קיצור שולחן ערוך קצה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קצה | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות קריעה
ובו י"ד סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד

(א)[עריכה]

  • מי שמת לו מת שהוא חיב להתאבל עליו - ועין לקמן סימן רג, חיב לקרע עליו. וחיב לקרע מעמד, שנאמר, ויקם המלך ויקרע את בגדיו. ואם קרע מישב, לא יצא, וצריך לחזור ולקרע מעמד. לכתחלה צריך לקרע קדם שיסתמו פני המת בקבר בעוד חמום צערו.

(ב)[עריכה]

  • על המתים שהוא מתאבל עליהם, צריך לקרע בבית הצואר לפניו. וצריך לקרע מן השפה ולמטה, ולא לרחב הבגד. וצריך לקרע במקום שהבגד שלם מתחלתו, ולא במקום התפר.

(ג)[עריכה]

  • חלוקים יש בין הקריעה שעל אביו ואמו לקריעה שעל שאר קרובים. על כל המתים, קורע טפח בבגד העליון ודיו, ואין לקרע יותר, משום בל תשחית. ועל אביו ואמו, צריך לקרע כל הבגדים עד כנגד לבו, - ועין לעיל [[קיצור שולחן ערוך י|סימן י] סעיף ג, שהלב הוא כנגד הבשר הגבוה שעל הזרוע, חוץ מן הכתנת שאינו קורע. וכן הבגד שהוא לובש רק לעתים למעלה מכל בגדיו, ולפעמים הוא יוצא לשוק גם בלעדיו, (כגון מאנטיל [מעיל]), בגד זה גם כן אינו צריך לקרע, ואם לא קרע כל בגדיו שהוא צריך לקרע לא יצא. והאשה, משום צניעות תקרע תחלה את הבגד התחתון לפניה, ותחזיר את הקרע לצדדין, ואחר כך תקרע את הבגד העליון, שלא יתגלה לבה (ואף שהוא לבושה חלוק, מכל מקום איכא משום פריצות).

(ד)[עריכה]

  • נוהגין שעל שאר קרובים, קורעין בצד ימין, ועל אביו ואמו בצד שמאל, לפי שצריך לגלות את לבו שהוא בצד שמאל. ובדיעבד, אין זה מעכב.

(ה)[עריכה]

  • על כל המתים, רצה קורע ביד, רצה קורע בכלי. על אביו ואמו, דוקא ביד. והמנהג שאחד מאנשי חברא-קדישא חותך קצת בסכין, והאבל תופס במקום החתך וקורע. וצריך להשגיח, שיקרע בארך הבגד ולא ברחבו.

(ו)[עריכה]

  • על כל המתים, אם מחליף בגדיו בתוך שבעה, אינו צרך לקרע באלו שהוא לובש עתה. ועל אביו ואמו, אם הוא מחליף בגדיו בימי החל שבתוך שבעה, צריך לקרע בהם. אך לכבוד שבת, יחליף בגדיו ולא ילבש את הבגד הקרוע. ואם אין לו בגדים אחרים להחליף, יחזיר את הקרע לאחוריו. והא דמחליף בשבת, הינו שלובש בגדי חל אחרים. אבל ללבוש בגדי שבת, אסור כדלקמן סימן ריא סעיף י.

(ז)[עריכה]

  • על כל המתים, (מצד הדין שולל) (דהינו שתופר תפירה בלתי שוה) לאחר שבעה, ומאחה (דהינו שתופרו כראוי) לאחר שלשים. על אביו ואמו, שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. ואפילו אם בא לחתך סביבות הקריעה ולשום שם חתיכת בגד אחר ולתפרו, אסור. אבל נוהגין, כי בתוך שלשים, אפילו על שאר מתים, אפילו לשלל, אסור. ואפלו לחבר ראשי הקריעה על ידי מחט, אסור. ואשה, אפלו על אביה ואמה, שוללת לאלתר, מפני הצניעות. וכל הקרעים שאסורין לתפרן, אפלו אם מכר את הבגד לאחר, אסור הלוקח לתפרו. ולכן צריך המוכר להודיע ללוקח. ואסור למכרו לגוי.

(ח)[עריכה]

  • על כל המתים, אם לא שמע עד לאחר שלשים, אינו קורע. על אביו ואמו, קורע לעולם בגדיו שהם עליו בשעת שמיעה. אך הבגדים שהוא מחליף אחר כך, אינו צריך לקרע.

(ט)[עריכה]

  • הרגל מבטל גזרת שלשים גם לענין קריעה. ולכן אם פגע הרגל בתוך שלשים, בשאר קרובים יכול לתפר לגמרי בערב הרגל לאחר מנחה. ועל אביו ואמו, יכול לשלול.

(י)[עריכה]

  • קרע על מת, ובתוך שבעה מת לו מת אחר, מרחיק כמו שלש אצבעות מן הקרע הראשון וקורע טפח, או שמוסיף על הקרע הראשון טפח. אבל לאחר שבעה, כל זמן שהבגד הקרוע עליו, מוסיף עליו כל-שהוא ודיו. אך אם הראשון היה משאר הקרובים, והשני הוא אביו או אמו, אזי אפלו לאחר שבעה, צריך להרחיק שלש אצבעות ולקרע כדינא, שאין דין אביו ואמו בתוספת. והוא הדין במת אביו תחלה ואחר כך אמו, או בהפוך.

(יא)[עריכה]

  • שמע בפעם אחת שמתו אביו ואמו או שני קרובים אחרים, קורע קרע אחד לשניהם. אבל אביו או אמו עם אחד משאר הקרובים, קורע תחלה על אביו או אמו, ואחר כך מרחיק שלש אצבעות וקורע על האחר.

(יב)[עריכה]

  • חולה שמת לו מת, אם דעתו צלולה, אלא שאינו יכול לקרע מחמת שהוא מסכן בחליו, פטור אחר כך מלקרע, אלא אם כן הוא עדין בתוך שבעה, דחשיב שעת חמום. אבל אם לא יכול לקרוע, מחמת שלא היתה דעתו צלולה, אזי כשתבוא לו דעה צלולה, הוי אז שעת חמום שלו, וחיב אז לקרוע אם הוא בתוך שלשים. ועל אביו ואמו, לעולם.

(יג)[עריכה]

  • קטן שמת לו מת, אפלו לא הגיע לחנוך, מקרעין לו קרעה קצת, משום עגמת נפש להרבות האבל. ואם הגיע לחנוך, מצוה לקרוע כמו גדולים.

(יד)[עריכה]

  • בחל המועד, נוהגים במדינות אלו, שאין קורעין כי אם על אביו ואמו, בין ביום הקבורה, בין ביום השמועה, ואפלו בשמועה רחוקה. אך אם מתו אביו או אמו ביום-טוב, הואיל ונדחתה הקריעה, לא יקרע בחל-המועד עד לאחר הרגל כשמתחיל להתאבל. ועל שאר קרובים, אין קורעין בחל-המועד עד לאחר הרגל. אך אם שמע בחל-המועד שמועה קרובה, שלאחר יום-טוב תהא רחוקה, בכי האי גונא יקרע בחל-המועד (אסור שריטה וקרחה על המת, כתוב בסימן קסט).