רבנו יונה על משלי יד
<< · רבנו יונה על משלי · יד · >>
פסוק ז
ל' "לאיש" מושכת בעד ל' "ולבל ידעת".
לך מנגד - יחסר הכינוי, כמו (דברים ז כה): "ולקחת לך".
והעניין: הרחק מחברת מי שנודע בכסילות, והוא פעולת האיוולת והמידות הרעות.
וכן: הרחק ממי שלא ידעת אותו בשפתי דעת, כי חברתו - סכנה, על כן אתה צריך לחוש בספקו, שלא תתחבר אליו, עד שתחקור עליו אם הוא נזהר בדבריו, שלא לגלות סוד ושלא לחרף ולבזות מכעס או מגאוה וגודל לבב.
ציווה להרחיק מן הספק מחברת מי שלא נודע בשפתי דעת, וממי שנודע שהוא כסיל.פסוק ח
- (ישעיהו לא ו): "העמיקו סרה",
- (הושע ט ט): "העמיקו שיחתו",
- (שמות א י): "הבה נתחכמה לו",
- (ירמיהו ד כב): "חכמים המה להרע",
- (תהלים פג ד): "על עמך יערימו סוד".
פסוק יד
- סוג לב הוא העיקש והנשען לעולם על מחשבתו,
- ולא יקשיב לדברי זולתו,
- להתבונן האם טובים הם מדבריו,
- ולשקלם ולהניח דבריו,
- בהתבוננו מדברי זולתו טעם סותר דבריו.
- ובעל המידה הזאת הוא שבע לעולם ממעשיו,
- ונוחה רוחו במנהגיו וענייניו,
- כי איננו רואה חיסרון בשכלו וגירעון בדעתו,
- כי הלא הוא שלם בעיניו,
- אחרי שאיננו צריך להיעזר בשכל אחר ובעצת זולתו,
- ולא תימצא סתירה לדבריו [אלא] רק ממחקרי בינתו.
ועוד תדע, כי בעל המידה הזאת איננו בעל מחקר לעולם, כי ברוב הפעמים יישען על העולה על רוחו ראשונה, ולא יחקור אם יש להשיב מחשבתו אחור. כי בעל המחקר, כמו שיעמול וישתדל להשקיף במחשבתו על צדי העיון ולהכיר האמת, גם כן נכסוף נכסף להיעזר בעיון זולתו ולהכיר הנכונה מבין העיון.
"ומעליו איש טוב" - ה-מ מ"מעליו" תורה על ההרחקה והפירוד, והטעם - "מעליו" ירחק וייפרד "איש טוב", כי העיקשות - מרוע לב, ואשר לא יתעקש, והוא נוח להקשיב ולשמוע לדברי הבריות, ההוא ייקרא "איש טוב", והוא מרחיק דרכו מחברת סוג לב. כי אם לא ישמע למועצותיו ולא יקשיב לדבריו - והוא שומע לעצת יתר הנבראים(?) ומקבל דעתם - ישנאהו על כך סוג הלב; ואיש טוב יתרחק לעולם משנאת בני אדם, על כן יתרחק מחברת סוג הלב.פסוק טו
והודיענו, כי יתנהג בדעת במנהג שמועתו לעצה, וירחק מעל עקשי לב, ויכיר את הישרים, ולעצתם ישמע, ובשכלם ייעזר.
ועתה בא להודיע, כי מידת השמיעה לעצה גם היא תרחק מידת הפתאים, כי הם מאמינים לכל דבר, לא יבחנו בין סוג לב וישר, ולא יבדילו בין עצה נבערה לנכונה, ולא כדרך שהזכיר באיש הטוב, שירחק מסוג הלב.
"וערום יבין לאשורו" - הערום, והוא בעל שכל ומחקר, לא יתעוהו סוגי הלב, וישמע את כל היועצים המדברים, וכאשר יגיע למעשה - ישקול הדברים, ויבחר הדרך הישרה ללכת בה.פסוק טז
פסוק יט
ועתה יודיענו, כי אף על פי שהרשעים נכבדים בעולם לפעמים ודרכם צלחה, כמה הם שפלים ושחים בעיני הטובים, ורוב תקפם וכבודם - לא הדר להם לפני הטובים.
("לפני טובים" - עניינו בעיני טובים, וכן (אסתר ח ה): "וכשר הדבר לפני המלך").
"ורשעים על שערי צדיק" - ושחו הרשעים במעמד הצדיקים ובחברתם
(וכן: (ישעיהו כח ו): "משיבי מלחמה שערה", (משלי כד ז): "בשער לא יפתח פיהו" - במקום ועד החכמים).פסוק כד
("איוולת כסילים איוולת" - הישנות הלשון לחיזוק הדבר, וכן (מלכים ב יא יד): "קשר קשר".)
והעניין, כי העושר - עטרת חכמים, מפני שדבריהם נשמעים, כמו שכתוב (קהלת ט טז): "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". והחכמים, בעת הצליחם בעושר וכבוד, תעוז ידם, לאהוב הצדיקים, ולעורר יראת ה' יתברך ועבודתו בעולם, ולהשפיל הרשעים החנפים, ולהרים ראש האמת.
אכן, העושר לכסילים היא עיקר איוולתם מכמה פנים, כי אז ירום לבבם, וגם העם ייכשלו ויכבדום, וישובו רבים לכסלם בראותם ידי הכסילות גוברת, והם ירימו קרן לרשעים; גם תתם לאל ידם למלאות חפצם בעבירות ובחטאים.
גם יש לבאר עוד לשון המקרא על העניין הזה: "איוולת כסילים" - אז היא איוולת גמורה.
וייתכן לפרש, כי סוף המקרא, להשלים טעם לתחילתו, והראיה, כי לא אמר "ואיוולת כסילים" ב-ו, ובא להראות שהדבר כן, שעטרת חכמים עושרם - כי אז הכסילים ורשעתם תיחשב איוולת גמורה נגד בני אדם, כי בשבת החכמים בשפל, לא תיוודע האיוולת בארץ, כי יבחרו רבים בדרך הרשע, ותהי להם לחכמה.פסוק כו
והביטחון יתר על המחסה, שנאמר (תהלים קיח ח): "טוב לחסות בה' מבטוח באדם"; וביאור העניין הזה - בשערים.
<< · רבנו יונה על משלי · יד · >>