קטע:מצודות על יונה ב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצודת דוד

לקצבי הרים – לאחרית ההרים התקועים בים, והוא קרקעית הים:

ירדתי – בהיותי במעי הדגה:

הארץ בריחיה – רצה לומר: חשבתי שהארץ הבריחה בריחיה כנגדי עד עולם, כי לא אשוב אליה, כאילו סגרה את עצמה בבריחים:

ותעל – אבל הואיל וקיימתני כל הימים הללו, אקווה שתעל חיי משחת הקבר, הוא בטן הדגה:

מצודת ציון

לקצבי – עניין אחרית וסוֹף, והוא מלשון "ויקצב עץ" (מ"ב ו):

בעדי – כנגדי, וכן: "וסגרת הדלת בעדך" (שם ד):

משחת – עניין בור וחפירה, כמו: "בשחתם נתפש" (יחזקאל יט):

"בריחיה" - מלשון בריח והוא כעין מטה ההושם לרוחב השער לסגרו