קיצור שולחן ערוך צד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך · צד · >>

סעיף א שני ישראלים או יותר הדרים בחצר אחת, כל אחד בחדר בפני עצמו, אסור לטלטל לא מן הבתים לחצר, ולא מן החצר לבתים ולא מבית לבית. ואפלו בלא דרך החצר, כגון שיש פתח או חלון בין ביתו של זה לביתו של זה, אסורין לטלטל דרך שם - עיין מגן אברהם סימן שס"ו סעיף קטן א . ומצוה עליהם לעשות ערובי חצרות, שלא יבאו לידי מכשול - שס"ו

סעיף ב שתי חצרות שיש ביניהם פתח, אם רוצים, עושים כל בני חצר ערוב אחד בפני עצמם, ומתרים כל בני החצר לטלטל בחצר שלהם. אבל אסורים לטלטל מחצר לחצר כלים ששבתו בבית. ואם רוצים, עושים כל הדרים בשתי חצרות, ערוב אחד, כדי שיהיו מתרין לטלטל גם מחצר לחצר אפלו כלים ששבתו בבית. ואם יש בין החצרות אפלו רק חלון שהוא לכל-הפחות רחב ארבעה טפחים וגבוה ארבעה טפחים והוא בתוך עשרה טפחים סמוך לארץ ואין בו סריגה, גם כן יכולין לערב ביחד. אבל בפחות מזה, אין יכולין לערב ביחד. ואם יש חלון בין שני בתים, אפלו הוא גבוה למעלה מעשרה טפחים, יכולין לערב ביחד - משום דביתא כמאן דמליא דמי - שעב


כט אייר

סעיף ג שתי חצרות זו לפנים מזו, ובני החצר הפנימית אין להם דרך אל הרחוב, רק דרך החצר החיצונה, שיש פתח בין החצרות ודרך שם הולכין--אם רוצים, מערבים ערוב אחד ביחד. אם לא ערבו ביחד, אם בני הפנימית לבדם ערבו, הם מתרים לטלטל בחצר שלהם, ובני החיצונה אסורים. ואם בני הפנימית לא ערבו אלא בני החיצונה לבדם ערבו, לא מהני להם הערוב, כי מאחר שבני הפנימית יש להם דריסת הרגל דרך החצר החיצונה, הם אוסרים עליהם. וזהו דוקא אם בני הפנימית לא ערבו, דאז כיון שהם אוסרים זה על זה במקומם, דהוי ליה רגל האסורה במקומה. ורגל האסורה במקומה, אוסרת גם במקום אחר. אבל אם ערבו גם הם בפני עצמם, שאז מתרים לטלטל במקומם, והוי לה רגל המתרת במקומה, אינם אוסרים גם על החיצונה. וכן אם בפנימית אינו דר רק ישראל אחד, שאינו אסור במקומו, גם על החיצונה אינו אוסר. ואם בפנימית דרים שנים ולא ערבו, אף על פי שבחיצונה אינו דר אלא אחד, כיון דהוי לה רגל האסורה במקומה, אוסרים גם על היחיד

סעיף ד בתים הבנויים בעליה - שטאק ולפניהם מרפסת - גאניג שממנה יורדים במדרגות לתוך החצר ומחצר לרשות הרבים, דינם גם כן כשתי חצרות זו לפנים מזו, והמרפסת היא כמו חצר פנימית - שע"ה

סעיף ה בית שיש בו שתי דירות, דהינו שיש פרוזדור - פארהויז, קיכע אשר דרך זה נכנסים לדירה זו וגם לדירה זו, ודרים בשתי הדירות שני בעלי בתים, אסורים להוציא אפלו מבית לפרוזדור. וכן אפלו בדירה אחת שהיא חלוקה לשני חדרים ודרים בהם שנים, אע"פ שהפנימי אין לו פתח אלא להחיצון ומן החיצון יוצאין לחצר, מכל מקום אסורין לטלטל אפלו מחדר לחדר עד שיעשו ערוב. - ואם שני הבתים או הדירות שיכים לאיש אחד והוא השכיר דירה לחברו ויש לו גם כן שם תפיסת יד, עין בזה בשלחן-ערוך סימן ש"ע, ובחיי-אדם כלל עג סימן ג' וסימן ד


א סיון

סעיף ו כיצד עושין את הערוב - מן המבחר. אחד מבעלי הבתים שבחצר, לוקח בערב שבת ככר אחד שלם משלו, ומזכה אותו על ידי אחר לכל הדרים בחצר, דהינו שאומר לאחר בלשון שהוא מבין ענין זה, : קח ככר זה וזכה בו בשביל כל הישראלים הדרים בחצר זה - או בחצרות אלו. ולוקח זה את הככר ומגביהו טפח. והמערב לוקחו ממנו ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב, ואומר בהדין ערובא יהא שרי לנא לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבית לבית, לכל ישראל הדרים בבתים שבחצר הזאת. וכיון שכלם זכו בככר זה, ובכניסת שבת הוא מנח בבית הזה של המערב, נחשבים כאלו כלם דרו בבית הזה, ולכן מתרים לטלטל מהבתים לחצר ומהחצר לבתים ובכל החצר

סעיף ז צריך לזכות דוקא על ידי אחר. ולכן לא יזכה על ידי בנו ובתו הקטנים אע"פ שאינם סמוכים על שלחנו, משום דידם כידו. אבל על ידי קטן אחר, יכול לזכות - דבמידי דרבנן, קטן זוכה לאחרים. ואם אפשר, לא יזכה על ידי אשתו, שמעלה לה מזונות, וגם לא על ידי בנו ובתו הגדולים אם הם סמוכים על שלחנו, משום דיש אומרים, דגם אלו נחשבים כידו. ומכל מקום בדלית ליה איש אחר יכול לזכות על ידיהן. ואם הבן נשא אשה, אע"פ שסמוך על שלחן אביו, לכלי עלמא יכול לזכות על ידו - שס"ו

סעיף ח כמה הוא שעור הערוב. בזמן שהם שמונה עשר בעלי בתים או פחות, שעורו כגרוגרת - שהיא כמו שליש ביצה לכל אחד, חוץ מזה שהוא עושה את הערוב ומניחו בתוך ביתו - כי הוא אינו צריך לתן פת, כיון שבלאו הכי הוא דר שם ואם הם יותר משמונה עשר, אפלו הם אלף, שעורו מזון שתי סעודות, שהם שמונה עשרה גרוגרות, שהן כמו שש ביצים. ויש אומרים שהם כמו שמונה ביצים, - ולפי זה כגרוגרת, הוא כשליש ותשיעית ביצה - שס"ח

סעיף ט צריך שלא יקפיד על הערוב אם יאכלנו חברו. ואם מקפיד עליו, אינו ערוב. לכן צריך לזהר שלא לערב בדבר שהכין לצרך שבת - שס"ו

סעיף י הערוב צריך להיות מנח במקום שכל אחד מן בעלי הבתים שנעשה בשבילם, יכול לבוא שמה בין השמשות. ולכן אם היה שם או בשכונה מת, רחמנא ליצלן, ואחד מן בעלי הבתים הוא כהן ולא היה יכול לבא בין השמשות אל הערוב, בטל הערוב - עיין פרמ"ג משבצות סוף סימן שס"ו

סעיף יא יש לעשות ערובי חצרות בכל ערב שבת, ובשבת יבצע עליו, כדלקמן סימן ק"ב סעיף ב, ' - כי אינו צריך להיות קים רק בכנסת שבת. אך אם יש לחוש פן ישכח פעם אחת, יכול לערב בככר אחד לכל השבתות שעד הפסח. וכשאומר בהדין וכו' יסים בכל השבתות שעד הפסח הבא עלינו לטובה. וצריך שיעשה הככר, דק ואפוי היטב שלא יתקלקל. ולשבת שבתוך הפסח, יעשה הערוב במצה כשרה - שס"ח שצ"ג

סעיף יב אין עושין ערובי חצרות ביום-טוב. ואם חל יום-טוב בערב שבת, צריכין לעשותו בערב יום-טוב

סעיף יג מי שאוכל במקום אחד וישן במקום אחר, מקום אכילתו היא העקר לענין זה, ושם הוא אוסר אם אוכל שם משלו בחדר מיחד. אבל במקום שהוא ישן, אינו אוסר

סעיף יד המתארח בחצר, יש אומרים, דאפלו נתארח בבית בפני עצמו, אם לא נתארח דרך קבע אלא לשלשים יום או לפחות מזה, אינו אוסר על בני החצר, וכלם מתרין לטלטל, בין מבתי בעלי-הבתים בין מבית האורח, ואפלו אם האורחים רבים, ובעל הבית אחד. ודוקא בדאכא בעל הבית קבוע, אפלו הוא אינו יהודי - עין יד אפרים, דאז האורחים בטלים לגבה. אבל אם כלם הם אורחים, אוסרין זה על זה אם יש לכל אחד חדר מיחד לאכילה. ואם יש ביניהם אינו יהודי, צריכין לשכור רשותו כדלקמן, ויש אומרים, שאין חלוק בין אורח לבעל הבית, דכל שיש לו חדר מיחד לאכל שם, דינו כבעל הבית - ע' בס' אה"ע. וכן יש להחמיר לכתחלה. ויש להם לערב בלא ברכה. ובדיעבד יש לסמך על סברא הראשונה

סעיף טו ישראל הדר עם אינו יהודי בחצר אחת, אין האינו יהודי אוסר עליו, מתר לטלטל מבית לחצר ומחצר לבית. ואפלו הם שני ישראלים או יותר, רק שהם דרים באפן שהם לא היו צריכין לערוב, כמבאר לעיל סעיף י"ג, אז גם כן אין האינו יהודי אוסר עליהם. אבל אם הם שני ישראלים או יותר שהיו צריכין לערב, אז אם דר שם גם אינו יהודי, הוא אוסר עליהם, ואינם יכולים לערב עד שישכרו ממנו את הרשות. ואם דרים שם שני נכרים או יותר, צריכין לשכור מכל אחד ואחד

סעיף טז אפלו אם האינו יהודי דר בחצר אחרת, אלא שאין לו דרך לרשות הרבים רק דרך החצר שהישראלים דרים בה, או שהוא דר בעליה, והמדרגות הן לתוך החצר, גם כן אוסר עליהם

סעיף יז אם החצר היא של ישראל, אלא שהשכיר או השאיל שם דירה לאינו יהודי, אינו אוסר, כי לא השכיר או השאיל לו על דעת שיאסור על בני ישראל, ואפלו אם בעל החצר בעצמו אינו דר שם

סעיף יח כיצד שוכרין. אומר לו הישראל:, השכר לי רשותך במעות אלו. ואינו צריך לפרש לו כדי להתיר הטלטול. אבל אם אמר לו, תן לי רשותך, אף-על- פי שמפרש לו כדי שאוכל לטלטל בחצר, לא מהני

סעיף יט יכול לשכור אפלו מאשתו, ואפלו ממשרתו


ב סיון

סעיף כ שכר את הרשות סתם, מהני לכל זמן שלא חזר בו האינו יהודי והוא דר שם. אבל אם יצא משם אינו יהודי זה ונכנס אחר במקומו, צריכין לשכור מחדש מזה השני. ואם שכר לזמן, ובתוך הזמן השכיר האינו יהודי דירתו לאינו יהודי אחר, די בשכירות הראשון. אבל אם מת או שמכרה לאחר בתוך הזמן, צריך לחזור ולשכור מהיורש או מהלוקח. ואם שכר ממשרתו, אם שכר סתם, לא מהני אלא כל זמן שהמשרת הזה הוא שם. ואם שכר לזמן אפלו נסתלק המשרת, מהני השכירות עד הזמן

סעיף כא בכל מקום שנתבטלה השכירות וצריכין לחזור ולשכור, צריכין גם כן לעשות ערוב מחדש, דאין ערוב חוזר ונעור

סעיף כב אם אי אפשר לשכר ממנו את הרשות, יבקש ממנו אחד מן הישראלים שישאיל לו מקום ברשותו המיחד לו להניח שם איזה חפץ, ויניח שם את החפץ, ובזה קונה הישראל את המקום. ואפלו לקח את החפץ משם קדם שבת, מכל מקום כיון שהיה להישראל רשות להניח שם חפצו גם בשבת, נחשב כאלו יש לו שם חלק בדירה, ויכול הישראל הזה להשכיר את הרשות לכל בני החצר

סעיף כג ישראל מומר או שהוא מחלל שבת בפרהסיא - יש אומרים, אפלו רק באסור דרבנן, הרי הוא כאינו יהודי וצריכין לשכר ממנו רשות - שפ"ה

סעיף כד בהרבה קהלות מתקנים כל המבואות והרחובות בערובין - דהינו בצורת הפתח וכדומה ושוכרין רשות מן הנכרי למען יוכלו לטלטל בכל העיר. וצריכין לעשות כל התקונים על ידי רב ממחה ובקי. ובמקומות אלו נוהגין להניח את ערובי החצרות בבית-הכנסת - משום דיש לו דין שתף, ואינו צריך דוקא בית דירה - שס"ו שצ"א

סעיף כה אבל במקומות שאין העיר מתקנת בערובין, גם כשעושין ערובי חצרות בשביל הדירים שבחצר בית-הכנסת, אסור להניח את הערוב בבית-הכנסת, אלא צריכין להניחו בבית דירה - עין מחצית השקל סוף סימן שסה בשם חכם צבי

סעיף כו עיר המתקנת בערובין ונתקלקל הערוב בשבת, אז כל החצרות שהן כתקונן ואין בהן פרצה האוסרת - עין לעיל סימן פ"ב סעיף ד' ה', אפלו יש בחצר כמה בתים, מתרין לטלטל שם כל אותו השבת. ואף-על -פי שערוב החצרות הוא ברשות אחרת שנחלקה עתה מחצר זה, מכל מקום מתר, משום דלענין זה אמרינן, שבת כיון דהתרה, התרה. וכיון שיש חשש גדול שלא יכשלו רבים לשאת גם במקום שנאסר, כיון שהרגלו בהתר, על כן אם אפשר לתקנו על ידי אינו יהודי, מתר. ואם נקרע החבל שבצורת הפתח ואפשר שהאינו יהודי יתקנו בעניבה או בקשר אחד ועניבה על גביו, מה טוב

סעיף כז אם חל יום טוב בערב שבת ונתקלקל אז הערוב, אף-על-גב דהערוב מועיל גם ליום-טוב לענין דברים שאינם לצרך - כדלקמן סימן צ"ח סעיף ל"ד, לא אמרינן, הואיל והתר ליום-טוב, התר גם לשבת, משום דיום-טוב ושבת, שתי קדשות הן - מג"א סימן שס"ג