לדלג לתוכן

רבינו יונה על משלי ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרק ה

פסוק א

בני לחכמתי הקשיבה. האוון אין היוק שלה ממנה וכבר הזהיר על חברת הרשע אך יצוה על האוון לשמוע דברי חכמים ולכן אמ' לתבונתי הט אזניך.

פסוק ב

לשמר מזימות ודעת שפתיך וגו' שתהא יראת שמים עליהם ולא יפרק העול מעליהם ועל כן אמ' בני לחכמתי הקשיבה אחר שאמר לדברי שפתיך ינצורו (שם ד' ה'). ‏ שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה (אבות פ"ג ז') נמצא הזהירות השמירה מן הפשיעות שמירת המחשבות שלא יפרקו עול פן יפשע וילכד כנפת תטופנה. אם ישלח המורא רגע אחרי הסרת העצלה.