קיצור שולחן ערוך קמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קמה | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות אישות
ובו כ"ו סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו

(א)[עריכה]

חייב אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. ומצוה זו חלה על האדם משנכנס לשנת י"ח, ועל כל פנים לא יעבור מכ' שנה בלא אשה, רק אם עוסק בתורה בהתמדה, ומתיירא לישא אשה כדי שלא יתבטל על ידי כן מלימודו, מותר לו להתאחר, והוא כשאין יצרו מתגבר עליו.

(ב)[עריכה]

כיון שהוליד בן ובת, קיים מצות פריה ורביה, והוא שלא יהא הבן סריס או הבת איילונית.

נולדו לו בן ובת ומתו, אם הניחו בנים, הרי זה קיים מצות פריה ורביה. במה דברים אמורים, כשהיו בני הבנים בן ובת, ונולדו מן הבן ומן הבת, אף על פי שבנו הוליד בת, ובתו ילדה בן, הואיל ובאים מבנו ובתו, קיים מצות פריה ורביה. אבל אם אחד מהם לא הניח זרע, אף על פי שהשני הניח כמה בנים ובנות, לא קיים המצוה.

(ג)[עריכה]

אף על פי שקיים מצות פריה ורביה, אסור לו לעמוד בלא אשה. וצריך שישא אשה בת בנים אם אפשר לו. אך אם הוא מבין בעצמו שאינו ראוי עוד להוליד, טוב לו יותר לישא אשה שאינה בת בנים. וכן אם יש לו בנים הרבה, ומתיירא שאם ישא אשה בת בנים יבואו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מותר לו לישא אשה שאינה בת בנים. אבל אסור לו לישב בלא אשה משום חששא זאת.

(ד)[עריכה]

נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יש לו לגרשה, ויש בזה כמה חילוקי דינים.

(ה)[עריכה]

אשה אינה מצווה על פריה ורביה. ומכל מקום לא תעמוד בלא בעל, משום חשדא.

(ו)[עריכה]

ישתדל כל אדם ליקח אשה הגונה ממשפחה הגונה.

שלושה סימנים יש להם לישראל: ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ומי שאין לו סימנים אלו, אינו ראוי לדבק בו.

(ז)[עריכה]

אשה כשרה, אף על פי שהוא נושא אותה בשביל הממון שיש לה, מותר. ודוקא כשנותנים לו את הממון ברצון טוב, אבל אם מעגן את עצמו וממתין עד שימצא אשה עם ממון כחפצו, או שעשה שידוכין ופסקו לו ממון הרבה וחזרו בהם, הוא מעגן את כלתו בשביל זה, או שהוא מתקוטט בעבור זה, כל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון, דהוויין לו בנים שאינם מהוגנים, ואינו מצליח ואין זווגו עולה יפה, כי הממון שהאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר, אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליח.

(ח)[עריכה]

עם הארץ לא ישא בת כהן, שאין זווגם עולה יפה. ומאן דקפיד, יש לו לדקדק שלא לישא אשה ששמה כשם אמו.

(ט)[עריכה]

מצוה לישא בת אחותו או בת אחיו. אבל שאר קרובה, בין שקרוב לו או לאשתו שמתה או שגרשה, או שהיא קרובה להאשה שחלץ לה, לא ישא בלי שאלת חכם.

(י)[עריכה]

לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו. וכך אמרו חכמים לבני דורם: כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו.

(יא)[עריכה]

אסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה. ואם נאבדה הכתובה, צריך ליזהר מאד שילך מיד להבית דין לכתוב לה כתובה אחרת.

(יב)[עריכה]

כהן אסור בגרושה, בזונה, בחללה, ובחלוצה. זונה, היינו אפילו נבעלה באונס בעילת איסור, נעשה זונה ואסורה לכהן. וחללה, היינו שנולדה מכהן שנשא אשה האסורה לו.

(יג)[עריכה]

כל אשה שנתאלמנה או שנתגרשה, לא תנשא לאיש אחר עד שתמתין תשעים יום, חוץ מיום הגירושין או מיתת בעלה, וחוץ מיום הנשואין. ואפילו אם היא אשה שאינה ראויה ללדת, ואפילו היה בעלה הראשון במדינת הים או חבוש בבית האסורין אין חילוק, ואפילו הפילה נפל בינתים לא מהני לה. ואפילו להתקשר בשידוכין אסורה, אלא אם כן ישבע המשודך שלא יכנוס לתוך ביתה תוך הזמן. אבל המחזיר גרושתו אינו צריך להמתין.

(יד)[עריכה]

אם היא מעוברת או מניקה, לא תנשא לאיש אחר, עד שיהא לוולד כ"ד חודש. ואפילו ילדה לאחר שנתגרשה או שנתאלמנה, ולא התחילה להניק, צריכה להמתין. ואם יש איזה עניין גדול בדבר, יעשה שאלת חכם.

(טו)[עריכה]

אשה שמתו לה שני אנשים, לא תנשא לשלישי בלי שאלת חכם.

(טז)[עריכה]

אשה ששמעה שמת בעלה במקום אחר, אפילו שמעה מכמה אנשים כשרים, לא תנשא בלי שאלת חכם.

(יז)[עריכה]

הנחשד על אשת איש, וגירשה בעלה או שמת, הרי זו אסורה לזה הנחשד, שכשם שנאסרה לבעל, כך נאסרה לבועל. ואפילו גירשה בעלה מחמת דבר מכוער שנשמע עליה עם הנחשד, אסור להנחשד שישא אותה.

(יח)[עריכה]

הנחשד על הנכרית ונתגיירה, לא ישאנה.

(יט)[עריכה]

נכרי הבא על בת ישראל ואחר כך נתגייר, לא ישאנה.

(כ)[עריכה]

המגרש את האשה כדי שישא אותה חבירו, אפילו לא התנה עמה בפירוש, אלא שניכר שנתגרשה בשביל זה, אסור לו שישא אותה.

(כא)[עריכה]

אותן שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלא ישא אותן, אפילו באותו מבוי שהוא דר, לא תדור היא.

(כב)[עריכה]

מי ששמע על אשתו שזינתה, אף על פי שאין הדבר ברור לו, צריך לעשות שאלת חכם אם מותר לדור עמה.

(כג)[עריכה]

אשה שנתגרשה משום פריצות, אין ראוי לאדם כשר שישאנה.

(כד)[עריכה]

אשה רעה בדעותיה, שהיא בעלת מריבה, ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות, מצוה לגרשה אפילו בזיווג ראשון.

(כה)[עריכה]

  • מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן, שאם יניחם, יבאו לידי זנות או לידי הרהור, ועל זה נאמר: "ופקדת נוך ולא תחטא".
וכן מצות חכמים על בני ישראל, שמי שרואה שאשתו אינה הולכת בדרך ישרה, ויש לה איזה קרבות עם אנשים אחרים, שיוכיח אותה ויזהיר אותה בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה, כדי להסיר את המכשול ולהדריכה בדרך ישרה. אבל אל יאמר לה בפירוש: אל תסתרי עם פלוני, ואפילו בינו לבינה, (מאחר שעכשיו אין לנו מי סוטה ויש בזה מבוכה). וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ועל בני ביתו, להזהיר ולהיות פוקד דרכיהם תמיד, עד שידע שהם שלמים מכל חטא ועון, הרי זה חוטא, שנאמר: "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא".

(כו)[עריכה]

אסור לעשות שתי חופות לשני אחים או לשתי אחיות ביום אחד, משום דאין מערבין שמחה בשמחה. ויש אומרים דאפילו בשבוע אחת אין לעשותן, וראיה – מיעקב אבינו, דכתיב: "מלא שבוע זאת".