רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף כו עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · עבודה זרה · דף כו עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

ההוא עובד כוכבים דהוה סליק בדקלא לאיתויי לוליבא בהדי דקא נחית נגע ((ד"ת מ"ז) רישא דלוליבא) בחמרא שלא בכוונה שרייה רב לזבוני לעובדי כוכבים אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך אמר להו אימור דאמרי אנא בשתייה בהנאה מי אמרי גופא אמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך אבל הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים מלו וטבלו לאלתר אינן עושין יין נסך ורב נחמן אמר שמואל קטן בן יומו אינו עושה יין נסך שאין עושה יין נסך אלא מי שיודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה אבל הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים אע"פ שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שישתקע שם עבודת כוכבים מפיהם וכמה א"ר יהושע בן לוי עד שנים עשר חדש ואיפליגו רבוותא בהא מילתא איכא מאן דסבירא ליה כרב דהילכתא כרב באיסורי ואיכא מאן דסבירא ליה כשמואל ואמר מדקא מפרש רבי יהושע בן לוי מימרא דשמואל שמע מינה כוותיה מסתברא אבל בני השפחות שמלו ולא טבלו לדברי הכל גדולים עושין יין נסך קטנים אין עושין יין נסך ואם מלו וטבלו מיד עושין יין נסך

רבנו ניסים (הר"ן)

ביד אסור ואפילו הכי אמר דברגל מותר ודוחק הוא לומר דנהי דלדידיה ביד מתכוין למלאכתו בשאין מתכוין לחומרא ברגל [ולקולא] לא אמר הכי ולפיכך נ"ל דנסוך דרגל אפילו באין מתכוין למלאכה לא שמיה נסוך ליאסר בהנאה ומיהו בשתיה אסור דכעין הנאה הוי ולית לן לאוסופי עלה ועוד דתנא קמא דמדדו אמר ימכר: [דף נו א]:

ההוא עובד כוכבים דהוה סליק בדיקלא לאיתויי לוליבא בהדי דקנחית נגע בחמרא שלא בכוונה: זו היא גירסת הרב אלפסי ז"ל אבל רש"י ז"ל גורס נגע ברישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה ולפי גרסא זו למדנו מכאן דמגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונת מגע אסור בשתייה ומקשו עליו דהא אמרינן לקמן בגמרא [ריש דף סא א] גבי נטל את החבית וזרקו בחמתו לבור התם דקא אזיל מיניה דהיינו נגיעה ממש שנוגע ביין על ידי החבית ואפ"ה בחמתו דהוי שלא בכוונה שרי אפי' בשתיה אלמא מגעו ע"י ד"א שלא בכוונת מגע מותר בשתיה וכבר נשמר רש"י ז"ל מקושיא זו שפירש בההיא דלקמן דלאו נגיעה ממש היא אלא זריקה ושלא בחמתו אסור דכיון דקרב לגבי חמרא חיישינן דלמא נגע בידיה אבל בתוספות תירצו דהתם נגיעה ממש היא אלא דחבית כיון דאינה נטלת מפני כובדה אע"ג דנגע בה ביין לא מגע איקרי אלא כחו וכחו שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן אבל כי נגע בלוליבא שהוא דבר קל ועשוי לטלטל חשיב מגע ואסור אבל מקשינן עוד בתוספות אי הכי רב כהנא ורב אסי היכי סלקא דעתייהו למיתסריה אפילו בהנאה והלא לא נגע העובד כוכבים אלא ברישא דלוליבא ותנן מדדו בקנה ימכור אלמא אף על פי שמתכוין ליגע ויודע שהוא יין אפילו הכי שרי בהנאה כיון שאין מתכוין אלא למדוד וכ"ש הכא ברישא דלוליבא דאין לאסור בהנאה דהא אין מתכוין ליגע ועוד דא"כ קשיא דרב אדרב דהכא אסר רב בשתיה ולקמן גבי מדדו בקנה פסק רב כר' שמעון דמתיר בשתיה ומאי שנא הכא ברישא דלוליבא ומפני דוחק קושיות הללו דחה רבינו תם ז"ל גרסתו של רש"י ז"ל ואמר דכל מגע של עובד כוכבים ע"י דבר אחר שלא בכוונה כחו של עובד כוכבים שלא בכוונה קרינא ביה והיה אומר ר"ת ז"ל וקרא לו שם חדש אשר פי יעקב לא יקוב כלומר שרש"י ז"ל קורא לו מגעו ע"י ד"א ור"ת ז"ל קוראו כחו וכל שלא בכוונת יין [אע"פ שהוא בכוונת מגע] מותר אפילו בשתיה כדאיתא לקמן והכא לא גרסינן נגע ברישא דלוליבא אלא נגע בחמרא שלא בכוונה ולא עמדתי על דעתם ז"ל שאם קושיות הללו קושיות מה הועילו בתקנתם דנהי דנגע בידו ממש ביין היכי סליק אדעתייהו דרב כהנא ורב אסי למיתסרי בהנאה כיון דשלא בכוונת מגע הוה ותינוק בן יומו היאך יאסור בהנאה דהא תנן נפל לבור ועלה ימכר אלמא דאפילו מגעו ממש כל שהוא שלא בכוונת מגע אינו אוסר בהנאה ובודאי דתינוק בן יומו לא עדיף מנפל לבור ורב נמי היכי אסר ליה בשתיה דהא איהו פסק לקמן [דף ס ב] כר"ש ומשמע דר"ש אפילו בנפל לבור ועלה שרי בשתיה דלישנא דמתני' הכי מוכח דתנן בכל אלו היה מעשה ואמרו ימכר ור"ש מתיר בשתיה ומשמע ודאי דאכולהו קאי אבל לפי דעתי הנך פרכי לא קשו מידי דרב כהנא ורב אסי הכי אמרו ליה לרב והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך אלמא סבירא ליה למר דשאין מתכוין כמתכוין לחומרא ומינה דלא ס"ל למר כתנא דמתני' אלא כר' נתן דאמר גבי מדדו דביד אסור [והוא הדין] נמי דכשלא בכוונה כלל בנפל לבור ועלה דאסור ונהי דאמר ברגל מותר התם היינו טעמא משום דברגל לא שמיה נסוך אבל בלוליבא ודכוותיה שמיה נסוך ומיתסר אפילו בהנאה כמגעו ע"י דבר אחר בכוונה דמיפשט פשיטא להו ביה דאוסר בהנאה ואיהו אהדר להו דכתנא דמתני' ס"ל דאפילו מגע גופו כל שהוא שלא בכוונה שרי בהנאה אלא דאתיא לאוסופי דאפילו תינוק בן יומו דלאו בר כוונה הוא כלל עושה יין נסך ליאסר בשתיה כמגעו של גדול שלא בכוונה ומאי דפרכי' נמי רב היכי הוה אסר ליה בשתיה דהא איהו פסק לקמן בגמ' כר"ש דמתיר בשתיה לאו פירכא היא דאפשר דנהי דרב אמר הכי להלכה למעשה חשש לדברי חכמים ובר מן דין דלקמן בלישנא בתרא ההיא דהלכה כר"ש לא איתמר בשם רב ונמצאת גרסתו ושטתו של רש"י ז"ל נכונה ועוד שאפילו בכל הנסחאות כתוב בהן למשדא לוליבא ובשלמא לרש"י ז"ל שפיר דמשום דברישא דלוליבא נגע בחמרא אמרי' הכי אבל לגרסתו של הרב אלפסי ז"ל כיון שבגופו ממש נגע למה לי לפרושי למאי סליק ודוחק הוא לומר דאי לאו דלמשדא לוליבא סליק שניחוש ונאמר דהאי סליק לדיקולא איערומי קא מערים כדי שתראה נגיעתו אח"כ ביין שלא בכוונה ומ"מ למדנו משיטת רש"י ז"ל על פי דרך זו דמגעו ע"י דבר אחר בכוונת יין ובכוונת מגע שאוסר אפילו בהנאה דהא רב כהנא ורב אסי פרכי ליה ממגע עצמו שלא בכוונה דס"ל אליביה דאוסר בהנאה כמגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונה ואיהו נמי כי אהדר להו לא מפליג בהו כלל אלא דאמר דכל שלא בכוונה אינו אוסר בהנאה ומשמע מיהא משקלייהו וטרייהו דמגע על ידי דבר אחר כמגע עצמו לגמרי דבתרוייהו בכוונה מיתסר אפילו בהנאה ושלא בכוונה לא מיתסר אלא בשתיה זהו דעתי בשיטתו של רש"י ז"ל אבל הרב אלפסי ז"ל והגאונים ז"ל גורסין נגע בחמרא שלא בכוונה ונגיעה ממש הוה בגופו ומשום הכי אסרוהו בשתיה והתירוהו בהנאה שכן הדין במגעו שלא בכוונת מגע וכדתנן נפל לבור ועלה ימכר הא אילו היה מגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונה אפילו בשתיה שרי וכפשטא דההיא דנטל את החבית וזרקה בחמתו ומיהו הני מילי במגע על ידי ד"א שלא בכוונת מגע כלל הא בכוונת מגע אע"ג דליכא כוונת נסוך כיון דאיכא כוונת מגע אוסר בשתיה והיינו דמקשינן לקמן בגמרא בעובדא דר' יוחנן בן ארזא ותיפוק לי דקא נגע ביה בנטלא והוה ליה מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואסור והא התם דליכא כוונת יין דמימר אמר ודאי שיכרא שתו כדאיתא לקמן ואפ"ה אמרי' דאסור כיון דאיכא כוונת מגע והיינו נמי דתנן מדדו בקנה ימכר דאלמא בשתיה אסור אע"ג דהוי מגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונת ניסוך ונמצאת אומר לפי שיטה זו שיש חילוק בין מגעו על ידי ד"א למגע עצמו דמגע עצמו אפילו שלא בכוונת מגע כלל אוסר בשתיה כדתנן נפל לבור ועלה ימכר ואילו מגעו על ידי דבר אחר שלא בכוונת מגע אינו אוסר אפילו בשתיה כפשטה דההיא דנטל את החבית וזרקה בחמתו ולדברי ר"ת ז"ל שסובר דמגעו על ידי דבר אחר אינו אלא כחו נמצאת אומר שהוא חלוק יותר [מגעו על ידי דבר אחר] ממגע עצמו דלדבריו כל שהוא שלא בכוונת יין אע"פ שהוא בכוונת מגע מותר אפילו בשתיה דהא אמרי' בעובדא דר' יוחנן בן ארזא [דף נח ב] לא צריכא דקמוריק אורוקי וכחו שלא בכוונה לא גזרו ולפיכך צריך לפרש דכי מקשינן בעובדא דר' יוחנן בן ארזא הא קא נגע ביה בנטלא לאו ממגע ע"י דבר אחר קא מקשינן שכיון שהיה סבור דשיכרא שתו אין מגעו ע"י דבר אחר אוסר עליהן כמו שלא היה אוסר כחו אלא הכי מקשינן והא קא נגע ביה בנטלא שנוגע ביין עצמו כשהוא שואב אותו מן החבית בנטלא:

גופא אמר רב תינוק ב"י עושה יין נסך: כלומר לאסור בשתיה: כדי שתתברר סוגיא זו יפה אכתבנה כמו שהיא בגמ' וכך היא הצעתה איתיביה רב שימי בר חייא לרב הלוקח עבדים מן העובד כוכבים שמלו ולא טבלו כלומר דקיימא לן בפרק החולץ (דף מו א) דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול:

וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו: כלומר דאע"פ שנולדו בבית ישראל ולא גדלו מן העובדי כוכבים בעו מילה וטבילה ובשלא טבלה אמן מתחלה קא מיירי:

רוקן ומדרסן בשוק טמא: כלומר אפילו בשוק שתורת טומאת זבין ודאית גזרו רבנן על העובדי כוכבים ולא טומאת ספק ואמרי לה טהור דתורת ספק טומאה גזרו עליהן וברה"ר ספקו טהור: יינן גדולים עושין יין נסך קטנים אין עושין יין נסך ואלו הן [גדולים ואלו הן] קטנים וכו':

גדולים שיודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה קתני מיהת גדולים אין קטנים לא:

תרגומא אבני השפחות: כלומר דכיון דאצל ישראל גדלו לא גזרו על יינן בקטנותן:

והא וכן קתני ארוקן ומדרסן: כלומר דבדידהו השוו בני השפחות לעבדים הנקחים מן השוק ולא איינן:

הניחא למאן דתני טמא: כלומר דלדידיה איצטריך למתני בני השפחות משום רוקן ומדרסן לאשמועינן דטמא:

אלא למאן דתני טהור מאי איכא למימר: כלומר דכיון דבעבדים טהור כל שכן בבני השפחות ולמה לי למתנינהו. הא קמ"ל דעבדים כבני השפחות דמיין מה בני השפחות מלו ולא טבלו עושין יי"נ מלו וטבלו לא אף עבדים מלו ולא טבלו עושין יי"נ מלו וטבלו לא לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל דאמר ר"נ אמר שמואל הלוקח עבדים מן העובד כוכבים אע"פ שמלו וטבלו עושין יי"נ עד שתשקע שם עבודת כוכבים מפיהם קמ"ל דלא. וגרס נמי עלה דהא דאמר רב נחמן אמר שמואל וכו' עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם וכמה אמר ר' יהושע בן לוי עד י"ב חדש. כך היא הצעה של שמועה ואיכא למידק עלה כי אקשי ליה קתני מיהת גדולים עושין יין נסך קטנים אין עושין יין נסך לישני ליה

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט