קטע:נחמיאש על משלי ה יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

וקראה אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. על דרך "השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה" (שיר השירים ג, ה), כי הם היפות שבחיות השדה. והוסיף להזכיר אהבים וחן, לחבבה על בעלה, וזה טעם דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד, פירוש תתענג.

תשגה מגזרת "על שגיונות" (חבקוק ג, א); "שגיון לדוד" (תהלים ז, א), מעניין הניגון. ויש מפרשים תשגה, תתעסק. וכן כתב ן׳ קריש, ששמע את ר׳ אלדד הדני אומר: שגויה יש לו בבית; ושאל אותו טעם "שגויה", והשיבהו שטעם "שגויה" כמו עסק. והנגיד ז״ל פירש תשגה, מעניין "ומה שגיתי הבינו לי" (איוב ו, כד); והאוהב אינו רואה מום אהובתו, וכאילו שוגה מרוב האהבה והחבה. וראב״ע ז״ל פירש מעניין שגגה, אבל על דרך אחרת, וזה לשונו: תחשב כשוגג אם תמיד תתעסק באהבתה, וכל שכן בזולתה. וזהו שאמר: "באשתו אמרו" כו׳ (משנה אבות א, ה), כי המרבה באהבת אשתו ומסיח עמה יותר מדאי הוא שוגה, כי עבודת אשה תסיר את האדם מעבודת השם יתברך, ע״כ:

פירוש על דרך המדרש[עריכה]

וקרא אותה אילת אהבים ויעלת חן, כמו שמפרש בעירובין כיצד מעברין (דף נד:), אמר ר׳ שמואל ב״ר נחמני אמר ר׳ נתן: למה נמשלה התורה כאילה? לומר לך: מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה [כל שעה ושעה] כשעה ראשונה, אף דברי תורה מחבבין על לומדיהם כל שעה ושעה כשעה ראשונה. ויעלת חן, שמעלת חן על לומדיה. דדיה ירווך בכל עת, מה דד זה כל זמן [שהתינוק ממשמש בו מוצא חלב, אף דברי תורה כל זמן] שהאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם.

באהבתה תשגה תמיד, כגון ר׳ אלעזר בן פדת, דתניא: אמרו עליו על ר׳ אלעזר בן פדת שהיה יושב בשוק התחתון בציפורי ועוסק בתורה, וסדינו מוטל בשוק העליון שבציפורי, עד כאן. שכל כך היה החסיד הזה אוהב ללמוד תורה, ששנה ושכח סדינו, ולא היה יודע אם היה מוטל עליו או היה בשוק, מרוב חיבת התורה שעשה בה כל מחשבותיו: