רמב"ם על ידים ד
ראו גם נוסח המשנה ידים ד רמבם
ידים פרק ד[עריכה]
משנה א[עריכה]
כבר זכרנו כי בכל מקום שיאמר במשנה בו ביום, רומז אל היום הזה אשר הושיבו את רבי אלעזר בן עזריה.
ופירוש נמנו וגמרו - שהם מנו על נפשם כדי שיסכימו על עניית הרוב, ונמצא הרוב חולקין על רבי עקיבא, ופסקו ההלכה כמו שזכר בכאן לא כמו שאמר רבי עקיבא.
וכבר נתבאר ההלכה הזאת בפרק (עשירי) של כלים תעיינה שם:
משנה ב[עריכה]
בו ביום אמרו כל הזבחים וכו' - ההלכה הזאת כבר נתבאר בתחילת זבחים (דף ב.):
משנה ג[עריכה]
כבר ידעת כי בשנה הראשונה מן השמיטה והשניה והרביעית והחמישית מוציאין מעשר ראשון ואחר כך מעשר שני, וזה סדר השנים.
- ובשנה השלישית והשישית חלק הכתוב בה, וצוה שיוציאו מעשר עני במקום מעשר שני.
- אכן השנה השביעית הרי היא שמיטה ואין בו חיוב מעשרות.
- וידוע כי השמיטה אינה נוהגת אלא בארץ ובסוריא גם כן, כמו שאמרו בתוספתא בראשון של כלים וכמו שנתבאר במסכת שביעית (פ"ו), אבל בחוצה לארץ לא.
- וראוי להוציא התרומות והמעשרות בחוצה לארץ [מן הארצות השכנות לארץ ישראל דוקא, והן מצרים ועמון ומואב ובבל, וכל זה] ממדרבנן, כמו שנתבאר במקומות בתוספתא.
- ובשנים אשר מוציאין בני ארץ ישראל מעשר שני, יוציאו גם כן בני חוצה לארץ מעשר שני, ופודין אותו ומעלים דמיו לירושלים, כמו שנתבאר במקומות.
- ובשנים אשר מוציאין בהם בני ארץ ישראל מעשר עני, יוציאו הם גם כן מעשר עני.
- ובשנת השמיטה אשר אין מוציאין בה בני ארץ ישראל מעשר לפי שהיא הפקר, שכבר היה שהתקנו הנביאים שיוציאו מבבל וסביבותיה מארץ בבל מעשר שני, והזקנים והם האחרונים אחר עזרא כבר תקנו במצרים ושאר ארצות מצרים מעשר עני בשביעית.
- ונפל המחלוקת בארץ עמון ומואב, והם ערי סיחון ועוג, איזה מעשר יוציאו בשנת השמיטה.
והיות רבי אלעזר מחמיר, לפי שמעשר שני קודש, ומעשר עני חול. והביא ראיה רבי אלעזר מן המעשר והתרומה, רוצה לומר כי המעשר אשר הזהיר עליו וירא מהשבתתו הוא קודש כמו התרומה.
ואמר השיב רבי טרפון, ולא אמר דבר, רוצה לומר שהשיב תשובותיו הקודמות.
וכבר יצא רבי אלעזר מבית המדרש בעבור המחלוקת שנפל בינו ובין החכמים, כמו שזכרנו בחמישי של כלים:
משנה ד[עריכה]
לפי שנתבלבלו האומות בזמן סנחריב, כמו שנתפרסם בספרי הנבואה, לפי שהיה מעביר האומות מקצה זו לקצה זו, על כן חזרו משפחות האומות אצלינו נעלמים, ואין אנו יכולין ללמוד ראיה ממקומותיהם.
וידוע כי שבעים לשון כולם מותרין לבא בקהל מיד, חוץ מעמון ומואב ומצרי ואדומי, והעיקר בידינו "דכל דפריש, מרובא פריש", ועל כן התירוהו לבא בקהל מיד.
והתבונן איך לא הניח רבן גמליאל מלהכנס [בבית] המדרש ביום ההוא, והוא המורד מן הישיבה והשיבו את רבי אלעזר בן עזריה כמו שנתפרסם, לפי שהוא לא רצה בביטול התורה:
משנה ה[עריכה]
עברית - הלשון העברית.
וכתב העברי - כתב עבר, והוא כתב אשר כותבין בו התורה העם הנקראים "אל-סמירה".
והכתב הזה אשר נכתב בו אנחנו התורה הוא "כתב אשורי", והוא הכתב אשר כתב יתברך התורה. ונקרא אשורי מן הגדולה והתפארת, כמו "באשרי כי אשרוני בנות"(בראשית לג, יג). והוא אמרם "אשורי, שהוא מאושר שבכתב", לפי שאינו משתנה, ולא יפול בו דמיון לעולם לפי שאותיותיו בלתי מתדמות, ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו, ואין כזה בשאר הכתיבות:
משנה ו[עריכה]
כבר ביארנו בראשון של אבות עניין צדוק ובייתוס וחברתם, והם היוצאים מתורתנו המכחישים אותנו בקבלתנו.
ופירוש קובלין - מתרעמים.
וספרי מירם - הם ספרים שמשיבין על תורתנו וחולקין עליה. ונקראו "ספרי מירם", כלומר ספרים ידחם האלהים ויסירם מן המציאות, כעניין תכלה, כמו שקוראים לבית אשר מתקבצים בו לדברים האלו "בי אבידן", ועניינו בית יכריתהו האלהים.
ותשובת רבן יוחנן להם, תשובתו בעניין הבזיון וליצנות בהם.
ותרוודות - כפות.
וכבר ביארנו, כי הסיבה אשר אנו אומרים כי כתבי הקודש מטמאין את הידים כדי שנשמרם ונרחיק מהם סיבות הפסדם, כמו שזכרנו בסוף זבים:
משנה ז[עריכה]
כבר קדם בחמישי של מכשירין מאמר המשנה "כל הנצוק טהור", ואף על פי שהעמוד שותת מחובר קצתו בכלי הטמא, כמו שנאמר במים הבאים מבית הקברות שהם טהורים, ואף על פי שראשו מחובר במקום טמא.
וכבר ידעת כי מדינינו כי העבדים שהזיקו אין חייבין בדיניהן בתשלומין כלל, כמו שנתבאר בבבא קמא (דף פז.) "נשים ועבדים וקטנים פגיעתן רעה, הן שחבלו באחרים, פטורים". ואמנם היות האדם חייב כשהזיקה בהמתו הוא לשון התורה, "כי יגח שור"(שמות כא, כח) וגו', "וכי יבער איש"(שמות כב, ד) וגו'.
שאם אקניטנו - אם אכעיסנו:
משנה ח[עריכה]
אומר המין שאתם מבזין שם משה רבינו בהיותכם כותבין אותו בשטרות עם שם המלך, רוצה לומר שאנו כותבין זמן לפלוני המלך, ואנו כותבין בשטר ההוא כדת משה וישראל.
ואמרו להם חכמים, כי אין זה גרעון לשמו אלא בזה גדולה לאותו המלך, שאנו כותבין בתורה ה' עם פרעה. ולא די בזה אלא שעוד נקדים שם פרעה, כמו שנאמר "ויאמר פרעה מי ה'"(שמות ה, ב).
ולפי שזכר הפסוק, אינו מאושר שיחתום מסכתא מן המסכתות בהכחשת כופר לגבורה, אבל באמונה בו, על כן אמר וכשלקה מהו אומר "ה' הצדיק"(שמות ט, כו):
משנה ידים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב