קטע:רמב"ן על ויקרא ח ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח" - לא ידעתי אם מערבן להזאות הללו כמו (להלן טז יח) "ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח".     וכן לא נתברר לי מה טעם איחר הזאות הללו לאחר הקטרה של מלואים. כי בצואה (שמות כט, כא) הקדים ההזאות ואח"כ אמר "ולקחת מן האיל החלב והאליה" (שם, כב).

ואולי בעבור שאמר שם (שם, כא) "וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו" - למד משה כי הוא הדבר המאוחר הנעשה בהם שבו יהיו קדושים לגמרי. כי לא הזכיר שם במשיחה 'קדוש' (שם, ז), ולא במתן בהונות (שם, כ), וכאן אמר (ויקרא ח, יב) "וימשח אותו לקדשו" -- לא שיקדש לגמרי. עד שעשה ההזאות ואמר בהן (כאן) "ויקדש את אהרן ואת בניו". והנה השלים קדושת האב והבנים כאחת בהזאות הללו. וכך אמרו בת"כ (צו מלואים לד): "ויקדש את אהרן" – הא למדת שלא שלם קדוש אהרן והבנים אלא בהזאת דם.