קטע:רמב"ן על שמות כא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"לעם נכרי לא ימשול למכרה" - אינו רשאי למכרה לאחר לא האדון ולא האב בבגדו בה אם בא לבגוד בה שלא לקיים מצות ייעוד וכן אביה שבגד ומכרה לזה לשון רש"י וא"כ יהיה לעם נכרי כמו לאיש נכרי ולא מצינו לו חבר בכל הכתוב ושמא יהיה למ"ד לעם נמשך לעם לנכרי לא ימשול למכרה ופירושו כמו תתננו מאכל לעם לציים (תהלים עד יד) שפירש מי הוא העם אנשי הציים כן אמר לא ימשול למכרה לעם ופירש לנכרי כלומר לאיש נכרי מכל העם והיה "נכרי" כמו ועצביך בבית נכרי (משלי ה י) בבית איש אחר מנכריה אמריה החליקה (שם ב טז) שאינה אשתו וכל זה לקיים דברי חכמים (קידושין יט) שאומרים כך שאין אדם רשאי למכור את בתו לשפחות אחר שפחות ואמרו (שם) כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למכרה אבל ראיתי במכילתא (כאן) לעם נכרי לא ימשול למכרה הרי זו אזהרה לב"ד שלא ימכרנה לנכרי ונראה מלשונם שאינה אזהרה שלא ימכרנה פעם אחרת לא לזה ולא לאחר אבל היא מניעה לגמרי מן הנכרי שלא ימכור אדם בתו לשפחות לגוי כי מפני שאמר בעבד עברי ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר (ויקרא כה מז) הוצרך לומר שלא יעשה כן באשה והטעם ידוע וזה פשוטו של מקרא בודאי שאמר כי אחרי שהפדה האב המוכר לא יוכל למכרה לגוי והוא הדין מתחילה אבל כי לפעמים אדם רוצה מאד לפדות את בתו מן האדון שלא יעדה ויחפוץ למכרה לגוי לשנה או לשנתים להוציאה ממנו והזהירו הכתוב מזה או יחזור לתחלת הענין כי ימכור את בתו לאמה לא ימשול למכרה לנכרי וא"כ מה שדרשו בתלמוד (קידושין יח) שלא ימכור אדם את בתו לשפחות אחר שפחות הוא מייתור בבגדו בה שהרי לעם נכרי איננו רשאי למכרה לעולם וא"כ למה אמר בבגדו בה שמשמעו לומר דכיון שבגד בה פעם אחת ומכרה לשפחות לא יבגוד בה פעם אחרת לפיכך ידרשו הכתוב כן לעם נכרי לא ימשול למכרה ובבגדו בה כלומר ולא ימשול למכרה בבגדו בה שכיון שמכרה שוב לא ימכרנה ובהרבה מקומות דרשו כך קרי ביה הכי לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור (דברים יד כא) תתננה ואכלה או מכור לנכרי (פסחים כא) וכן דרשו בכאן ויצאה חנם אין כסף (להלן פסוק יא) ומפני הייתור עשו מהן שתי יציאות ויצאה חנם ויצאה אין כסף ולמדו ממנה יציאה בנערות ובבגרות למי שאין לה נערות והוא בגר דאילונית כמו שאמור בתחלת קדושין (ד) ודרך הפשט בפרשה זו שיאמר כי ימכור איש את בתו הקטנה לאמה לא תצא כצאת העבדים האלה הנזכרים בשביעית (לעיל בפסוק ב) וביובל (ויקרא כה מ) שלא יוכל האב להוציאה מביתו לעולם אם תיטיב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו אבל יקחנה לו לאשה כרצונו ואם רעה בעיני אדוניה אשר יעדה להיות לו לאשה כי הקונה בת ישראל לקחתה לו לאשה יקנה אותה והנה היא מיועדת לו מן הסתם ועתה אם לא יחפוץ בה אדוניה והפדה האב הנזכר כי אסור לו להניחה עוד ביד אדון מעת שיאמר לא חפצתי לקחתה ולא יוכל למכרה לעם נכרי בבואו לבגוד בה כי זאת בגידה שימכור אדם בתו זולתי למי שיוכל לישא אותה או טעמו שכל מוכר בתו בוגד בה ואם שלש אלה היעוד לו או לבנו או הפדיון לא יעשה לה אז תצא חנם אין כסף כצאת העבדים הנזכר