קטע:רמב"ן על שמות ט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"במקנך אשר בשדה" - התרה אותם בהווה כי רוב המקנה בשדה אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית כמו שאמר (להלן פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים ויתכן כי בעבור היות תועבה למצרים כל רועה צאן (בראשית מו לד) היו מפרישים אותם מן הערים בלתי בעת השתמשם בסוסים לרכוב ובחמורים במשא והנה היה המקנה רחוק ממצרים בשדה גבול גשן ויתערב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל ועל כן הוצרך לומר והפלה ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל או בעבור שהדבר משנוי האויר ראוי שיתפשט בכל הפלך רק שעשה השם עמהם להפליא