קטע:רש"י על שמואל ב כא כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"איש מדון" - כתרגומו גבר דמשחן שאין עיקר התיבה אלא מ"ם ודלי"ת כמו (תהלים סה ח) משאון שי"ן ואל"ף (בראשית יז ד) ומהמון ה"א ומ"ם ובדברי הימים (א יא כג) כתיב איש מדה כלומר גבוה מאוד שאומדין כמה מדתו

"שש ושש וגו'" - פירשו רבותינו (בבכורות מה ב) שהוצרך לומר עשרים וארבע שלא תאמר אצבעות שתי ידיו אינן אלא שש ואצבעות רגליו אינן אלא שש לכך נאמר עשרים וארבע ואם כתב עשרים וארבע ולא אמר שש ושש הייתי אומר שבעה באחת וחמשה באחת ומהו מספר שכולן היו נספרות בסדר האצבעות בגב היד