רמב"ם הלכות מכירה כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר קנין · הלכות מכירה · פרק שבעה ועשרים | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), hebrewbooks.org , alhatorah.org

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגנים שלה ואת כל המשוטין המנהיגין אותה ואת הכבש והאסכלה שעולין בהן לספינה ויורדין עליה ואת בית המים שבתוכה אבל לא מכר את הביצית והיא הספינה הקטנה שהולכים בה על המים הקרובים ליבשה ולא מכר הדוגית והיא הספינה הקטנה שצדין בה המלחים את הדגים ולא מכר את העבדים העושין בהן ולא את המרצופין ולא את הסחורה שבתוכה ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר הרי כולן מכורין.

הלכה ב[עריכה]

המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות בזמן שאינן קשורות עמו מכר את הפרדות לא מכר את הקרון מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד ואפילו במקום שקורין מקצתן לצמד בקר.

הלכה ג[עריכה]

המוכר את העול מכר את הפרה מכר את הפרה לא מכר את העול מכר את העגלה מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את העגלה ואין הדמים ראיה בכל אלו הדברים וכיוצא בהן.

הלכה ד[עריכה]

וכן המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף אף על פי שאינן עליו אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים ואפילו היו עליו בשעת המכר.

הלכה ה[עריכה]

ואין הדמים ראיה שאם טעה בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או ביטול מקח כדין כל המוכר ולוקח ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא בטל המקח שזה מתנה נתן לו ואין לו אלא החמור בלא שקים וכן כל כיוצא בזה אין מביאין בו ראיה מן הדמים.

הלכה ו[עריכה]

המוכר את השפחה מכר כלים שעליה אפילו הם מאה אבל לא מכר השירים ולא הנזמים ולא הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה ואם אמר לו שפחה וכל מה שעליה הרי הן כולן מכורין אע"פ שיש עליה כלים של מאה מנה.

הלכה ז[עריכה]

האומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר לו את הולד שפחה מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר לו את הולד חמורה מניקה אני מוכר לך מכר לו את הסיח שאין אדם קונה חמורה לחלבה.

הלכה ח[עריכה]

האומר לחבירו ראש עבד זה או ראש חמור זה אני מוכר לך הרי זה מכר חציו וכן הדין בכל אבר שהנשמה תלויה בו אמר לו יד עבד זה או יד חמור זה אני מוכר לך משמנין ביניהם וכן הדין בכל אבר שאין הנשמה תלויה בו אמר לו ראש פרה זו אני מוכר לך לא מכר אלא הראש בלבד שהרי ראשה נמכרת תמיד במטבחיים.

הלכה ט[עריכה]

מכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה.

הלכה י[עריכה]

המוכר את הבור לא מכר את מימיו מכר את האשפה מכר את זבלה מכר כוורת מכר דבורים מכר שובך מכר את היונים.

הלכה יא[עריכה]

אל ילוז מעיניך העיקר הגדול בדברים אלו שהוא מנהג המדינה והשמות הידועים ביחוד לכל דבר ודבר ובמקום שאין מנהג ולא שם שהכל אומרים לו ביחוד ולא שיתוף הולכין אחר אלו הכללות שביארו חכמים כמו שביארנו.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.