קיצור שולחן ערוך מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן מז | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות סתם יינם והכשר הכלים ממנו
ובו כ"ב סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג - יד - טו - טז - יז - יח - יט - כ - כא - כב

סעיף א[עריכה]

סתם יינם בזמן הזה, וכן מגע עובד כוכבים ביין שלנו יש אומרים דאינו אסור רק בשתיה ולא בהנאה. ולכן מותר לישראל לגבות בחובו סתם יינם, מפני דהוי כמציל מידיהם, והוא הדין בשאר הפסד, כגון עבר וקנה. אבל לכתחלה אסור לקנות כדי להשתכר בו, ויש מקילין גם בזה. וטוב להחמיר.

סעיף ב[עריכה]

מותר לעשות מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה.

סעיף ג[עריכה]

יין כשר שנתבשל דהיינו שהרתיח ונתמעט ממדתו על ידי הרתיחה אם נגע בו עובד כוכבים מותר אפילו בשתיה. אבל יין שנותנין לתוכו לענה שקורין ווערמוט כל ששם יין עליו ולא נתבשל נאסר.

סעיף ד[עריכה]

תבשיל שיין מעורב בו, ואיננו ניכר, אפילו עדיין לא הרתיח אינו נאסר במגע עובד כוכבים.

סעיף ה[עריכה]

יין מזוג אם יש בו ששה חלקים מים בטל היין. ואינו נאסר במגע עובד כוכבים, אבל יין צמוקים דהיינו שנתן מים על הצמוקים הרי זה כיין גמור.

סעיף ו[עריכה]

התמד דהיינו מים שנותנים על החרצנים או על השמרים, כל שהוא משובח לשתיה אין להתירו אם נגע בו עובד כוכבים.

סעיף ז[עריכה]

ענבים דרוכות בגיגית, כיון שנמשך ממנו אפילו מעט, או ששאב ממנו יין בכלי נקרא הכל יין ונאסר במגע עובד כוכבים אפילו לא נגע אלא בחרצנים ובזגים. ולכן גיגיות ענבים דרוכות העומדות בבית עובד כוכבים, יש לאסור שמא המשיך מהם, ואסור לדרוך על ידי עובד כוכבים, אפילו בגיגית פקוקה.

סעיף ח[עריכה]

יש להזהר מלהוציא את החרצנים והזגים מן הגתות על ידי עובד כוכבים, אפילו לאחר שהוציא מהם יין ראשון ושני, כי שמא יש עליהם עוד טופח יין.

סעיף ט[עריכה]

עובד כוכבים ששפך מים לתוך היין, אם נתכוין למזגו אסור בשתיה, ואם לא נתכוין למוזגו ואפילו הוא ספק מותר.

סעיף י[עריכה]

חומץ יין שנעשה מיין כשר, אם הוא חזק כל כך שמבעבע כששופכין אותו על הארץ, שוב אינו נאסר במגע עובד כוכבים, אבל אם נעשה מסתם יינם לעולם הוא באיסורו.

סעיף יא[עריכה]

וכן יין שרף שנעשה מסתם יינם, וכן מהחרצנים והזגים והשמרים, הרי הוא כיין עצמו, אבל הנעשה מיין כשר, אז לאחר שנעשה יין שרף אין מגע עובד כוכבים אוסרתו.

סעיף יב[עריכה]

שמרי יין נתפשט המנהג להתיר כיון שאין בו הנאה לחיך.

סעיף יג[עריכה]

מגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר, וכן הבא מכחו, יעשה שאלת חכם.

סעיף יד[עריכה]

השלוח יין על ידי עובד כוכבים צריך להשגיח היטב בכל מקום שיש ברזא או מגופה, לחתום שם בשני חותמות.

סעיף טו[עריכה]

ישראל שעושה יינו של עובד כוכבים בהכשר, כדי למכרו אחר כך לישראלים, יש בזה כמה חילוקי דינים, ולפעמים אפילו שני חותמות וגם מפתח לא מהני, וצריך לשאול למורה הוראה כדת מה לעשות, ושומר נפשו ירחק מיין כזה.

סעיף טז[עריכה]

כלים של סתם יינם, אם הם כלים שאין הדרך להחזיק בהם יין אלא זמן קצר וגם לא היה בהם היין מעת לעת, בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכות, אם אינם מזופתים, מדיחן היטב במים שלש פעמים ומותרים, ואם הם מזופתין יש להם דין אחר, וכן כלי חרס יש להם דין אחר.

סעיף יז[עריכה]

כלים העשויים להכניס בהם יין לקיום, דהיינו שמיחדין אותם להחזיק בהם יין לכל הפחות שלשה ימים, אף על פי שהכלי הוא של ישראל, והעובד כוכבים החזיק בו את היין רק זמן מועט מכל מקום צריך הכשר על ידי עירוי, דהיינו ממלאין את הכלי מים על כל גדותיו, ויעמוד כך לכל הפחות עשרים וארבע שעות, מעת לעת, ואחר כך שופך את המים ונותן בו מים שניים, ויעמוד כך לכל הפחות מעת לעת, וכן עושה פעם שלישית. ואין צריכין שיהיו השלשה מעת לעת דוקא רצופין. ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם, לא עלה לו אלא למעת לעת אחד. יש אומרים דאם היין היה בו מעת לעת לא מתכשר בעירוי משום דכבוש כמבושל ובעי הגעלה. ובמקום שאין צורך גדול יש להחמיר כן.

סעיף יח[עריכה]

כלי זכוכית כיון שהם חלקים וקשים, אף על פי שמכניסין בהם יין לקיום סגי להו בהדחת שלש פעמים.

סעיף יט[עריכה]

כלי שהיה בו יין שלנו, ועירו את היין ובעוד שהיה הכלי טופח על מנת להטפיח נגע שם עובד כוכבים סגי ליה בהדחה שלש פעמים אף על פי שהוא כלי שמכניסין בו לקיום.

סעיף כ[עריכה]

הא דמהני הדחה או עירוי זהו כשלא נשתמש בו יין רק בצונן, אבל אם נשתמש בו בחמין צריך הגעלה כמו משאר איסורין.

סעיף כא[עריכה]

כלי הגת אף על פי שאין מכניסין בהם יין לקיום, כיון שמשתמשין בהם יין בשפע חמירי, וצריכין שאלת חכם איך להכשירן.

סעיף כב[עריכה]

כל הכלים שישנו שנים עשר חדש מותרים כי בודאי כלה כל לחלוחית יין שבהם, ואפילו נתן לתוכן מים תוך שנים עשר חדש אין בכך כלום.