רמב"ם הקדמה למשנה תורה (מצוות עשה)
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו קעז קעח קעט קפ קפא קפב קפג קפד קפה קפו קפז קפח קפט קצ קצא קצב קצג קצד קצה קצו קצז קצח קצט ר רא רב רג רד רה רו רז רח רט רי ריא ריב ריג ריד רטו רטז ריז ריח ריט רכ רכא רכב רכג רכד רכה רכו רכז רכח רכט רל רלא רלב רלג רלד רלה רלו רלז רלח רלט רמ רמא רמב רמג רמד רמה רמו רמז רמח
מצוות עשה
א[עריכה]
מצוה ראשונה ממצוות עשה לידע שיש שם אלוה, שנאמר: "אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ ב, דברים ה ו).
ב[עריכה]
ליחדו, שנאמר: "יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד" (דברים ו, ד).
ג[עריכה]
לאהבו, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו ה, יא א).
ד[עריכה]
ליראה ממנו, שנאמר: "אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו יג, י כ).
ה[עריכה]
להתפלל לו, שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג, כה) – "עבודה" זו תפילה.
ו[עריכה]
לדבקה בו, שנאמר: "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י כ).
ז[עריכה]
להשבע בשמו, שנאמר: "וּבִשְׁמוֹ תִשָּׁבַע" (דברים ו יג, י כ).
- השגת הראב"ד: להשבע בשמו וכו' — אמר אברהם: אינה מן המניין, אלא בא להזהיר שלא ישבע באל אחר. ואולי אמר זה, דלאו הבא מכלל עשה – עשה.
ח[עריכה]
להדמות בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט).
ט[עריכה]
לקדש שמו, שנאמר: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב).
י[עריכה]
לקרות קריאת שמע פעמים בכל יום, שנאמר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז).
יא[עריכה]
ללמוד תורה וללמדה, שנאמר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז).
יב[עריכה]
לקשור תפילין בראש, שנאמר: "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח).
יג[עריכה]
לקשור תפילין ביד, שנאמר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו, ח).
יד[עריכה]
לעשות ציצית, שנאמר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו, לח).
טו[עריכה]
לקבוע מזוזה, שנאמר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו ט; יא, כ).
טז[עריכה]
להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית, שנאמר: "הַקְהֵל אֶת הָעָם..." (דברים לא, יב).
יז[עריכה]
לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר: "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא, יט).
יח[עריכה]
לכתוב המלך ספר תורה לעצמו, יתר על האחד של כל אדם, עד שיהיה לו שתי תורות, שנאמר: "וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים יז, יח).
יט[עריכה]
לברך אחר המזון, שנאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, י).
כ[עריכה]
לבנות בית הבחירה, שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה, ח).
- השגת הראב"ד: לבנות בית הבחירה וכו' — אמר אברהם: ולמה הניח לבנות מזבח אבנים שלמות.
כא[עריכה]
ליראה מבית זה, שנאמר: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט ל; כו, ב).
כב[עריכה]
לשמור בית זה תמיד, שנאמר: "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת" (במדבר יח, ב).
כג[עריכה]
להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר: "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא" (במדבר יח, כג).
כד[עריכה]
לקדש הכהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו..." (שמות ל, יט).
כה[עריכה]
לערוך נרות במקדש, שנאמר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (שמות כז, כא).
כו[עריכה]
לברך הכהנים את ישראל, שנאמר: "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ו, כג).
כז[עריכה]
להסדיר לחם ולבונה לפני יי בכל שבת, שנאמר: "וְנָתַתָּ עַל הַשֻׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים" (שמות כה, ל).
- השגת הראב"ד: להסדיר לחם ולבונה וכו' — אמר אברהם: ולמה לא חשב הקטרת הבזיכין דכתיב אשה לה' ואכילת לחם דכתיב ואכלוהו במקום קדוש.
כח[עריכה]
להקטיר קטורת פעמים ביום, שנאמר: "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים" (שמות ל, ז).
כט[עריכה]
להבעיר אש במזבח העולה תמיד, שנאמר: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ו, ו).
ל[עריכה]
להרים הדשן מעל המזבח בכל יום, שנאמר: "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן" (ויקרא ו, ג).
לא[עריכה]
לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר: "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ" (במדבר ה, ב).
לב[עריכה]
לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר: "וְקִדַּשְׁתּוֹ" (ויקרא כא, ח).
לג[עריכה]
להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ..." (שמות כח, ב).
לד[עריכה]
לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר: "בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" (במדבר ז, ט).
לה[עריכה]
למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר: "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה" (שמות ל, לא).
לו[עריכה]
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר: "וְכִי יָבוֹא הַלֵּוִי..." (דברים יח, ו) "לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת" (שם, ח).
לז[עריכה]
להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם, ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר: "לָהּ יִטַּמָּא" (ויקרא כא, ג).
לח[עריכה]
להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר: "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח" (ויקרא כא, יג).
לט[עריכה]
להקריב תמידין בכל יום, שנאמר: "שְׁנַיִם לַיּוֹם עוֹלָה תָמִיד" (במדבר כח, ג).
מ[עריכה]
להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ויקרא ו, יג).
מא[עריכה]
להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר: "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים" (במדבר כח, ט).
מב[עריכה]
להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר: "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ..." (במדבר כח, יא).
מג[עריכה]
להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר: "שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיי" (ויקרא כג, לו).
מד[עריכה]
להקריב מנחת העומר ממחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר: "וַהֲבֵאתֶם אֵת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא כג, י).
מה[עריכה]
להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר: "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים..." (במדבר כח, כו) "וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ..." (במדבר כח, כז).
מו[עריכה]
להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר: "מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה" (ויקרא כג, יז) "וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם" (שם, יח).
מז[עריכה]
להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [...] וַעֲשִׂיתֶם..." (במדבר כט, א).
מח[עריכה]
להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר: "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי..." (במדבר כט, ז).
מט[עריכה]
לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר" (ויקרא טז, ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת "אחרי מות".
נ[עריכה]
להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר: "וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ" (במדבר כט, יג).
נא[עריכה]
להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" (במדבר כט, לה).
נב[עריכה]
לחוג ברגלים, שנאמר: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי" (שמות כג, יד).
נג[עריכה]
להיראות ברגלים, שנאמר: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" (שמות כג יז; שם לג, כג; דברים טז טז).
נד[עריכה]
לשמוח ברגלים, שנאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד).
נה[עריכה]
לשחוט כבש הפסח, שנאמר: "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל " (שמות יב, ו).
נו[עריכה]
לאכול בשר הפסח צלי בלילי חמישה עשר מניסן, שנאמר: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר" (שמות יב, ח).
נז[עריכה]
לעשות פסח שני, שנאמר: "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר" (במדבר ט, יא).
נח[עריכה]
לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר: "עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ" (במדבר ט, יא).
נט[עריכה]
לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר: "וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרֹת" (במדבר י, י).
ס[עריכה]
להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר: "מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה" (ויקרא כב, כז).
- השגת הראב"ד: להיות כל קרבנות וכו' — אמר אברהם: אין לזה טעם, ואולי לאו הבא מכלל עשה עשה.
סא[עריכה]
להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר: "תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן" (ויקרא כב, כא).
סב[עריכה]
למלוח כל קרבן, שנאמר: "עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" (ויקרא ב, יג).
סג[עריכה]
מעשה העולה, שנאמר: "אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ" (ויקרא א, ג).
סד[עריכה]
מעשה חטאת, שנאמר: "זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת" (ויקרא ו, יח).
סה[עריכה]
מעשה האשם, שנאמר: "זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם" (ויקרא ז, א).
סו[עריכה]
מעשה זבח השלמים, שנאמר: "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים" (ויקרא ז, יא).
סז[עריכה]
מעשה המנחה, שנאמר: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה" (ויקרא ב, א).
סח[עריכה]
להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר: "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ" (ויקרא ד, יג).
סט[עריכה]
להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" (ויקרא ה, א).
ע[עריכה]
להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר: "וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ" (ויקרא ה, יז). וזה הוא נקרא אשם תלוי.
עא[עריכה]
להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע; מביא קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.
עב[עריכה]
להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר: "וְאִם לֹא תַגִּיע יָדוֹ" (ויקרא ה, ז), "וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ" (ויקרא ה, יא).
עג[עריכה]
להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר: "וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ" (במדבר ה, ז).
עד[עריכה]
להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר: "וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ" (ויקרא טו, יג).
עה[עריכה]
להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר: "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ" (ויקרא טו, כח).
עו[עריכה]
להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ" (ויקרא יב, ו).
עז[עריכה]
להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח" (ויקרא יד, י).
עח[עריכה]
לעשר הבהמה, שנאמר: "וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן" (ויקרא כז, לב).
עט[עריכה]
לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר: "כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד" (דברים טו, יט).
פ[עריכה]
לפדות בכור אדם, שנאמר: "אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם" (במדבר יח, טו).
פא[עריכה]
לפדות פטר חמור, שנאמר: "וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה" (שמות לד, כ).
פב[עריכה]
לערוף פטר חמור, שנאמר: "וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ" (שמות יג, יג; שמות לד, כ).
פג[עריכה]
להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר: "וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים יב, ה), "וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה" (דברים יב, ו).
פד[עריכה]
להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר: "וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ" (דברים יב, יד).
פה[עריכה]
להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר: "רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ" (דברים יב, כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.
פו[עריכה]
לפדות קדשים בעלי מומים ויהיו מותרים באכילה, שנאמר: "רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר" (דברים יב, טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.
פז[עריכה]
להיות התמורה קודש, שנאמר: "וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז, י; ויקרא כז, לג).
פח[עריכה]
לאכול שיירי מנחות, שנאמר: "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ויקרא ו, ט).
פט[עריכה]
לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר: "וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם" (שמות כט, לג).
צ[עריכה]
לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר: "וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא" (ויקרא ז, יט).
צא[עריכה]
לשרוף הנותר, שנאמר: "וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז, יז).
צב[עריכה]
לגדל הנזיר שערו, שנאמר: "גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר ראשׁוֹ" (במדבר ו, ה).
צג[עריכה]
לגלח הנזיר שערו על קרבנותיו במלאת ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר: "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו" (במדבר ו, ט).
צד[עריכה]
לקיים אדם כל מה שהוציא בשפתיו, מקרבן או צדקה וכיוצא בהם, שנאמר: "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמוֹר וְעָשִׂיתָ" (דברים כג, כד).
צה[עריכה]
לדון בהפרת נדרים בכל הדינים האמורין בפרשה.
צו[עריכה]
להיות כל נוגע בנבילה טמא, שנאמר "וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה" (ויקרא יא, לט).
צז[עריכה]
להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (ויקרא יא, כט).
צח[עריכה]
להיות האוכלין מיטמאין, שנאמר "מִכָּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל" (ויקרא יא, לד).
צט[עריכה]
להיות הנדה טמאה ומטמאה לאחרים.
ק[עריכה]
להיות היולדת טמאה כנדה.
קא[עריכה]
להיות המצורע טמא ומטמא.
קב[עריכה]
להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.
קג[עריכה]
להיות בית מנוגע מטמא.
קד[עריכה]
להיות הזב מטמא.
קה[עריכה]
להיות שכבת זרע מטמאה.
קו[עריכה]
להיות זבה מטמאה.
קז[עריכה]
להיות המת מטמא.
קח[עריכה]
להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור, ומטהרין מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טומאות אלו, רוב משפט כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.
- השגת הראב"ד: להיות מי נדה וכו' — אמר אברהם: ולמה לא יחשבו לשתים הטומאה והטהרה.
קט[עריכה]
להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה, שנאמר: "וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ" (ויקרא טו, טז) למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.
קי[עריכה]
להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים, שנאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד, ב).
קיא[עריכה]
להיות המצורע מגלח כל שערו, שנאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא יד, ט).
קיב[עריכה]
להיות המצורע ידוע לכל בדברים האמורים בו "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרֻעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" (ויקרא יג, מה). וכן כל שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.
קיג[עריכה]
לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יט, ט).
קיד[עריכה]
להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר: "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר" (ויקרא כז, ב).
קטו[עריכה]
להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר: "וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה" (ויקרא כז, יא).
קטז[עריכה]
להיות מעריך ביתו נותן כערך הכהן, שנאמר: "וְאִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ" (ויקרא כז, יד).
קיז[עריכה]
להיות מקדיש שדהו נותן בערך הקצוב בפרשה, שנאמר: "וְהָיָה עֶרְכְּךָ כְּפִי זַרְעוֹ" (ויקרא כז, טז).
קיח[עריכה]
לשלם השוגג במעילה מה שמעל לה' ולהוסיף חומש, שנאמר: "וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם" (ויקרא ה, טז).
קיט[עריכה]
להיות נטע רבעי קודש, שנאמר: "יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים" (ויקרא יט, כד).
קכ[עריכה]
להניח פיאה.
קכא[עריכה]
להניח לקט.
קכב[עריכה]
להניח עומר השכחה.
קכג[עריכה]
להניח עוללות בכרם.
קכד[עריכה]
להניח פרט הכרם לפי שבכל אלו נאמר "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט, י) (ויקרא כג, כב) וזו היא מצות עשה שלהם.
קכה[עריכה]
להביא בכורים לבית הבחירה, שנאמר: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ" (שמות כג, יט) (שמות לד, כו).
קכו[עריכה]
להפריש תרומה גדולה לכהן, שנאמר: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּתֵּן לוֹ" (דברים יח, ד).
קכז[עריכה]
להפריש מעשר דגן ללוים, שנאמר: "כָּל מַעְשַׂר הָאָרֶץ" (ויקרא כז, ל).
קכח[עריכה]
להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים יד, כב) מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.
קכט[עריכה]
להיות הלוים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכהנים, שנאמר: "וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר" (במדבר יח, כו).
קל[עריכה]
להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובששית בשבוע, שנאמר: "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ" (דברים יד, כח).
קלא[עריכה]
להתודות וידוי מעשר, שנאמר: "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ" (דברים כו, יג).
קלב[עריכה]
לקרות על הבכורים, שנאמר: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כו, ה).
קלג[עריכה]
להפריש חלה לכהן, שנאמר: "רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה" (במדבר טו, כ).
קלד[עריכה]
להשמיט קרקע, שנאמר: "וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (שמות כג, יא).
קלה[עריכה]
לשבות מעבודת הארץ, שנאמר: "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת" (שמות לד, כא).
קלו[עריכה]
לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים" (ויקרא כה, י).
קלז[עריכה]
לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה" (ויקרא כה, ט).
קלח[עריכה]
ליתן גאולה לארץ בשנת היובל, שנאמר: "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם גְּאוּלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" (ויקרא כה, כד).
קלט[עריכה]
להיות גאולה בבתי ערי חומה עד שנה, שנאמר: "וְאִישׁ כִּי יִמְכּוֹר בֵּית מוֹשַׁב" (ויקרא כה, כט).
קמ[עריכה]
למנות שני יובל שנים ושמטים, שנאמר: "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע . . ." (ויקרא כה, ח).
קמא[עריכה]
להשמיט כספים בשביעית, שנאמר: "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ" (דברים טו, ב).
קמב[עריכה]
לנגוש לנוכרי, שנאמר: "אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ" (דברים טו, ג).
קמג[עריכה]
ליתן מן הבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר: "וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ" (דברים יח, ג).
קמד[עריכה]
ליתן ראשית הגז לכהן, שנאמר: "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ" (דברים יח, ד).
קמה[עריכה]
לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכהן, שנאמר: "אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִים" (ויקרא כז, כח).
קמו[עריכה]
לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרם, שנאמר: "וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ" (דברים יב, כא).
- השגת הראב"ד: לשחוט בהמה וכו' — אמר אברהם: זו אין לו טעם ואולי לאו הבא מכלל עשה עשה.
קמז[עריכה]
לכסות דם חיה ועוף, שנאמר: "וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר" (ויקרא יז, יג).
קמח[עריכה]
לשלח הקן, שנאמר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב, ז).
קמט[עריכה]
לבדוק בסימני בהמה, שנאמר: "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ" (ויקרא יא, ב).
- השגת הראב"ד: לבדוק בסימני בהמה וכו' — אמר אברהם: כל לבדוק אין להם טעם אלא משום לאו הבא מכלל עשה עשה.
קנ[עריכה]
לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור, שנאמר: "כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" (דברים יד, יא).
קנא[עריכה]
לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא, שנאמר: "אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם" (ויקרא יא, כא).
קנב[עריכה]
לבדוק בסימני דגים, שנאמר: "אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם" (ויקרא יא, ט; דברים יד, ט).
קנג[עריכה]
לקדש חדשים ולחשב שנים וחדשים בבית דין בלבד, שנאמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב, ב).
קנד[עריכה]
לשבות בשבת, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבּוֹת" (שמות כג, יב; שמות לד, כא).
קנה[עריכה]
לקדש שבת, שנאמר: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז).
קנו[עריכה]
לבער חמץ, שנאמר: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם" (שמות יב, טו).
קנז[עריכה]
לספר ביציאת מצרים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" (שמות יג, ח).
קנח[עריכה]
לאכול מצה בליל זה, שנאמר: "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת" (שמות יב, יח).
קנט[עריכה]
לשבות בראשון של פסח, שנאמר: "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ" (שמות יב, טז).
קס[עריכה]
לשבות בשביעי בו, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ" (שמות יב, טז; במדבר כח, כה).
קסא[עריכה]
לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, שנאמר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג, טו).
קסב[עריכה]
לשבות ביום חמישים, שנאמר: "וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג, כא).
קסג[עריכה]
לשבות בראשון של חודש השביעי, שנאמר: "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן" (ויקרא כג, כד).
קסד[עריכה]
להתענות בעשירי בו, שנאמר: "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם" (ראה ויקרא טז, כט; במדבר כט, ז).
קסה[עריכה]
לשבות ביום הצום, שנאמר: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" (ויקרא טז, לא; ויקרא כג, לב).
קסו[עריכה]
לשבות בראשון של חג הסוכות, שנאמר: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג, לה).
קסז[עריכה]
לשבות בשמיני של חג, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ראה ויקרא כג, לו).
קסח[עריכה]
לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר: "בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מב).
קסט[עריכה]
ליטול לולב, שנאמר: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּוֹת תְּמָרִים" (ויקרא כג, מ).
קע[עריכה]
לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר: "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א).
קעא[עריכה]
ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים" (שמות ל, יג).
קעב[עריכה]
לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר: "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח, טו).
קעג[עריכה]
למנות מלך, שנאמר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז, טו).
קעד[עריכה]
לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר: "וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה" (דברים יז, יא).
קעה[עריכה]
לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת" (שמות כג, ב).
קעו[עריכה]
למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר: "שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (דברים טז, יח).
קעז[עריכה]
להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפּוֹט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו).
קעח[עריכה]
להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר: "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע" (ויקרא ה, א).
קעט[עריכה]
לחקור העדים הרבה, שנאמר: "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב" (דברים יג, טו).
קפ[עריכה]
לעשות לעדים זוממין כמו שזמו לעשות, שנאמר: "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם" (דברים יט, יט).
קפא[עריכה]
לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר: "וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל" (דברים כא, ד).
קפב[עריכה]
להכין שש ערי מקלט, שנאמר: "תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ" (דברים יט, ג).
קפג[עריכה]
לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר: "וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם ... עָרִים" (במדבר לה, ב).
קפד[עריכה]
לעשות מעקה, שנאמר: "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" (דברים כב, ח).
קפה[עריכה]
לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת" (דברים יב, ב).
קפו[עריכה]
להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר: "וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת ... כָּל שְׁלָלָהּ" (דברים יג, יז).
קפז[עריכה]
לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר: "הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם" (דברים כ, יז).
קפח[עריכה]
להכרית זרעו של עמלק, שנאמר: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה, יט).
קפט[עריכה]
לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" (דברים כה, יז).
קצ[עריכה]
לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר" (דברים כ, י).
קצא[עריכה]
למשוח כהן למלחמה, שנאמר: "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן" (דברים כ, ב).
קצב[עריכה]
להתקין יד במחנה, שנאמר: "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (דברים כג, יג).
קצג[עריכה]
להתקין יתד, שנאמר: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ" (דברים כג, יד).
קצד[עריכה]
להשיב את הגזל, שנאמר: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" (ויקרא ה, כג).
קצה[עריכה]
ליתן צדקה, שנאמר: "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ" (דברים טו, ח; דברים טו, יא).
קצו[עריכה]
להעניק לעבד עברי, שנאמר: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ" (דברים טו, יד); וכן אמה עברייה.
קצז[עריכה]
להלוות לעני, שנאמר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" (שמות כב, כד); "אִם" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר: "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ" (דברים טו, ח).
קצח[עריכה]
להלוות לנוכרי ברבית, שנאמר: "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ" (דברים כג, כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.
- השגת הראב"ד: להלוות וכו' — אמר אברהם: זה לא נמצא בספרי לנכרי תשיך זו מצות עשה אלא משום לאו הבא מכלל עשה לנכרי ולא לישראל.
קצט[עריכה]
להשיב המשכון לבעליו, שנאמר: "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט" (דברים כד, יג).
ר[עריכה]
ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" (דברים כד, טו).
רא[עריכה]
להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר: "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ" (דברים כג, כה), "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ" (דברים כג, כו).
רב[עריכה]
לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר: "עָזוֹב תַּעֲזוֹב עִמּוֹ" (שמות כג, ה).
רג[עריכה]
להקים המשא על הבהמה, שנאמר: "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דברים כב, ד).
רד[עריכה]
להשיב האבידה, שנאמר: "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" (דברים כב, א).
רה[עריכה]
להוכיח החוטא, שנאמר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז).
רו[עריכה]
לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח).
רז[עריכה]
לאהוב את הגר, שנאמר: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י, יט).
רח[עריכה]
לצדק מאזנים עם המשקלות, שנאמר: "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק" (ויקרא יט, לו).
רט[עריכה]
לכבד החכמים, שנאמר: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" (ויקרא יט, לב).
רי[עריכה]
לכבד אב ואם, שנאמר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא); (דברים ה, טו).
ריא[עריכה]
ליראה מאב ואם, שנאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג).
ריב[עריכה]
לפרות ולרבות, שנאמר: "פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית ט, ז).
ריג[עריכה]
לבעול בקידושין, שנאמר: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ" (דברים כב, יג) וראה דברים כד, א.
ריד[עריכה]
לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר: "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת" (דברים כד, ה).
רטו[עריכה]
למול את הבן, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג).
רטז[עריכה]
לייבם אשת אח, שנאמר: "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה, ה).
ריז[עריכה]
לחלוץ ליבם, שנאמר: "וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ" (דברים כה, ט).
ריח[עריכה]
לישא אונס שנאמר: "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" (דברים כב, כט).
ריט[עריכה]
לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" (דברים כב, יט).
רכ[עריכה]
לדון במפתה בחמשים שקל עם שאר דינין, שנאמר: "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ" (שמות כב, טו).
רכא[עריכה]
לעשות ליפת תאר ככתוב, שנאמר: "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תּוֹאַר" (דברים כא, יא).
רכב[עריכה]
לגרש בשטר, שנאמר: "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת וְנָתַן בְּיָדָהּ" (דברים כד, א; דברים כד, ג).
רכג[עריכה]
לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: "וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (במדבר ה, ל).
רכד[עריכה]
להלקות הרשעים, שנאמר: "וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ" (דברים כה, ב).
רכה[עריכה]
להגלות רוצח בשגגה, שנאמר: "וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן" (במדבר לה, כה).
רכו[עריכה]
להיות בית דין הורגין בסייף, שנאמר: "נָקֹם יִנָּקֵם" (שמות כא, כ).
רכז[עריכה]
להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר: "מוֹת יוּמַת הַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאָפֶת" (ויקרא כ, י).
רכח[עריכה]
להיות בית דין שורפין באש, שנאמר: "בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאֶתְהֶן" (ויקרא כ, יד).
רכט[עריכה]
להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר: "וּסְקַלְתֶּם אוֹתָם" (דברים כב, כד).
רל[עריכה]
לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר: "וְתָלִיתָ אוֹתוֹ עַל עֵץ" (דברים כא, כב).
רלא[עריכה]
לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים כא, כג).
רלב[עריכה]
לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כא, ב).
רלג[עריכה]
ליעד אמה עבריה, שנאמר: "אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ" (שמות כא, ח), "וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה" (שמות כא, ט).
רלד[עריכה]
לפדות אמה עבריה, שנאמר: "וְהֶפְדָּהּ" (שמות כא, ח).
רלה[עריכה]
לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: "לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ" (ויקרא כה, מו).
רלו[עריכה]
להיות החובל משלם ממון, שנאמר: "וְכִי יְרִיבוּן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ" (שמות כא, יח).
רלז[עריכה]
לדון בנזקי בהמה, שנאמר: "וְכִי יִגּוֹף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ" (שמות כא, לה).
רלח[עריכה]
לדון בנזקי הבור, שנאמר: "[וְ]כִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר" (שמות כא, לג).
רלט[עריכה]
לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: "וְכִי יִגְנוֹב" (ראה שמות כא, לז), "אִם בַּמַּחְתֶּרֶת" (שמות כב, א), "וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ" (שמות כא, טז).
- השגת הראב"ד: לדון לגנב וכו' — אמר אברהם: ולמה לא יחשבו לשתים ושלש.
רמ[עריכה]
לדון בנזקי הבער, שנאמר: "כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם" (שמות כב, ד).
רמא[עריכה]
לדון בנזקי האש, שנאמר: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים" (שמות כב, ה).
רמב[עריכה]
לדון בדין שומר חנם, שנאמר: "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים" (שמות כב, ו).
רמג[עריכה]
לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר: "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר" (שמות כב, ט).
רמד[עריכה]
לדון בדין השואל, שנאמר: "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ" (שמות כב, יג).
רמה[עריכה]
לדון בדין מקח וממכר, שנאמר: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ" (ויקרא כה, יד).
רמו[עריכה]
לדון בדין טוען וכופר, שנאמר: "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע" (שמות כב, ח).
רמז[עריכה]
להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר: "וְקַצּוֹתָה אֶת כַּפָּהּ" (דברים כה, יב).
רמח[עריכה]
לדון בדיני נחלות, שנאמר: "אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ" (במדבר כז, ח).