רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף כו עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאהלכות רב אלפס
ההוא עובדא דהוה במחוזא עאל עובד כוכבים לחנותא אמר להו אית לכו חמרא לזבוני אמרו ליה לא הוה יתיב חמרא בדולא שדא ביה ידיה שיכשך ביה אמר האי לאו חמרא הוא שקליה האיך ברתיחה שדיא לדנא שרייה רבא לזבוני לעובדי כוכבים איפלוג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן ואסרי איקלע רב נחמן למחוזא עאל רבא לגביה אמר ליה כי האי גוונא מאי א"ל אסור אפי' בהנאה והא מר הוא דאמר ((ד"ת מ"ז) שרי לזבוני לעובדי כוכבים) וכי שכשוך עושה יין נסך אמר ליה אימור דאמרי אנא לבר מדמי דההוא חמרא אבל דמי דההוא חמרא מי אמרי וקיימא לן כרב נחמן דתניא כוותיה דתניא אגרדמים עובד כוכבים שקדח במינקת והעלה יין לפיו או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרו וממאי דהאי אסרו דקתני בהנאה הוא מדלא קתני ימכר כדקתני סיפא דקתני סיפא חורם עובד כוכבים שהושיט ידו לחבית של יין וכסבור של שמן היא ונמצאת של יין זה היה מעשה ואמרו ימכר
רבנו ניסים (הר"ן)
מאי אין עושין יין נסך ליאסר בהנאה אבל בשתיה אסור וכי תימא אם כן אפילו גדולים נמי דכיון שמלו הרי קבלו עליהם לקיים מצות ולא גרעי מגר תושב דאמרי' בפרק השוכר (דף סד ב) דיינו כשמנו כלומר דאינו אסור בהנאה הלכך כי קתני קטנים אין עושין י"נ על כרחין אפילו ליאסר בשתיה קאמר ליתא דא"כ אכתי מצי רב למימר (הני מילי) דכי היכי דאקילו בגדולים [בהנאה] הקלו בקטנים [לשתיה] דומיא דבני השפחות לפי שאינן מנסכין אבל עובד כוכבים אפילו בן יומו עושה יין נסך ליאסר בשתיה אלא ודאי כי קתני [גדולים] עושין יין נסך לגמרי קאמר דלא דמו לגר תושב דגר תושב קבל עליו ז' מצו' לקיימן לאלתר אבל אלו לא קבלו אותן אלא כדי לקיימן אחר טבילה וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתה דלישני ליה מאי אין עושין יין נסך ליאסר בהנאה אלא איכא למימר דמשמע ליה לתלמודא דבתרוייהו מילתא פסיקתא קתני דגדולים עושין יין נסך לגמרי וקטנים אין עושין כלל. ולענין הלכה כתב ר"ת ז"ל דאע"ג דלמאן דמתני טמא שפיר מיתרצא ברייתא ולא צריכינן למימר דרב ושמואל פליגי אפ"ה כיון דטומאה זו דרבנן היא וקי"ל בשל סופרים הלך אחר המקל הילכתא כמאן דמתני טהור ועל כרחין פליגי ובפלוגתייהו פסק רבינו חננאל ז"ל דהילכתא כשמואל בהא דהלוקח עבדים וכו' וליתיה לדרב דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך דאע"ג דקיימא לן כרב באיסורי שאני הכא דר' יהושע בן לוי קאי כשמואל דפריש מילתיה כדאמרי' וכמה אמר ר' יהושע בן לוי י"ב חדש הלכך הוו להו תרי לגבי חד ועוד דכיון דקיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כ"ש דרב ור' יהושע בן לוי הלכה כרבי יהושע בן לוי דהא קי"ל כר' יהושע בן לוי אף במקום ר' יוחנן ויש להם הוכחה במגילה (דף כז א) והכי איתא בסדר תנאים ואמוראים וכ"ש במקום רב וכ"כ הרב בעל התרומה ז"ל ומיהו מסתברא דכי בעינן שתשקע שם עבודת כוכבים מפיהם ה"מ בשמלו וטבלו על כרחן שאפשר למולן ולהטבילן לשם עבדות בעל כרחן כדאיתא בפרק החולץ (דף מז ב) אבל לדעתם ורצונם לא בעינן שקוע אלא הרי הן כישראל גמור ומיהו אע"ג דתינוק בן יומו אינו עושה יי"נ אף ליאסר בשתיה לפי שיטה זו בההוא עובדא דההוא עובד כוכבים דסליק לדיקלא [דף נז א] קי"ל כרב דאסור בשתיה אע"ג דהוי מגעו שלא בכוונה משום דבמגע עובד כוכבים גדול כיון דבר ניסוך הוא גזרו ביה רבנן דדלמא אמרי אינשי דבכוונה נגע ואפ"ה שרו ליה רבנן דהא במתני' אפילו בנפל לבור דליכא כוונה כלל תנן דימכר ולא משתרי בשתיה אבל בקטן בן יומו ליכא למיגזר ורב כהנא ורב אשי דפרכי ליה בההוא עובדא ממימרי' דקטן בן יומו מכ"ש פרכי ליה ואחרים אומרים חלוף הדברים דקי"ל כרב דתינוק בן יומו עושה יי"נ [לשתיה] וליתא דשמואל דאמר הלוקח עבדים מן העובד כוכבים וכו' משום דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ואי משום דר' יהושע בן לוי איהו ודאי לא קאי אדשמואל דהא ר' יהושע בן לוי קשיש ועדיף מיניה ולא מפרש מלתיה אלא עיקר דברי ר' יהושע בן לוי בפרק החולץ (דף מח ב) ובמימרא דנפשיה קאמר דאמר התם אמר ר' יהושע בן לוי הלוקח עבדים מן העובד כוכבים מגלגלין עמו עד שנים עשר חדש כלומר שמא יתרצה למול אחר זמן זה שישתקע שם עבודת כוכבים מפיו לא מל חוזר ומוכרו לעובד כוכבים ותלמודא הוא דמייתי מילתיה דר' יהושע בן לוי אמילתיה דשמואל לומר דשקוע עבודת כוכבים הוי לאחר י"ב חדש ולאו דס"ל לר' יהושע בן לוי כשמואל בעבדים שמלו וטבלו אלא אפשר דכרב ס"ל הלכך קי"ל דתינוק בן יומו עושה יי"נ ועבדים שמלו וטבלו מגען מותר מיד והרמב"ן ז"ל אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא הלכתא כרב בתינוק בן יומו והלכתא כשמואל בעבדים שמלו וטבלו דכיון דאפשר דלא פליגי טפי עדיף לקיומי מימרינהו וכמאן דמתני טמא מלמידחי חדא מקמי חבירתה וכמאן דמתני טהור דאע"ג דקי"ל דבשל סופרים הלך אחר המקל ה"מ היכא שהדבר שקול אבל הכא מאן דמתני טמא עדיף טפי דלא צריכינן למימר אליביה דרב ושמואל פליגי ועוד דברייתא מיתרצא כפשטה אליבא דידיה ולמאן דמתני טהור צריכינן לדחוקא וכתב רשב"ם ז"ל בשם רש"י ז"ל שכתב בתשובת הגאונים ז"ל דהעובדי כוכבים בזמן הזה אין בקיאין בטיב ניסוך והרי הן כתינוק בן יומו ליאסר במגען בשתיה כרב ולפיכך שלח ר"י ז"ל לר"ת ז"ל שהיה פוסק כשמואל דתינוק בן יומו אינו עושה יין נסך אפילו ליאסר בשתיה חזי דמינך ומאבוך ומאחוך משתרי יין לעלמא. אבוך ואחוך רש"י ורשב"ם ז"ל שפסקו על עובדי כוכבים בזמן הזה שהם כתינוק בן יומו לפי שאין יודעין בטיב ניסוך ואת פסקת כשמואל דאמר דתינוק בן יומו אינו עושה יין נסך אפילו ליאסר בשתיה וחזר בו ר"ת ז"ל לפסוק הלכה כרב בתינוק בן יומו ובודאי שאפילו לדברי שמואל אפשר לומר דהעובדי כוכבים הללו בזמן הזה אוסרין בשתיה ומשום דמגע עובד כוכבים גדול שלא בכוונה חמיר טפי ממגעו דתינוק בן יומו מפני שזה אינו ראוי לנסך וזה ראוי וכמו שכתבתי למעלה ואפ"ה כיון דכל מגען שלא בכוונת ניסוך קרוב הדבר להתירו בהנאה ומיהו ה"מ מגען אבל סתם יינן לא דעיקר התקנה בסתם יינן היתה משום בנותיהן ולא חלקו בין עובד כוכבים עובד עבודת כוכבים לשאינו עובדה וראיה לדבר מדתניא בפ"ב (דף סד ב) דגר תושב לדברי חכמים היינו כל שקבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח אבל בשקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים בלחוד לא סגי להו לרבנן ועלה קתני יינו כשמנו כלומר שאינו אסור בהנאה אלמא דוקא כשקבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח יינו מותר בהנאה הא לא קבל עליו אלא שלא לעבוד עבודת כוכבים יינו אסור בהנאה דבסתם יינן שהוא עיקר התקנה לא חלקו חכמים בין עובד כוכבים העובד עבודת כוכבים לשאינו עובדה אבל במגען כיון שחלקו בין מגען בכוונה לשלא בכוונה קרוב הדבר להתיר בהנאה מגע עובד כוכבים שאינו בקי בטיב עבודת כוכבים לענין נסוך משום דכל מגעו [שלא] בכוונת נסוך היא וכן דעת הרמב"ן ז"ל ולפי דרך זה כתב בשם הגאונים דישמעאלים הללו דלא פלחו עבודת כוכבים מגען מותר בהנאה אבל לא סתם יינן ויש להקל עוד ולומר דכל עובד כוכבים דקים לן ביה דלא פלח לעבודת כוכבים יינו מותר בהנאה כגר תושב וכי תימא והא גבי גר תושב בעינן שקבל עליו שבע מצות ועלה קתני יינו כשמנו דאלמא אי לא קבל עליו אע"ג דקים לן ביה דלא פלח לעבודת כוכבים יינו אסור בהנאה לא תיקשי לך דמשום להחיותו קתני שקבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח דבלאו הכי אין אתה מצוה להחיותו וכדאמרי' בפרק השוכר (דף סה א) כי תניא ההוא להחיותו והאי דתני עלה דיינו כשמנו לרבותא נקטיה דאפילו גר תושב גמור יינו אסור בשתיה אבל לעולם כל דקים לן ביה דלא פלח לעבודת כוכבים יינו מותר בהנאה כגר תושב וזהו דעת הרמב"ם ז"ל שכך כתב בפרק י"א מהלכות מאכלות אסורות וכן כל עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים כגון הישמעאלים (ועובדי כוכבים שאינם עובדי כוכבים) יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה וכן הורו כל הגאונים אבל העובדים עבודת כוכבים [הם] וסתם יינן אסור בהנאה ע"כ:
ההוא עובדא דהוה במחוזא וכו' האי לאו חמרא הוא: בתמיה:
שקליה הך ישראל ברתיחה ושדייה בדנא: כלומר לא תשתה ממנו:
שרייה רבא לזבוני לעובדי כוכבים: ואפילו למשקל דמי ההוא חמרא דשכשך ביה וטעמא דרבא משום דקסבר דמגע כי האי גוונא שלא בכוונת נסוך הוא וס"ל כרבנן דלעיל [דף נז א] דפליגי עליה דרבי נתן דאמרי מדדו בין ביד בין ברגל ימכר:
אמר ליה כי האי גוונא: ששכשך עובד כוכבים ביינו של ישראל שלא בכוונת נסוך עבודת כוכבים מהו:
והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך: וס"ל דה"ק וכי שכשוך כי האי גוונא עושה יין נסך ליתסר בהנאה:
אמר ליה אימור דאמרי וכו': כלומר אימור דאמרי אנא וכי שכשוך עושה יין נסך לבר מדמי דההוא חמרא. כלומר שאין שכשוך זה עושה אותו יין נסך ודאי שלא תהא תקנה לתערובתו במכירה לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כיין נסך דקיי"ל בפ' בתרא (דף עד א) דביין נסך יין ביין אסור ולומר דאין דינן אלא כסתם יינן דאיכא תקנה לתערובתו במכירה לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כדאמרי' התם דסתם יינן אפילו יין ביין:
אגרדמים: אדם הממונה על המדות במצות המלך וטועם היין ונעשה סרסור ביניהם:
שקדח במינקת: שנקב מגופת החבית במינקת והעלה את היין במינקת והוא קנה חלול ומוצץ ומעלה היין עד פיו וטועמו ואסרוה [בהנאה] ואע"ג דשלא בכוונת נסוך הוא:
חורם: משוגע ובעל מריבה וממהר לעשות בלא כוונה:
ימכר: דהואיל וסבור של שמן הוא ליכא למיגזר שמא נתכוון לנסך
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)