קטע:רש"י על נחום א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"טוב ה' למעוז" - ואף בשעה שהוא נפרע מאויביו לא זזו רחמיו מלהטיב ליראיו ולא כמדת בשר ודם שכשהוא עסוק בזו אינו פנוי בזו כענין שנאמר (שם טו) ה' איש מלחמ' ה' שמו כמו שהוא במכילתין

"ויודע" - את צרכי חוסי בו