קטע:רמב"ן על שמות כט כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"מאיל המלואים אשר לאהרן" - לא הזכיר בניו והאיל הוא מלואים לכלם והטעם כי יצוה הכתוב ולקחת את חזה התנופה מאיל המלואים בעבור שהוא לאהרן ואין החזה ראוי לו כי לא יהיה לבעלים ואחר שנתן טעם שאינו ראוי שיהיה לאהרן אין צורך לומר שלא יהיה לבניו כי אחריו יזכו הם ולמטה אמר (בפסוק כז) מאשר לאהרן ומאשר לבניו כלומר כאשר לוקח מקרבן כלם החזה ושוק כן יקחו הם האב והבנים מקרבנות המקריבים על ידם