קטע:רד"ק על יונה ב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
  • אפפוני מים עד נפש – סבבוני מים עד שכמעט יצאה ממני נפשי, עד שבלעני הדג. וכן "כי באו מים עד נפש" (תהילים סט, ב):
  • סוף חבוש לראשי – הסוּף הוא הגומא. ויש ממנו גדל על שפת היאור או הים, לפיכך נקראים סוּף, שגדל על שפתו סוּף רב. ויש ממנו שגדל בקרקע הים בעיקרי ההרים, והוא הקורין לו אלג"א בלע"ז (אלמוגים), והוא דק וארוך ונכרך בראשי הדגים. וזהו שאמר: סוף חבוש לראשי.
ופירוש לראשי, לראש הדג שבלעני, כי הוא היה כמו ראשו כל זמן שהיה במעי הדג.
  • ויש מפרשים סוף, ים סוף; ואומרים כי ים סוף הוא נכנס בים יפו. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "ימא דסוף תלי עיל מן רישי":