קטע:רמב"ן על שמות כו כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת" - על הדרך שכתב רש"י הכתוב הזה יחזור לפרש בכל הקרשים שיהיו כלם תואמים מלמטה לחרוץ הקרשים בצדיהן ויחדו יהיו כלם תמים אל ראשו של כל קרש וקרש או ראשו רמז למשכן אל עליונו וכן אל הטבעת האחת שבכלן ופירוש כן יהיה לשניהם וכן יהיה לשניהם של שני המקצועות ולא ידעתי למה לא פירש בהן הכתוב ויאמר ועשרים טבעות זהב תעשה ויזכיר החריץ שיעשה בקרשים ועוד היאך אמר אל הטבעת האחת בידיעה ואולי בעבור שדרך כל בתי הקרשים לחברן כן בטבעת אחת בראשן קצר הכתוב ואמר הטבעת הידוע והנהוג לו וכן אמר בבריחים (בפסוק כט) ואת טבעותיהם תעשה זהב הידועים להם כמנהג וכן וויהם זהב (פסוק לז) ומצאתי בברייתא של מלאכת המשכן היה חורץ את הקרש מלמעלן אצבע מכאן ואצבע מכאן ונותנן בתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהיו נפרדים זה מזה שנאמר ויהיו תואמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת שאין ת"ל אל הטבעת האחת ומה ת"ל אל הטבעת האחת מקום שנותנין את הבריח ולפי זה פירוש הכתוב ויחדו יהיו תמים אל ראשו של קרש בחריץ שיעשה בו אל מקום הטבעת העליונה של הבריחים שיכנס החריץ עד מקום הטבעת ולא הקפיד הכתוב במה יחברם אם בטבעות כסף או זהב קבועות או מטלטלות או בחשוקים והברייתא אמרה שעשה משה טבעות להם ועל דרך הפשט הכתוב הזה בקרשי המקצעות (בפסוק הקודם) לבדן