רק טוב על ישראל/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק ט: ישעיהו הנביא- החטא ועונשו

א. ישעיהו רגיל במראות "מרכבה"[עריכה]

בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל:
שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף:
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר  קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן:
                                                            (ישעיהו א', א-ד)

הנביא ישעיה זכה לראות מראות "מרכבה'. בנבואת ההקדשה, אנו עדים לתיאורי המרכבה המיוחדים לספר ישעיהו. גם הנביא יחזקאל מתאר את מראות המרכבה. בהשוואה לישעיהו יחזקאל מפרט יותר את חזונותיו. חז"ל מסבירים את ההבדל בין הנביאים ישעיהו ויחזקאל על רקע מראות המרכבה, ששניהם תיארו כל אחד בספרו.

אמר רבא: כל שראה יחזקאל ראה ישעיהו.
למה יחזקאל דומה?
לבן כפר שראה מלך
ולמה ישעיהו דומה לבין עיר שראה מלך			
                                   (חגיגה יג:)

חז"ל מכנים את ישעיהו –"בן עיר" ולעומתו יחזקאל "בן כפר". בן עיר רגיל לראות את המלך והפמליה שלו. לכן אינו מתרגש ואינו מתפעל יתר על המידה. לעומתו בן כפר כשרואה את המלך ואת הפמליה שלו הרי שהוא מתרגש ומתפעל. משום כך מראות המרכבה של יחזקאל יותר מפורטים לעומת מראות המרכבה של ישעיה.
כידוע, לא כל הנביאים באותה דרגה. ישעיהו מתואר בפי חז"ל כנביא שרגיל במראות ה'. כלומר ישעיהו דרגה מעל דרגה. לא כל נביא זוכה למראות כל כך נשגבים. והנה ישעיהו זוכה לכך כבר בנבואתו הראשונה, נבואת ההקדשה!

ב. "תגובת ישעיהו למראות מרכבה"[עריכה]

וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם
אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי:
וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ:
וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר: 
וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי:
                                                       (ישעיהו ו', ה-ח)

נבואת ההקדשה היא הנבואה הראשונה של הנביא. והנה, כבר בנבואה הראשונה ישעיהו רואה מראות מרכבה. ישעיהו מצטער ומתפלא, הכיצד הוא זכה למראות כאלה והוא אינו ראוי. "אוי לי כי נדמיתי" . הנביא ישעיהו חושש שמא ימות. ישעיהו ממשיך ומסביר מדוע אינו ראוי למראות כאלה: "כי איש טמא שפתים אנכי". הנביא מֵצֵר על מצבו האישי שהוא אינו ראוי לכך ואינו מתאים למעמד כל כך נשגב. יתר על כן ממשיך הנביא "... ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב". כלומר, הוא אינו מתאים בכלל, גם הוא טמא וגם העם שהוא נמצא בו טמא. חז"ל מתייחסים לשתי ההערות של הנביא ישעיהו על מצבו ועל מצב העם:
א. "כי איש טמא שפתים אנכי
ב. ובתוך עם טמא שפתים אנוכי יושב"

ג. ישעיהו-החטא והעונש[עריכה]

אין לך שמח בבני יותר מישעיהו
ועל ידי שאמר "ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב" (ישעיהו ו', ה) 
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
ישעיה בנפשך את רשאי לומר
"כי איש טמא שפתים אנכי", ניחא.
שמא "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" אתמהא?! 
תא חמי מה כתיב תמן: [בוא וראה מה כתוב שם]
"ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה", 
אמר רב שמואל: "רצפה" רוץ פה, רצוץ פה, למי שאמר דלטוריא על בני.
                                                           (שיר השירים רבה א)

חז"ל מודָעים לדרגתו המיוחדת של ישעיהו. הם מכנים אותו "בן עיר" לעומת יחזקאל הנביא המכונה "בן כפר". חז"ל מבינים כי לישעיהו יחס מיוחד, ובלשונם "אין לך שמח בבני יותר מישעיהו"
אולם יחד עם זאת חז"ל מחמירים עם ישעיהו. זאת מפני שכינה את עם ישראל "עם טמא שפתים". במדרש שלפנינו הקב"ה נוזף בישעיהו. הקב"ה אינו מוכן לשמוע דליטוריא על ישראל. ה' מוכן לשמוע מישעיהו, האומר על עצמו "כי איש טמא שפתים אנכי". על זה אומר הקב"ה: "ניחא", בסדר אין זה מפריע. אולם לומר על עם ישראל "עם טמא שפתים" על זה הקב"ה אינו מוותר. זאת הקב"ה אינו מוכן לשמוע.
הקב"ה אינו מסתפק בנזיפה. העונש ממהר לבוא. אחד המלאכים בא אל ישעיהו "ובידו רצפה" כלומר גחלים. "במלקחים לקח מעל המזבח" ומה עושה המלאך בגחלים אלו? הפסוק ממשיך, "ויגע על פי" למה הגחלים על פיו של הנביא?! המדרש ממשיך ומסביר: זהו עונש למי שאומר דליטוריא על עם ישראל ובלשון המדרש "אמר שמואל: רצפה-רוץ פה, רצוץ פה למי שאמר דליטוריא על בני".

ד. אין גבול לאהבת ה' את בני ישראל[עריכה]

עם ישראל בתקופת ישעיהו עובדים עבודה זרה. ישעיהו כינה אותם "עם טמא שפתים". יחסית למצבם הדתי רוחני זהו ביטוי עדין מאוד. כלומר, הנביא ישעיהו לא טעה בדבריו.
בכל זאת הקב"ה נוזף בישעיהו ומעניש אותו. זאת מאחר שישראל הם בנים של הקב"ה כדברי הכתוב: "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים י"ד א). יתר על כן גם כאשר ישראל חוטאים, גם אז הם נקראים "בנים". כדברי הכתוב: "זרע מריעים בנים משחיתים" (ישעיהו א', ד) .
מסקנה ברורה ופשוטה. עם ישראל הם בנים של הקב"ה. כמו כל אבא, הוא לא מעוניין ולא רוצה לשמוע לשון הרע על בנו. לא משנה מה המצב הרוחני של עם ישראל, הם תמיד בניו של ה'. ה' אינו רוצה לשמוע בגנותם. אסור לאמר אפילו מילה אחת לא טובה על עם ישראל. כל לשון הרע, כל דליטוריא, על עם ישראל תיתקל בתגובה קשה מצד "אבינו שבשמים". משה רבינו אמר מילה אחת "שמעו נא המֹרים" ונענש. בגלל מילה אחת על עם ישראל הוא לא נכנס לארץ ישראל (ראה בהרחבה פרק א).
ישעיהו אמר רק משפט אחד "עם טמא שפתים" ומיד הוא נענש. מלאך לקח גחלים ונגע על פיו. עונש לפה שאומר מילה רעה על עם ישראל.
לסיכום, ה' ודאי אוהב את ישעיהו, כדברי חז"ל: "אין לך שמח בבני יותר מישעיהו". כלומר, הקב"ה אוהב את ישעיהו יותר מכל נביא אחר. אולם אהבת ה' לכלל ישראל יותר גדולה ויותר עצומה. אפילו אהובו של מקום-ישעיהו, אם הוא אומר דליטוריא על עם ישראל, הדבר גורר תגובה קשה מהקב"ה.