קטע:רש"י על קהלת א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"דברי קוהלת" - כל מקום שנאמר דברי אינו אלא דברי תוכחות:

"דברי קוהלת" – "וזרח השמש", "כל הנחלים הולכים אל הים" – כינה את הרשעים בחמה ובלבנה וים שאין להם מתנת שכר. כך שנוי' בספרי ולמדתי משם שהענין מדבר ברשעים והמשילם לתגבורת החמה שסופה שוקעת.

תוספת: ד"א כל הנחלים הולכים אל הים מה ת"ל בעובדי ע"א נאמר שוטים המשתחוים למים סבורים שיש בהם ממש לפי שרואין את הים הגדול שכל הנחלים הולכים בו והוא אינו מלא ואינן יודעין להבין כי אל המקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת שמימי הנהרות ההולכים לתוך הים הם המים עצמם שהלכו כבר הם נובעות מתחת התהום והולכים למעלה מן הקרקע עד הים וחוזרים ונובעים לפיכך אין הנהרות פוסקים ואין הים מלא ולא מפני שיש בהן ממש. ע"כ.

"קוהלת" - על שם שקיהל חכמות הרבה וכן במקום אחר קוראו (משלי ל א): "אגור בן יקא" – שאגר כל החכמה והקיאה. וי"א שהיה אומר כל דבריו בהקהל.

"מלך בירושלם" - עיר החכמה.