קטע:רמב"ן על ויקרא כה לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"ואשר יגאל מן הלוים" - הנראה בפשוטו של פסוק זה, כי אמר (פסוק לב) "גאלת עולם תהיה ללוים" - לגאול מיד ולגאול לעולם, ולא פירש בהם אם יגאלו הקרובים, ולא אם ינהג בהם יובל; לפיכך חזר ואמר: "ואשר יגאל מן הלוים, יהיה הגואל שיגאל הוא מעצמו או הלוי הקרוב אליו, ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל מיד הקונה, על דעת כן יגאל, שיחשוב שני ממכרו, והשיב את העודף", לומר שהיובל נוהג בהם, ותהיה גאולת הלוים כאשר אמר בישראל (לעיל פסוק כז) "וחשב את שני ממכרו וגו'".

ורבותינו אמרו (ערכין לג א) שהכתוב מדבר בלוי שקנה מלוי, ולפי דבריהם נראה לי בפירוש הפסוק, כי היה לפנים בישראל, כשצריך אדם למכור שדהו, שיבא הקודם בירושתו ויקנה אותה, והוא הנקרא "גאולה", שנאמר (ירמיהו לב ז): "קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה לקנות", וכן מפורש שם בענין בועז (רות ד), ונראה בעיני שהיו דנים לו דין קדימה, כאשר הנהיגו לנו רבותינו בדינא דבר מצרא, והיו קונים מן הגואל הראשון בקנין סודר כמו שעשה בועז (רות ד ח).

והנה, יאמר הכתוב בכאן, כי כאשר יגאל הלוי נחלת הלוי קרובו, כלומר שיקנה אותה ממנו כדין הגאולה, יצא הממכר ההוא ביובל; לימד שיהא יובל נוהג בהם בגאולה כמכירה אחרת, ולא היה צריך להזכיר הדין במכירה לבדה, כי הם בכלל ישראל, אלא שיפה כחם בגאולת עולם.

והדין הזה של גאולה גם בישראל הוא נוהג, אבל הזכירו הכתוב בלוים, שלא תאמר 'לא נתנו הערים אלא לשבט הלוי כולו, ולכן יצאו מישראל אבל לא מלוי, וכל שכן מגואל קרוב שאנחנו חייבנוהו לקנות', ולכך אמר, שאף הגאולה תצא ביובל, ומן הלוי נלמד בישראל.

ואפשר גם כן, שאין הלוים רשאין למכור בעריהם לישראל בשום מכר, ולכן תקרא כל קנייתם גאולה.