קטע:מצודות על משלי טו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצודות על משלי - פרק טו - פסוק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג

מצודת דוד

"מרפא לשון" - מי שלשונו רפויה ולא ידבר קשות ורק ידבר רכות, היא לו לעץ המגדל חיים. אבל המעקם בלשונו לדבר קשות, בא שבר ברצונו, כי לא יקובל דבריו ולא ימולא רצונו.

מצודת ציון

"מרפא" - מלשון רפיון.

"וסלף" - ענין עיקום ועיוות.

"ברוח" - ענינו רצון, וכן (ישעיהו לז): "הנני נותן בו רוח".