קטע:רמב"ן על שמות י ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"הנני מביא מחר ארבה" - אמרו המפרשים שהיו ימים רבים בין מכת הברד למכת הארבה בעבור הצומח לכם מן השדה (בפסוק הבא) ועל דעתי לא היו ימים רבים ביניהם רק מעט כי בידוע הוא שלא נמשך דין המצריים יותר משנה כי משנות משה רבינו יוודע זה כמו ששנינו במסכת עדיות (ב י) משפט המצרים במצרים שנים עשר חדש וכן אמר (בפסוק הבא) יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד וכתיב (בפסוק יב) אשר השאיר הברד כי היתה השנה ההיא בעצמה אם כן היה הברד בחדש אדר בשנה ההיא לא מקודם לכן כי השעורה אביב והחטה אפילה ולא יזיק אליה אם יכה הברד מה שצמח ממנה כי תשוב ותצמיח ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות ולכך אמר הכתוב (לעיל ט כה) ואת כל עץ השדה שבר כי שבר הענפים והפארות ואחרי כן בחדש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת והיא הפליטה הנשארת להם מן הברד והתחילו העצים להוציא פרח והנצנים נראו וזה טעם הצומח כי בא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכל אשר לא השאיר להם פרח או ציץ ובחדש הזה עצמו נגאלו והכתוב שאמר (להלן פסוק טו) ואת כל פרי העץ יאמר על הנץ שיעשה פרי כמו שאמר (שם) כל ירק בעץ