קטע:רש"י על ויקרא טז כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"ובא אהרן אל אהל מועד" - אמרו רבותינו שאין זה מקומו של מקרא זה ונתנו טעם לדבריהם במסכת (יומא דף לב) ואמרו כל הפרשה כולה אמור על הסדר חוץ מביאה זו שהיא אחר עשיית עולתו ועולת העם והקטרת אימורי פר ושעיר שנעשים בחוץ בבגדי זהב וטובל ומקדש ופושטן ולובש בגדי לבן

"ובא אל אהל מועד" - להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה הקטרת לפני ולפנים

"ופשט את בגדי הבד" - אחר שהוציאם ולובש בגדי זהב לתמיד של בין הערבים וזהו סדר העבודות תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת פר ושעיר הפנימים וקטרת של מחתה בבגדי לבן ואילו ואיל העם ומקצת המוספין בבגדי זהב והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן ושירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטורת ההיכל שעל מזבח הפנימי בבגדי זהב וסדר המקראות לפי סדר העבודות כך הוא ושלח את השעיר במדבר ורחץ את בשרו במים וגו' ויצא ועשה את עולתו וגו' ואת חלב החטאת וגו' וכל הפרשה עד ואחרי כן יבא אל המחנה ואחר כך ובא אהרן

"והניחם שם" - מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר