רי"ף על הש"ס/שבת/דף נז עמוד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי הני לא חשיבי ובטלי.

אמר רבה בר רב הונא מערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בו רמונים ותולה בו שמרים, אמר רב הונא והוא דתלה בו רמונים, ומאי שנא מהא דתנן מטילין שכר במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואף על פי שיש לו שכר ישן מערים ושותה מן החדש ומותר, התם לא מוכחא מילתא הכא מוכחא מילתא:

אמרו ליה רבנן לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן ורב הונא בר חיון שמיה ואמרי לה רב הונא בר חליון שמיה דשקיל ברא דתומא ומנח בברזא דדנא ואמר לאצנועי קא מיכוינא ואזיל ונאים במעברא ועבר להך גיסא וסייר פירי ואמר למינם קא מיכוינא, אמר להו הערמה בדרבנן היא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחלה:

מתני'

נותנין מים ע"ג שמרים בשביל שיצולו ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית ונותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין יינמלין בשבת ר' יהודה אומר בשבת בכוס ביום טוב בלגין ובמועד בחבית רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין:

גמ'

אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אבל עכורין לא ואם היה בין הגתות שעדיין היין תוסס ואינו צלול וגם הוא עכור טורד חבית יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש:

ומסננין את היין בסודרין: אמר רב שימי בר חייא ובלבד שלא יעשה גומא:

ובכפיפה מצרית: אמר רב חייא בר אשי אמר רב ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח:

אמר רבה האי פרוונקא אפומא דכובא כולה אסיר אפלגא דכובא שרי פירוש פרוונקא מטלית אמר רב פפא לא ליהדיק איניש צבאתא אפומא דכוזניתא משום דמחזי כמשמרת: דבי רב פפא שפו שיכרא ממנא למנא בצבאתא א"ל רב אחא מדפתי לרבינא הא איכא ניצוצות ניצוצות בי רב פפא לא חשיבי:

ונותנין ביצה במסננת: תני

 

רבנו ניסים (הר"ן)

דהואיל ואינן כמצוה אינן צריכין לה ומן הבגד ממש אינן דליחשבו כותיה:

ציצית לגבי טלית חשיבי:    פירש"י ז"ל דשל תכלת הם ולא בטל והוו להו משוי ולפי פירושו ז"ל לדידן דלית לן תכלת לא חשיבי ובטלי לגבי טלית אבל הרמב"ם ז"ל פי' בפי"ט מהלכות שבת דמשום דחשיב לא בטלי לפי שאותן החוטין חשובין הן אצלו ודעתו עליהן עד שישלים חסרונם ויעשו ציצית ולפי זה אפילו לדידן דלית לן תכלת חשיבי ולא בטלי:

מערים אדם על המשמרת ביום טוב:    לרבנן דאמרי אין תולין את המשמרת ביום טוב ואוקימנא טעמא כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול מערים ותולה אותה לצורך רמונים דלאו עובדין דחול הוא א"נ היינו טעמא דלרמונים שרי טפי לפי שאינו צריך לחלל שתחתיו וכל שאינו צריך לחלל שתחתיו לא הוי אהל וכמו שכתבתי למעלה אבל כשהוא תולה אותה לשמרים הרי הוא צריך לחלל שתחתיו והוי אהל:

והוא דתלה בה רמונים:    מקמי דנתלי בה שמרים דמוכחא מילת' דמעיקרא לאו לשמרים תליא:

דשקיל ברא דתומא:    גרגיר של שום:

ומנח בברזא דדנא:    מקום שיש נקב בחבית והיין יוצא נותנו שם בשבת לסתום והוי כמתקן ומערים לכתחלה ואומר לאצנועי בה האי ברא דתומא קא מכוינא:

ועוד עביד אחריתי אזיל נאים במעברא:    בספינה העשויה לעבור המים והיא של נכרי ויודע הוא שיעבירוהו הנכרים לצד אחר:

וסייר פירי:    משמר שם פירות ונמצא שהנכרי מעבירו במים בשבת:

הערמה מדרבנן היא:    הך הערמה לאו באיסורא דאורייתא היא אלא באיסורא דרבנן היא דאי נמי עביד ממש בלא הערמה אדרבנן הוא דעבר הלכך כיון דצורבא מרבנן הוא ליכא לאחמורי עליה דהא לא אתי למעבד לכתחלה להדיא בלא הערמה לעבור שם לפני הכל:

מתני' נותנין מים בשבת ע"ג שמרים:    הניתנין במשמרת מבעוד יום:

כדי שיצולו:    שיהיו צוללין את היין מפני הקמחין שקורין קנ"ש:

בסודרין ובכפיפה מצרית:    העשויה מצורי דקל:

כפיפה:    סל דכל כה"ג הוי שינוי כיון שאינו מסננן במשמרת ומיירי ביין עכור ומיהו משתתי הכי דאי ביין צלול אפילו במשמרת שרי כדאיתא בגמרא ואי ביין עכור דלא משתתי הכי אפילו בסודרין ובכפיפה מצרית אסור דמכל מקום בורר הוי אלא כדאמרן:

ונותנין ביצה במסננת של חרדל:    שהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת הפסולת והחלמון שלה נוטף ומסנן עמה והוי לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ושרי כדיהבי' טעמא בגמרא לפי שאין עושין אותה אלא לגוון למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון הלכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מתוך האוכל:

יינמלין:    מפרש בגמרא:

גמ' נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת:    דכיון דצלולין הם ורובייהו דאינשי לא קפדי בהו מותר לתת אותן אפילו לתוך המשמרת כדי שיהו צלולין יותר:

אבל עכורין לא:    דאף על גב דאפשר דמשתתי הכי כיון דרובייהו דאינשי קפדי בהו דוקא על ידי שינוי דהיינו בסודרין וכפיפה מצרית הוא דשרי כדתנן במתניתין אבל לתוך המשמרת אסור:

ואם היה בין הגתות וכו' טורד:    כלומר מערב משום דרובייהו דאינשי שתו ליה הכי אי נמי היינו טעמא דשרי בין הגתות לפי שעדיין לא נפרשו השמרים מן היין וכל היין כגוף אחד הוא ואין כאן משום בורר וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ח' מהלכות שבת וכן מטין דברי הרב אלפסי ז"ל:

ונמצא פסקן של דברים דיין שהוא צלול דרובייהו דאינשי לא קפדי ביה כלל מותר לתת אותו אפילו לתוך המשמרת כדי שיהיה צלול ביותר אבל יין שהוא עכור קצת ואפשר דמשתתי הכי ומיהו רובייהו דאינשי לא שתו ליה הכי בסודרין ובכפיפה מצרית שרי דאיכא שינוי ובלבד שלא יעשה גומא ושלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח כדאמר בסמוך אבל לתוך המשמרת דליכא שינוי אסור ויין שהוא עכור לגמרי ולא משתתי הכי כלל ואפילו בסודרין ובכפיפה מצרית אסור ולא נתחוורו לי דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח ובפרק כ"א מהלכות שבת:

ובלבד שלא יעשה גומא:    מן הסודר בפי הכלי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

ובלבד שלא יגביה:    הכפיפה מקרקעיתו של כלי התחתון טפח כמדת אהל כך פירש"י ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות שבת והר"י ז"ל כתב דמשום שינוי והיכר קאמר ולא משום אהל דאי משום אהל קאמר אפילו במסנן את היין בסודרין נימא הכי אלא ודאי משום שינוי והתם כיון דאיכא שינויא אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי:

פרוונקא:    בגד ששוטחין על גיגית היין לכסותה:

אפלגא דכובא שרי:    דלא הוי אהלא:

אכולא כובא אסור:    משום אהל כך פירש"י וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות שבת ולפי זה נצטרך לומר דבשאין הכובא מליאה עסקינן שאם לא כן אין כאן אהל אלא בשחסר טפח עסקינן דאית ביה משום אהל והקשו בתוס' וכי בכסוי כלים יש בו משום אהל ותירצו דשאני כובא שהוא רחב הרבה והראב"ד ז"ל פי' משום משמרת נגעו בה ואכולא כובא אסור משום דמחזי כמשמרת אבל אפלגא דכובא שרי משום דלאו היינו אורחיה:

לא ליהדק איניש:    כלי חרס קטן שמערין בו יין מן החבית לא יתן בפיו קשין וקסמים בחזקה שאין לך מסננת גדולה מזו כתב הראב"ד ז"ל דכל היכא דלא מיהדק לא אסיר דהוה ליה כפלגא דכובא ושרי וזה ע"ד פי' ז"ל שכתבתי בסמוך ודאמרינן דמחזי כמשמרת משום דאף על גב דלאו משמרת ממש הוא שהרי עוברין בה השמרים כיון דאיכא קסמין וטנופת דמעכב בהו ולא עברי דמי למשמרת:

שפו שיכרא:    כל היכא דאמרי לשון שפייה בנחת הוא והפסולת נשאר בשולי הכלי:

והא איכא ניצוצות:    קטנות הנוטפות באחרונה מתוך פסולת השכר והנהו ניצוצות מוכחי דבורר הוא:

ניצוצות בי רב פפא לא חשיבי:    שסודני היה ומטיל שכר כדאמרינן בבבא קמא ובפסחים (דף קיג א) הלכך אינו מקפיד למצותו כל כך וכשמגיע לניצוצות משליכן הן ופסולתן לחוץ ותחלת