוֹת, שֶׁבּוֹ עֲתִידָה הָאָרֶץ לֵחָלֵק.

(כ) וַיַּעַן עָכָן – רָאָה בְּנֵי יְהוּדָה נֶאֱסָפִים לַמִּלְחָמָה, אָמַר: מוּטָב שֶׁאָמוּת אֲנִי לְבַדִּי, וְאַל יֵהָרְגוּ כַּמָּה אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל.
וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי – גַּם בַּחֲרָמִים אֲחֵרִים בִּימֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם" (במדבר כא, ב).

(כא) וָאֵרֶא בַּשָּׁלָל – הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל" וְגוֹמֵר (דברים כ, יד).
אַדֶּרֶת שִׁנְעָר – תַּרְגּוּמוֹ: "אִצְטְלָא (דְּמִילְתָא) בָּבְלַי" [טַלִּית בַּבְלִית]. שֶׁכָּל מֶלֶךְ שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ פַּלְטְרִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – לֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ בְּמַלְכוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם (ירמיהו ג, יט). וְהָיָה לְמֶלֶךְ בָּבֶל פַּלְטְרִין בִּירִיחוֹ, וּכְשֶׁהָיָה בָּא לְכָאן – לוֹבֵשׁ אוֹתָם.

(כב) וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה – שֶׁלֹּא יַקְדִּימוּ שֵׁבֶט יְהוּדָה וְיִטְּלוּהָ מִשָּׁם, לְהַכְחִישׁ אֶת הַגּוֹרָל.

(כג) וַיַּצִּקֻם – "וְאַתִּיכוּנוּן" [וְהִתִּיכוּם]. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין דף מ"ד ע"א): בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ רֻבָּן שֶׁל סַנְהֶדְרִין?

(כד) וְאֶת בָּנָיו וְגוֹמֵר וְכָל יִשְׂרָאֵל – לִרְאוֹת בְּרִדּוּיוֹ, וְיִוָּסְרוּ מִלַּעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ.
וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ – לְאַבְּדָם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אֹתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ (לעיל פסוק טו).

(כה) וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן – שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת.
וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם – הָאֹהֶל וְהַמִּטַּלְטְלִין.
וַיִּסְקְלוּ אֹתָם – הַשּׁוֹר וְהַבְּהֵמָה.