רק טוב על ישראל/ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק ח: ירבעם בן יואש זכה - למה שלא זכה דוד המלך

א. מי הוא ירבעם בן יואש[עריכה]

בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה
מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן אַרְבָּעִים וְאַחַת  שָׁנָה:
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה
לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל
                                            (מלכים ב', י"ד, כג-כד)

ירבעם בן יואש הוא דור רביעי ליהוא בו נמשי. ירבעם מָלך בשומרון על ממלכת ישראל ארבעים ואחת שנה. הנביא מציין שירבעם בן יואש, כמו כל מלכי ישראל שלפניו גם הוא עבד עבודה זרה: "ויעש הרע בעיני ה'". כמו כל קודמיו הוא "לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל". כלומר, הוא ממשיך את פולחן העגלים בבית אל ובדן, ובכך הוא החטיא את ישראל. ספר מלכים אינו מרחיב באשר לדמותו של ירבעם בן יואש. מאידך הנביא מציין שהוא נלחם והצליח להרחיב את גבולות הארץ.

הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה
כִּדְבַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר:
כִּי רָאָה יְהוָה אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל:
וְלֹא דִבֶּר יְהוָה לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ: 
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל
הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיִּשְׁכַּב יָרָבְעָם עִם אֲבֹתָיו, עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ זְכַרְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו:
                                                 (מלכים ב', י"ד, כה-כט)

ב. ירבעם בן יואש מושיע את ישראל[עריכה]

בניגוד לפתיחה, בניגוד לתיאור דמותו של ירבעם בן יואש כרשע ועובד עבודה זרה, הנביא כותב שהוא נבחר על ידי ה' להושיע את ישראל. "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר יהוה אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר". ה' בחר בו להושיע את ישראל מיד אויביו. ה' בחר בו להרחיב את גבולות ארץ ישראל. דווקא ירבעם בן יואש זכה להרחיב את גבולות ישראל למימדים שלא היו אף פעם. דווקא הוא זכה, כדברי חז"ל, למה שלא זכה יהושע בן נון ודוד המלך. ואנו מופתעים. למה דווקא ירבעם בן יואש?! למה דווקא בידי מי שעובד עבודה זרה?! הרי מגלגלים זכות על ידי זכאי. איזו זכות יש לו?!

הנביא בספר מלכים מסביר למה ה' החליט להושיע את ישראל. אך הנביא לא נתן תשובה מדוע דווקא על ידי ירבעם בן יואש: "כי ראה ה' את עני ישראל מרה מאוד ואפס עזוב ואין עזר לישראל: ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן יואש" העולה מן הפסוקים שהקב"ה, אבא שבשמים, מרחם על עמו ישראל. כרחם אב על בנים. ה' מסתכל על עמו, ורואה שקשה להם. אבינו שבשמים מעלים עיניו מהעבודה זרה. ה' מחליט להושיע את ישראל. לצורך כך הוא בחר בירבעם בן יואש. בספר מלכים יש הסבר למה ה' החליט להושיע את ישראל. אך אין הסבר למה דווקא על ידי ירבעם בן יואש. רמז לתשובה אנו נמצא בספר עמוס ולאחר מכן תשובה ברורה במדרש חז"ל.

ג. עמוס מנבא חורבן לבית ירבעם ולישראל[עריכה]

כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס
וָאֹמַר אֲנָךְ וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ:
וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק, וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ; וְקַמְתִּי עַל-בֵּית יָרָבְעָם, בֶּחָרֶב.	
                                                       (עמוס ז', ח-ט)

הנביא עמוס מנבא בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. בן יתר נבואותיו הוא מנבא נבואת פורענות קשה על עם ישראל ועל ירבעם המלך: "ונשמו במות ישחק
ומקדשי ישראל יחרבו
וקמתו על בית ירבעם בחרב" (עמוס ז', ט)
אין ספק, נבואתו זו של עמוס אמורה ליצור מתח רב בין הנביא לבין המלך ירבעם. המלך הוא דור רביעי לבית יהוא כולם עובדי עבודה זרה. לפי דברי עמוס "התמלאה הסאה". הקב"ה "אל ארך אפים" אבל עד כאן. כפי שהגיע הקץ לבית ירבעם בן נבט, לבית בעשא, וכפי שהגיע הקץ למלכות אחאב. כך מנבא עמוס על שושלת יהוא "וקמתי על בית ירבעם בחרב". אולם כאן גם סאתם של ישראל התמלאה, גם עם ישראל יקבל את עונשו "וישראל גלה יגלה מעל אדמתו" (עמוס ז', י"ז).

ד. המלך ירבעם נחשף לנבואת עמוס[עריכה]

וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל
לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו: כִּי-כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתו:
                                                  (עמוס ז', י- יא)

בעקבות הנבואה החריפה של עמוס אנו פוגשים אחד מכהני העבודה זרה של בית אל- "אמציה כהן בית אל". כזכור, בבית אל נמצא מקדש העגל שבנה ירבעם בן נבט. אמציה כהן בית אל מכהן בבית אל במקדש העבודה זרה המפורסם. אמציה קנאי לעבודה זרה, קנאי למלך ישראל וקשה לו להבליג על דברי הנביא עמוס. אמציה כהן בית אל פונה למלך ישראל, ומוסר לו לשון הרע על עמוס הנביא. אמציה מחריף את דברי עמוס. אמציה מכניס לדברי עמוס את הנימה האישית שלו ובכך מדגיש את חומרתם:

קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל
לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל-דְּבָרָיו:  
כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם
וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ:
                           (עמוס ז', י-יא)

אמציה כהן בית אל פונה למלך ואומר לו את נבואתו הקשה של עמוס. המלך ירבעם אינו מגיב. בוודאי המלך הגיב באיזו שהיא דרך. על כל פנים בספר עמוס לא כתובה תגובתו של המלך. (בהמשך נמצא את תגובת המלך במדרש חז"ל).

ה. דו שיח בין אמציה כהן בית אל ובין ועמוס הנביא[עריכה]

כאמור, בספר עמוס לא כתובה תגובת המלך לדברי עמוס. מאידך כן כתובה לנו תגובת אמציה כהן בית אל. נראה לאמר שהנביא הביא את תגובת אמציה כהן בית אל כדי להדגיש את שתיקתו של המלך. (ועל רקע זאת נבין בהמשך את מדרש חז"ל.) להלן תגובת אמציה לנבואת עמוס:

וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל-עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא:
וּבֵית-אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא:  
וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי-בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים:
וַיִּקָּחֵנִי יְהוָה מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה לֵךְ הִנָּבֵא אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל:  
וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר-יְהוָה אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל-יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק:
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק
וְאַתָּה עַל-אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ:
                                                          (עמוס ז' יב- יז)

אמציה כהן בית אל מתבצר בדעתו ובעמדתו. לטענתו בית אל היא "מקדש מלך" וממלכת ירבעם היא "בית ממלכה" הרי הנביא אחיה השילוני נתן תוקף לממלכת ישראל. לכן אמציה כהן בית אל אוזר אומץ ומצווה על עמוס לעזוב את ממלכת ישראל. הנביא עמוס לא רק שאינו חוזר בו אלא להיפך. הנביא חוזר על נבואתו במילים חריפות יותר
"לכן כה אמר יהוה אשתך בעיר תזנה
ובניך ובנתיך בחרב יפלו
ואדמתך בחבל תחלק
ואתה על אדמה טמאה תמות
וישראל גלה יגלה מעל אדמתו" (עמוס ז', יז)

ו. ירבעם נוהג כבוד בנביאים[עריכה]

לאור נבואות הזעם של עמוס על ישראל נוצר מתח רב בין הנביא עמוס לבין כהני העבודה זרה. אמציה כהן בית אל מגיב בגסות ובחוצפה לנביא.
מאידך אנו חסרים את תגובת המלך. איך הגיב המלך, ירבעם בן יואש, לנבואות הקשות של עמוס? בספר עמוס אין שום תגובה. כמו במקרים רבים אחרים, מה שחסר במקרא, מוסיפים לנו חז"ל. להלן מדרשחז"ל ובו תגובת המלך ירבעם:

אמרו עליו על ירבעם בן יואש:
שהוא היה בן אדם שהיה נוהג כבוד בנביאים
לכן אותם העמים
מה שלא מסר הקב"ה ביד יהושע בן נון ולא ביד דוד מלך ישראל
מסר הקב"ה ליד ירבעם בן יואש
שנאמר "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת כדבר ה' 
אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא... והגו'
כי ראה ה' את עני ישראל מורה מאוד...
ואפס עצור ואפס עזוב...
ויושיעם ביד ירבעם בן יואש".
                                            (תנא דבי אליהו זוטא פרשה ז)

בספר מלכים מוצג ירבעם כמלך שעשה הרע בעני ה', עבד עבודה זרה. והנה, המדרש מאיר לנו נקודה אחרת בדמותו: "היה נוהג כבוד בנביאים" ובזכות התנהגות זו זכה ירבעם למה שלא זכה יהושע בן נון ולא דוד המלך. גם יהושע וגם דוד לא זכו להרחיב את גבולות ארץ ישראל למימדים שירבעם כן זכה והרחיב. ה' נתן בידו להרחיב את גבולות ישראל. וכדברי הכתוב "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה". וכל זאת "כדבר ה' אלוהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי". כלומר, ירבעם בן יואש הפך להיות שליחו של ה'. ה' בוחר בירבעם להושיע את ישראל, כדברי הכתוב "ויושיעם ביד ירבעם בן יואש"

ז. ירבעם בן יואש אינו מקבל לשון הרע על הנביא עמוס[עריכה]

חז"ל ממשיכים ומפרטים מדוע זכה ירבעם להרחיב את הארץ. המדרש מביא דו שיח בין אמציה כהן בית אל לבין המלך ירבעם. אמציה מדווח לירבעם על הנבואות הקשות של הנביא עמוס. נבואות פורענות , שמד והרג כלפי עם ישראל וכלפי מלך ישראל. והנה, מלך ישראל מגלה רגישות מיוחדת כלפי הנביא וכלפי הנבואה בכלל.
להלן המשך מדרש חז"ל המביא את תגובות המלך ירבעם בן יואש לדבריו הקשים של אמציה כהן בית אל:

וכי מה טיבו של ירבעם בן יואש שהוא השיב את גבול ישראל
הלא היה עובד עבודת אלילים?
אלא משום שלא קיבל לשון הרע על עמוס
שנאמר "וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר
קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל
לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו
כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו' (עמוס ז', י - יא).
מיד גער בו ירבעם באמציה והוציאו בנזיפה
ואמר לו, חס ושלום לא נתנבא אותו הצדיק כך
ואם נתנבא כך, לא מדעתו הוא מתנבא כך
אלא מן השמים נאמר לו שיתנבא כך.
                                               (תנא  דבי אליהו זוטא פרשה ז)

אמציה מעז פניו כלפי הנביא עמוס, ומגרש אותו משומרון "חוזה לך ברח לך לארץ יהודה" אמציה אינו מסתפק בכך. הוא מוסר את דברי הנבואה למלך בצורה חריפה ביותר:
"קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל, לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו". אמציה אינו מסתפק בציטוט דברי הנביא, הוא מפרש אותם, הוא מביע את דעתו, את רגשותיו ואת ייחסו האישי לדברי עמוס. בכך הוא מקצין ומחריף את הנבואה: "לא תוכל הארץ להכיל את דבריו".
והנה, ירבעם מגיב בצורה מאוד מעניינת ואפילו תמוהה. ירבעם אומר לאמציה: "חס ושלום, לא נתנבא אותו צדיק כך". המלך ירבעם דוחה את דברי אמציה. איננו מוכן לקבל את דבריו. מדוע? הרי כולם יודעים, מה עמוס מנבא?! וכי ירבעם מִתמם?! בהמשך ירבעם מכיר בכך שאלו דברי עמוס. ממשיך ירבעם ואומר:
"אם נתנבא כך
לא מדעתו הוא מתנבא כך
אלא מן השמים נאמר לו שיתנבא כך".
כלומר, ירבעם יודע שאלה הם דברי כל הנביאים מאז ומתמיד, למי שעובד עבודה זרה. אם כן נחזור לשאלתנו. מדוע ירבעם כופר בדברי אמציה: "חס ושלום, לא נתנבא אותו צדיק כך".
נראה לאמר, שתגובת ירבעם בן יואש אומרת: אני לא רוצה לקבל לשון הרע. תגובתו הראשונית של ירבעם: אינני רוצה להיות מכת מקבלי לשון הרע. נמצאנו למדים דבר גדול מהמלך ירבעם בן יואש. איך דוחים לשון הרע. איך נמנעים מלהיות "כת מקבלי לשון הרע" פשוט דוחים את הדברים!
עד כאן מצאנו שירבעם אינו מקבל לשון הרע על הנביא עמוס. מאידך חז"ל אומרים עליו שהיה "עושה כבוד לנביאים". אכן המלך ירבעם מכנה את הנביא עמוס- "הצדיק": "לא נתנבא אותו הצדיק כך". יתר על המידה ירבעם מכיר בנביא עמוס כנביא אמת שמוסר את דבר ה'. וכך אומר ירבעם: "מן השמים נאמר לו שיתנבא כך".

ח. מגלגלין זכות על ידי זכאי[עריכה]

המדרש מסביר כי לאור תגובת ירבעם, הוא נקרא זכאי. ה' בוחר בו כי "מגלגלין זכות על ידי זכאי".

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא,
אף על פי שהדור ההוא עבדו עבודת אלילים
וגם ראש הדור עובד עבודת אלילים
אפילו הכי הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לתת לזרעם, אתננה בידו של זה (שמות ל"ג, א) בידו של זה.
ולכך נאמר: הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת...
מכאן אמרו מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
                                             (תנא דבי אליהו זוטא פרשה ז)

דברי המדרש מדהימים! הדור עובד עבודה זרה. ראש הדור, כלומר המלך, עובד עבודה זרה. ואף על פי כן ה' נותן בידיו של המלך ירבעם את הזכות להרחיב את גבולות הארץ. בלשון המדרש: "אפילו הכי, הארץ אשר נשבעתי לאברהם יצחק ויעקב לתת לזרעם אתננה בידו של זה" רק מפני שכיבד את הנביא. רק מפני שלא קיבל לשון הרע על הנביא.
דברי המדרש נפלאים! איזו זכות יש למי שאינו מקבל לשון הרע על הנביא. הקב"ה מתעלם מהעובדה שירבעם עובד העבודה זרה. הקב"ה רואה בו אור גדול. ה' רואה אותו כצדיק. הוא זכאי והוא זוכה למה שלא זכה יהושע ולא זכה דוד. הדברים מגיעים עד לב השמים, וצריכים להיכנס לעומק ליבנו. כמה עלולים להפסיד אם חס ושלום מקבלים לשון הרע. איזה רווח מרווחים אם לא מקבלים לשון הרע. לא רק שהמלך יצא זכאי. אלא כל העם נושע. כל העם הרוויח מכך. למלך יש דין של כלל ישראל [1]. המלך במעשיו הטובים משפיע על כל עם ישראל.

ט. חטא עבודה זרה מול חטא לשון הרע[עריכה]

המדרש עצום במסר החד שלו. המדרש חד כחרב. והמסר ברור כשמש בצהרים. ספר מלכים חושף אותנו למלך שעובד עבודה זרה. על רקע תיאורים אלה חז"ל חושפים אותנו לפן אחר בדמותו של המלך ירבעם, הוא אינו מוכן לקבל לשון הרע על הנביא.
המדרש מלמד אותנו, את מי ה' אוהב. ה' אוהב את הבריות. ה'- על כבודו הוא מוחל. אם המלך עובד עבודה זרה, ה' יכול להתעלם מכך. אולם על כבוד הבריות ה' אינו מוחל. מכאן עולה, שיכול להיות מלך רשע בתחום של בן אדם למקום, מלך שעובד עבודה זרה. אולם המלך הזה רגיש מאוד לבין אדם לחברו, הוא אינו מוכן לקבל לשון הרע על נביא. אפילו שהנביא ניבא לו נבואות פורענות, נבואות מוות. חז"ל קובעים מלך כזה הוא צדיק, הוא זכאי. עד כדי כך ה' אוהב אותו, עד כדי כך שה' מגלגל על ידו את הרחבת הארץ: "מה שלא מסר ביד יהושע בן נון ולא ביד דוד מלך ישראל".

  1. ^ ראה ר' יוסף חיים בספרו "בן יהוידע" על מסכת סנהדרין כ"ג, עא. שם הוא אומר כי צדקיהו המלך עדיף מבחינה מסויימת על ירמיה הנביא, מפני שירמיה הוא יחיד. לעומתו צדקיהו הוא מלך ויש לו דין של כלל ישראל.