ראש מלין/הנקודות/השוא

"השוא"

כלהט הברק מתנוצצים הם האורות השכליות העליונים, וכחות החיים המופלאים העומדים ממעל לכל חק וקצב, לכל הגבלה והשערה ממודדת ומשוערת. הלהט הזה, המתגלה ועובר, מוליד אחריו את רשימתו, שהיא עומדת במדריגה כהה ותחתיתית לעומת ההברקה העליונה שהיא חולפת תיכף להגלותה. זאת היא תכונת השוא ומהירותה המבטאית. וכל כח השוא והכזב העולמי, בכל ההמון הגדול של המצוי, יוצא הוא מפני המהירות הברקית של המושג היותר עליון אשר אין כל העולמים כולם כדאים להיות מוארים ממנו בהארה קבועה, רק בתואר מתנודד, רצוא ושוב כמראה הבזק. בשוא הנח, בא הברק מפני כח העצום שבסוף ההתגלות של הכמיסה העליונה, שבגניזתה נתגלתה, הורחבה והשתלהבה, וראשי קויה האחרונים התחילו להתנוצץ במצעדי ההויה הגבוליים, שקצותיהם האחריתיים יכולים לפחות להתראות בתכונה בזקיית במערכות ההגבלה, והשוא הנע בא מראשית השקיקה העליונה לרום ההתגלות הכמוסה, שרק ראשי קרניה יגיעו מגע קל וקט בראשית צינורי ההכרה הכהה לעומת האורה המפוארה, של מלא הוד אור כל חי העולמים. וכפי הרבוי הבזקי, וכפי התמדת הברקים, וכפי חילוף המעברות, הנוגהים, בתנועה ובמנוחה, שטוף ועבור, כה יתהוו תכונות שונות במערכות התנועות כולן, והשוא במקורו יהיה התוכן המגלה את מעמקי האמת, יסוד האורה הקבועה, החותמת חותמו של הקב"ה, אמת. אלו הן עשרת האספקלריאות, מלאות הוד וצחצחות, אשר שפעת החיים מלאי הוד קדשי קדשים מתאצלת בהן ועל ידן, אשרי אדם מצא חכמה, כי מוצאה מצא חיים.