קטע:רמב"ן על דברים יא יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"ושמתם את דברי אלה" - אף לאחר שתגלו היו מצוינין במצות, הניחו תפילין עשו מזוזה, כדי שלא יהו עליכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר: (ירמיהו לא כ) "הציבי לך ציונים" - לשון רש"י.

וכבר כתבתי פירוש הענין, כי המצות האלה חובת הגוף הם, ודינם בכל מקום כמו בארץ, אבל יש בו במדרש הזה סוד עמוק וכבר רמזתי ממנו (ויקרא יח, כה). והנה החזיר הזכיר שוב במצות האלה, תפילין ודברי תורה ומזוזה, כאן פעם שנית, לרמוז בהיקש הזה שנהיה חייבים בהם לאחר הגלות בחוצה לארץ ומהם נלמוד לכל המצות שהן חובת הגוף שחיובן בכל מקום, ושנהיה פטורין בחוצה לארץ מחובת הקרקע כגון תרומה ומעשרות. כך הוא נדרש בספרי (עקב יז). וכוונת המדרש מפני שסמך "ושמתם" אל "ואבדתם", אבל עיקר הכתוב בארץ דכתיב (פסוק כא) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" או יאמר "למען ירבו ימיכם" שתשובו ותאריכו בה ימים לעולם.

ויתכן בדרך הפשט שבא להוסיף בכאן "לדבר בם" כי שם (לעיל ו ז) צוה וְדִבַּרְתָּ אתה בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ, וכאן אמר שנלמד אותם את בנינו עד שידברו בם הבנים בכל שעה, וכן הוסיף בכאן ולמדתם אותם, כי "ושננתם" שיספר להם המצות ,וכאן עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם וטעמיהם לדבר עמך בם בכל העתים, וכן הוסיף כאן "כימי השמים על הארץ" שהוא לדור דורים או הם השמים והארץ הראשונים וימי עולם והמשכיל יבין.