קטע:רש"י על במדבר כד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"כנחלים נטיו" - שנארכו ונמשכו לנטות למרחוק אמרו רבותינו מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו לקללם כשאמר להשית אל המדבר פניו וכשהפך המקום את פיו ברכם מעין אותם קללות שבקש לומר כו' כדאיתא בחלק

"כאהלים" - כתרגומו לשון מור ואהלות

"נטע ה'" - בגן עדן לשון אחר כאהלים נטע ה' כשמים המתוחין כאהל שנאמר וימתחם כאהל לשבת ולשון זה אינו דא"כ היה לו לנקוד כאוהלים הא' בחול"ם

"נטע ה'" - ל' נטיעה מצינו באוהלים שנאמר ויטע אהלי אפדנו