קטע:רמב"ן על שמות טז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"ויסעו מאלים ויבאו וגו' אל מדבר סין" - אחז הכתוב דרך קצרה כי בנסעם מאילים חנו על ים סוף ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין (במדבר לג י יא) כי המדבר הזה גדול מגיע מאלים ועד סיני וכאשר נסעו מאלים חנו על ים סוף במדבר ההוא ונסעו משפת הים ונכנסו בתוך המדבר ועשו בו מסעות דפקה ואלוש (שם יב יג) ויסעו מאלוש אשר הוא במדבר סיני ויחנו ברפידים (שם יד) ועל דעת רבותינו (שמו"ר כה ה) היה דבר המן באלוש כי בראותם שהיו חונים ונוסעים וחונים במדבר בדפקה ואלוש ולא יצאו ממנו פחדו ונתרעמו וזה טעם וילונו במדבר כי לא היתה תלונה ביום בואם שם רק בהיותם במדבר וטעם אשר בין אלים ובין סיני להפריש בין מדבר סין זה למדבר צין האחר (במדבר כ א) הכתוב בצדי"ק שבאו שם בשנת הארבעים ותמת שם מרים ולכך הזכיר שם ויחנו שם במדבר צין היא קדש (שם לג לו) להפרישו מזה