רבינו אשר על הש"ס/משנה מידות/פרק ג

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ג

משנה א'

המזבח היה שלשים ושתים על ל"ב. מדרום לצפון וממערב למזרח אבל מצפון לדרום לא היה ארכו אלא ל"א כי לא היה יסוד במזרח ובדרום על המזבח בגובה אמה (ועי’ פירש"י בזבחים דף נד.):
כנס אמה. א’ במערב ובצפון ונשארו למ"ד על למ"ד ומפרש בפרק קדשי קדשים [דף נד.] דמתחילה הביא מלבן של ל"ב על ל"ב בגובה אמה ומילא אותו אבנים וסיד וקוניא וממחה ושופך ואח"כ מביא מלבן של למ"ד על למ"ד בגובה ה’ והיינו דתנן עלה ה’ וכנס אמה זהו סובב נמצא כ"ח על כ"ח ואח"כ מביא מלבן שהוא כ"ח על כ"ח בגובה ג’ אמות ואח"כ מלבן שהוא אמה על אמה ברום אמה ונותנו בכל קרן וקרן היינו דתנן והקרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא כ"ו על כ"ו:
מקום הילוך רגלי הכהנים. סביב המערכה שאם היתה המערכה נוגעת בקרנות לא היה [מקום] לכהן להלך סביב המערכה להצית אליתא ולהפך בצנורא את האברים שלא נתעכלו:
נמצא כ"ד על כ"ד מקום המערכה. ודריש ליה לקמן מקרא דכתיב ביחזקאל [מ"ג] והאריאל שתים עשרה ארך על שתים עשרה [רחב] רבוע יכול שאינו אלא י"ב על י"ב כשהוא אומר על ארבע רבעים (צ"ל אל ארבעת רבעיו) הוה אומר מאמצעית הוא מודד:
אמר רבי יוסי מתחילה. בבית ראשון לא היה כל המזבח אלא כ"ח על כ"ח וכשכנס אמה יסוד ואמה סובב ואמה קרנות ואמה מקום הלוך רגלי הכהנים נשאר מקום המערכה כ’ על כ’ והיינו דכתיב בדברי הימים [ב’ ד’] ויעש (שלמה את) מזבח הנחשת עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו מקום מערכה קא חשיב מזבח אבנים היה ועשאו תחת מזבח הנחושת שעשאו משה: הוסיפו עליו ד’ אמות מן הדרום כמין גמא. כף יונית (צ"ל גימ"ל יונית שהיא כמין כף פתוחה מאותיות מנצפ"ך) כזה Γ ה"ג [ד"א מן הדרום] ולא כמו שכתוב בספרים ד’ אמות מן הצפון דמפרש בפרק קדשי קדשים [דף סא:] משום שיתין הוסיפו שהיו מתחילה חוץ למזבח והכניסו אותן שיהיו תחת המזבח והניסוך היה בקרן דרומית מערבית כדתנן במסכת תמיד [פ"ז מ"ג] מהיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית [צפונית] מערבית מערבית דרומית נתנו לו יין לנסך [כו’] ותנן נמי בפרק קדשי קדשים [דף סג.] חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית כו’ וג’ דברים היו משמשים למעלה ניסוך המים והיין [וכו’]:
וחוט הסקרא. צבע אדום:
חוגרו באמצע. מקיף כל המזבח אמה אחת למטה מן הסובב:
להבדיל בין דמים העליונים. חטאת בהמה ועולת העוף:
לדמים התחתונים. שאר כל הזבחים וחטאת העוף ודריש ליה מקרא בפ’ איזהו מקומן [דף נג.] דכתיב [שמות כז] והיתה הרשת עד חצי המזבח התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים התחתונים לדמים העליונים:

והיסוד. היה מהלך כל אורך הצפון והמערב ונכנס בדרום אמה אחת ובמזרח אמה ושאר כל הדרום והמזרח לא היה לו יסוד כזה*

ציור המזבח פירוש הרא"ש

ומפרש טעמא בפרק איזהו מקומן [דף נג:] לפי שלא היתה בחלקו של בנימין דכתיב ביה בבקר יאכל עד [בראשית מט] ומתרגמינן באחסנתי’ יתבני מקדשא והיינו בית שני אבל בבית ראשון שהיה מזבח קטן מן הדרום ד’ אמות היה כל המזבח לצד הדרום בחלקו של בנימין והיה היסוד מהלך כל פני הדרום אבל רוח מזרחית לא נשתנה כשהיה בחלקו של יהודה אף בבית ראשון והא דממעטי’ קרן דרומית מזרחית משום שלא היה לו יסוד היינו בבית שני א"נ אף בבית ראשון לא חשיב קרן דרומית מזרחית קרן של יסוד כיון שלא היה לו יסוד אף במזרח כמו לשאר קרנות ומה שנשתבשו הספרים לגרוס ד’ אמות מן הצפון נ"ל דמשום קושיא זו שהוקשה להם מה שהיה יסוד בדרום בבית ראשון ולכך שמו התוספת בצפון כדי שלא ישתנה הדרום ולא נתנו על לבם המשניות המכחישות גרסתן:

משנה ב

היו שני נקבים. בתוך היסוד עד הרצפה שהדמין הניתנין על יסוד המערבי הן שירי הדמים הפנימים ועל יסוד דרומי הן שירי דמים החיצונים ודרך הנקבים יורדים על הרצפה והולכין לאמת המים העוברת בעזרה ויוצאין לנחל קדרון והדם רבה על המים ונעשית זבל ונמכר לגננים לזבל:

משנה ג

וטבעת היתה קבועה. בטבלה שבה מגביהין את הטבלה:
ויורדין לשית ומנקין אותן. מיין של נסכים שנקרש בהן כדאיתא בפ’ לולב וערבה [דף מט.] אחת לע’ שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין [משם] יין קרוש ולית ליה להאי תנא דשיתין יורדין עד התהום ופליגי ביה תנאי (צ"ל שם) בפ’ בתרא דסוכה:
כבש היה בדרומו של מזבח. שיעלו עליו למזבח דכתיב אל פני המזבח ומקום שעלו עליו קרוי פנים וכתיב ירך המזבח צפונה ומדירך בצפון פנים בדרום:
ורבובה היתה במערבו. של כבש פי’ חלון היתה במערבו של כבש ורבובה היתה נקראת ששם היו נותנין פסולי חטאת העוף שתעובר צורתו ותצא לבית השריפה ובפ’ כל שעה [דף לד.] פליגי בה ר’ יוחנן אמר פסול טומאה ורשב"ל אמר פסול הגוף וחטאת העוף היתה נעשית בקרן מערבית דרומית ולכך היתה רבובה באותו הקרן:

משנה ד

מבקעת בית הכרם. שם מקום שנא’ [ירמיה ו] ועל בית הכרם שאו משאת ומוצאין שם אבנים חלקות:
וחופרין. בקרדומות עץ:
מן הבתולה. קרקע בתולה דידוע שלא היה בה ברזל:
שהברזל פוסל בנגיעה. דכתיב [דברים כז] לא תניף עליהם ברזל משמע בנגיע’ בעלמא:
ובפגימה בכל דבר. אף בלא ברזל דאבנים שלימות כתיב ופגימת המזבח כמה [כדי] שתחגור בה צפורן ודוקא באבנים אבל בסיד המזבח איכא מ"ד טפח ואיכא מ"ד כזית [חולין דף יח.]:
היא פסולה כו’. ומסלקים אותה ומניחים אחרת במקומה ולא נפסל המזבח בכך ודריש לה במכילתין [סוף פ’ יתרו] לא תבנה אתהן גזית אין גזית אלא גזוזית שהונף עליהם ברזל ר’ נתן אומר הרי שבנה בו ב’ אבנים גזוזות שהניף עליהם ברזל שומע אני יהא המזבח פסול [כולו] ת"ל לא תבנה [אתהן] גזית הן פסולות ושאר כל המזבח כשר:
מלבנים אותו פעמים בשנה. שסדין אותו בסיד וא"ת והא קא מוסיף אבנין וכתיב [ד"ה א כח] הכל בכתב מיד ה’ עליה השכיל ואין לומר דבדבר מועט כזה לא מיקרי מוסיף אבנין דהא אמרינן בפ’ כיסוי הדם [דף פג:] דקדשים פטורין מכיסוי דהיכי ליעבד למיתב עפר כו’ קא מוסיף אבנין אלמא אפי’ מיעוט שייך בית תוספת בנין וי"ל שהמזבח יכול להיות גדול עד ששים כדאמרינן בפ’ קדשי קדשים [דף סב.] וההיא דפ’ כיסוי הדם ה"ק על כרחך קדשים לא בעי כיסוי דאם הוסיפו על המזבח ועשאו של ס’ אמה א"א להוסיף עליו א"נ היו מקלפין מן הסיד הישן:
ורבי סבר דבכל ע"ש היו מלבנין אותו. ולא בסיד אלא במפה מדיחין אותו:
ולא היו סדין אותו בכפיס. (של סיד) אתאן לת"ק:
כף ברזל. הוא כלי אומנות שטחין בו את הכותל אלא בכף של עץ היו סדין אותו:

משנה ה

וטבעות היו לצפונו של מזבח. דרוב קדשים שחיטתן בצפון ולא היתה הטבעת עגולה אלא כמין חצי טבעת וראשו אחד מחובר ברצפה ועולה ויורד במקום חבורה ונותן צואר הבהמה ותוחב ראש הטבעת בקרקע:
ו’ סדרים. זה אצל זה ממערב למזרח ובכל סדר ד’ ד’ מצפון לדרום טבעת א’ לכל משמר ומשמר לכ"ד משמרות:
וי"א ד’ סדרים. ובכל סדר ו’ טבעות:
שעליהן שוחטים את הקדשים. כולם על ידן:
בית המטבחים. מקום שחיטה והפשט ונתוח ורחיצת קרביים ובני מעיים:
ועליהן ח’ עמודי ננסין. משנה זו פרשתי בתמיד פרק אמר להם הממונה [מ"ה]:

משנה ו

הכיור היה בין האולם ולמזבח משוך כלפי דרום. בפ’ קדשי קדשים [נט.] מוקי לה כר’ יוסי הגלילי דאמר כולו מזבח בצפון קאי והיה המזבח (צ”ל כלה) כולו כנגד חצי פתחו של היכל (היה המזבח):
משוך כלפי דרום. ולא היה יכול לתתו בין המזבח והאולם דתניא בפ’ קדשי קדשים [נח:] ר’ יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר [שמות מ] ונתת את הכיור בין אהל מועד וגו’ מזבח בפתח אהל מועד ולא כיור בפתח אהל מועד היכן היה נתנו בין האולם ולמזבח משוך [קימעא] כלפי הדרום מיד שכלה המזבח נתן את הכיור ותראה קצת כעומד בין האולם ולמזבח ופריך התם ולוקמיה מכותל [אולם] ולצפון בבין האולם ולמזבח ומשני אמר קרא צפונה שיהא צפון פנוי מכולם (בזבחים שם נט. הגי’ מכלים):
וי"ב מעלו’ היו שם גרסי’. וכן מוכח פ"ק דיומא [ דף טז.] דקא חשיב מנין אמות שעל מעלות הר הבית ואי גרסי’ י"ג מעלות לא היה החשבון מכוון:
ה"ג רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה. ול"ג ושלחה חצי אמה דא"כ לא היו מעלות האולם משונות ממעלות אחרים שבהר הבית ואנן תנן לעיל פ"ב כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה חוץ משל אולם ומיהו לא תקשה כולי האי דיש מהן שהי ושלחם יותר מחצי אמה:
ה"ג אמה אמה ורובד ג’ העליונה אמה אמה ורובד ארבעה ור’ יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד חמש. וה"פ כי בא לפרש כ"ב אמות שבין האולם ולמזבח באלו י"ב מעלות וה"ק כשעלו המעלות לב’ אמות דהיינו ארבעה מעלות דבכל מעלה יש לה גובה חצי אמה אז היה רובד ג’ רצפה של ג’ אמות חלקה בלא מעלות הרי ז’ אמות בשטח הקרקע ד’ אמות ששלוח’ ד’ מעלות וג’ אמות רובד ועוד אמה אמה ורובד ג’ הרי י"ד אמות והעליונה אמה אמה ורובד ארבע עד פתח האולם והם ח’ אמות הרי כ"ב אמות שבין האולם ולמזבח ר’ יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד וצ"ל דשאר רובדים לר’ יהודה לא היה בא’ מהן אלא רובד שתים דאי לאו הכי הוי כ"ג אמות בין האולם ולמזבח ואין לומר דאה"נ דס"ל לר’ יהודה דבין האולם ולמזבח כ"ג אמות דהא בפ"ק דיומא [שם] דחזק לאוקמיה מתניתין דמדות כר’ יהודה ואי בין האולם ולמזבח כ"ג אמות היכי אתיא כוותיה הא תנן לקמן [פ"ה מ"א] דכל העזרה היתה אורך קפ"ז וקחשיב בין האולם ולמזבח כ"ב אמה וקשה לי לפי זה אמאי קאמר אמה אמה ה"ל למימר שתי אמות ויש גורסי’ רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה אמה אמה ורובד ג’ אמה אמה ורובד ג’ העליונה אמה אמה ורובד ד’ וה"פ לכל אמה ואמה שמגביה הקרקע עושה רובד ג’ אמה למעל’ הראשונה היה גובה חצי אמה ולמעלה השניה רובד ג’ אמות הרי לב’ מעלות ג’ אמו’ בשטח הקרקע לד’ מעלות ו’ מעלות לח’ מעלות י"ד מעלות עוד שתי מעלות ג’ אמות וחצי הרי י"ז אמות וחצי ולב’ מעלות אחרונות ד’ אמות וחצי כי היה הרובד ד’ הרי כ"ב אמות שבין האולם ולמזבח ולא ה"ל למימר העליונה אמה אמה אלא העליונה אמה ורובד אלא אגב שיטפא אחריני תניי’:

משנה ז

וחמש אמלתראות של מילא. עץ שגדלים עליה עפצים וגם הוא נקרא ארז דכמה מיני ארזים הן והיינו דקאמר בריש עירובין [דף ג.] [מאי אמלתראות ח"א קיני כמו קיני עופות עשויין לנוי וח"א] פסקי דארזא שהיו קורות גדולים משוקעים בבנין לנוי (צ"ל והיתה עודפת התחתונה) והיתה עד פתח התחתונים מכל צד על הפתח אמה נמצא ארכה כ"ב אמה כי פתח האולם היה רחב כ’ אמה נמצאת העליונה שלשים אמות:
ונדבך. פי’ שורת אבנים היתה בין כל א’ וא’:

משנה ח

כדי שלא יבעט. כלומר שלא יטה הכותל כי האולם היה גבוה ואין בו עליי’ שיהיו התקראות מחזיקים הכתלים ולכך הוצרכו לקבוע כלונסאות של ארז מכותל לכותל להחזיק הכתלים:
היו קבועים בתקרות [האולם]. (השלם) ומגיעות עד סמוך לקרקע ופרחי כהונה אוחזין בהן ומטפסין ועולים ורואים את העטרות שבחלונות החלונות עשויות כיפות מוזהבות וציירות ועולות כעין עטרות ורואין אותן אם צריכות תיקון ואין לפרש שעולים לטייל ולראות בנויין דהא תנן לקמן [פ"ד מ"ה] דמשלשין האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהן ואע"ג דליכא מעילה בקול ומראה וריח איסורא מיהא איכא:
שנאמר והעטרות תהיה. ק"ק דהכא משמע דהך עטרות לא היו אלא חלונות מוזהבות עשויות כמין עטרות והא כתיב לעיל מהאי קרא ולקחת כסף וזהב עטרות ושמת בראש יהושע כה"ג אלמא שהיו עטרות ממש שנותנין על הראש וי"ל דב’ דברים (היה) ציוה הנביא ליקח כסף וזהב לעשות עטרות חלונות מוזהבות ועוד ציוה שישימו ליהושע בראש להיות כהן גדול וכן נראה נמצא בשם רבי קלונימוס איש רומי:
גפן של זהב. פרשתי משנה זה בתמיד פ’ ראוהו אחיו [ע"כ שייך לע"א]:

הדרן עלך המזבח