קטע:רמב"ן על בראשית כח יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" - הראהו בחלום הנבואה, כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים, והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו 'התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה' או 'מלאה חרב ודם', והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו.

והראהו, כי הוא יתברך נצב על הסלם, ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים, אבל יהיה חלק ה', ויהיה עמו תמיד, כמו שאמר "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם (תהלים צא יא): "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך".

ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דרבי אליעזר לה), היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם, וזה טעם "מלאכי אלהים", כמו שנאמר בדניאל (דניאל י כ): "שר מלכות יון" ו(דניאל י יג): "ושר מלכות פרס". והבטיחו, כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם, וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (שם בפדר"א): "הראה לו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד. אמר לו יעקב "אך אל שאול תורד" (ישעיהו יד טו), אמר לו הקב"ה "אם תגביה כנשר וגו'" (עובדיה א ד)"