קטע:מצודות על ירמיהו מח יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצודת דוד

"על כן" - הואיל ולא הורק מכלי אל כלי לכן נשאר בו הטעם ולא נחלף הריח ר"ל לפי שישב בשלוה לכן היה ממולא בכל טובה ולפי שהמשילו ליין אמר לשון הנופל ביין שאם היין נשאר בכלי ששמוהו בו בתחלה נשאר בו הטעם והריח ולא כן כשמריקין אותו מכלי אל כלי

"ולא הורק" - דומה הוא אל היין אשר לא הורק מהכלי שהושם בו בתחלה אל כלי אחר ולתוספת ביאור אמר שלא הלך מעולם בגולה כי ישב בארצו מעת שנתיישב בה

"שאנן מואב מנעוריו" - מעת היה לעם ישב בשלוה והיה שוקט ומונח במקומו כיין הנח על שמריו שאינו מפיג טעמו

מצודת ציון

"שאנן" - ענין שלום כמו ושאנן ואין מחריד (לעיל טו)

"שמריו" - הוא הנופל מן המשקה לתחתיות הכלי וכן אך שמריה ימצו (תהלים עה)

"הורק" - ענין שפיכה כי כשנשפך המשקה מן הכלי נעשה ריק וכן שמן תורק שמך (שיר השירים א)

"נמר" - מלשון תמורה וחלוף ור"ל מטוב לרע