קטע:מצודות על שמואל א כה לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצודת דוד

"והיטב ה' לאדוני" - רצה לומר הן ידעתי כאשר ייטיב ה' לאדוני וימלוך כאות נפשו זכור תזכור את אמתך להחזיק לי טובה על העצה היעוצה למנעך מבוא בדמים

"ולא תהיה זאת לך לפוקה" - רצה לומר כשתמלוך לא יזיק לך כלל דברי חרפת נבל להיות מבוזה בעבור זה בעיני העם ואפילו למכשול לב אדוני לא יהיה כי לא תחוש אז לדברי נבל כזה וכאשר לא תמיתהו תוסר מן הקלון כי לא יאמר אז עליך שדרכך לשפוך דם חנם ולהושיע לעצמך בכח זרועך וכאלו אמרה הן עתה עוד היותך נרדף בהרים מפני שאול חושש אתה לחרפת נבל אבל לא תחוש במה שיאמרו שאתה שופך דם חנם ומושיע לעצמך בכח זרועך היות עכשיו אין מעלתך גדולה כל כך לחוש לדברים כאלה אבל לאחר שתמלוך נהפוך הוא (הנה באמת הבנת הדברים האלה אליה וקוץ בה בהקטין עתה מעלתו ולזה שאלה בראשית אמריה שא נא לפשע אמתך)

מצודת ציון

"לפוקה" - אף הוא ענין מכשול כמו (נחום ב יא)ופיק ברכים