רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/דף ז עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · בבא בתרא · דף ז עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

ומרפסת – יש להן ד"א. היו חמשה בתים פתוחים למרפסת – אין להן אלא ד' אמות. גרסי' בסוכה (דף ג.): בית שאין בו ד"א על ד' אמות – פטור מן המזוזה ומן המעקה, ואין האחים והשותפים חולקים בו, דלא חזי לדירה:

בית, חציו מקורה וחציו אינו מקורה – אין לו ארבע אמות, ואפילו קרויו לבר, ולא מיבעיא קרויו מלגיו, דעייל מלגואי ומפריק. בעי מיניה רב הונא מרבי אמי: אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר – בני מבוי מעכבין עליו, או אין מעכבין עליו? א"ל: בני מבוי מעכבין עליו. אכסניא – לפי בני אדם מתחלקת, או לפי פתחים מתחלקת? א"ל: אכסניא – לפי בני אדם מתחלקת. תניא נמי הכי: זבל שבחצר – מתחלקת לפי פתחם, ואכסניא – לפי בני אדם מתחלקת. יש שפירשו זבל של אכסניא וגולפא ושדריא שדרך האכסנאים להניחם חולקים אותם בעלי האכסניא לפי בני אדם. ויש שפירשו אכסניא זו היא אכסניא של מלך או של עבדיו כשגובים אותם לפי בני אדם ולא לפי פתחים. האי דאמרינן: בני מבוי מעכבין עליו – ה"מ מבוי שאינו מפולש, מפני שמרבה עליהן את הדרך. אבל מבוי מפולש – אין מעכבין עליו, דהוה ליה רשות הרבים:

אמר רב הונא: אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו – בני מבוי מעכבין עליו, מפני שמרבה עליהן את הדרך. מיתיבי: חמש חצרות הפתוחות למבוי – כולן משתמשות עם החיצונה, וחיצונה משתמשת לעצמה, והשאר משתמשות עם השניה, והשניה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה. נמצאת הפנימית משתמשת עם כולן, ומשתמשת לעצמה. תנאי היא! דתניא: אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למקום אחר – בני מבוי מעכבין עליו. היה סתום, ובקש לפותחו – אין בני מבוי מעכבין עליו. וחמש חצרות הפתוחות למבוי – כולן משתמשות עם החיצונה, והחיצונה משתמשת לעצמה, והשאר משתמשות עם השניה, והשניה משתמשת עם החיצונה ומשתמשת לעצמה. נמצאת פנימית משתמשת עם כולן, ומשתמשת לעצמה. דברי רבי. ר' שמעון בן אלעזר אומר: חמש חצרות הפתוחות למבוי – כולן משתמשות במבוי. וקם ליה רב הונא כרבי שמעון בן אלעזר. וליתא לדרב הונא, דהא דרבי פליגא עליה דרבי שמעון בן אלעזר, וקיימא לן: הלכה כרבי מחברו:

היה סתום, ובקש לפותחו – אין בני מבוי מעכבין עליו. אמר ^[2]רבה לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו. אבל פרץ את פצימיו – בני מבוי מעכבין עליו. א"ל אביי לרבה: תניא דמסייעא לך (דף יב.): בית סתום – יש לו ארבע אמות. פרץ את פצימיו – אין לו ד' אמות. בית סתום – אינו מטמא כל סביביו.