קטע:אבן עזרא על תהלים א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"אשרי האיש" — קדמונינו ז"ל אמרו, כי עמד קשה מן הלך, וישב קשה מכולם. אם כן, יהיו הלֵצים רעים מחטּאים.

ור' משה הכהן פירש להיפך, ואמר כי טעם לא עמד – אפילו לא עמד.

ולפי דעתי, כי מלת רשעים – הם שאינם עומדים על מתכונת אחת, כדרך (ישעיהו נז כ): "והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל"; וכן (שמואל א יד מז): "ובכל אשר יפנה ירשיע"; (איוב לד כט): "והוא ישקיט ומי ירשיע". ובעבור זה הזכיר עם 'רשעים' – הלך, והוא המפותה ללכת בעצת רשע אחר, ובדרך לא ידעה.

ומלת חטּאים קשה. ובעבור זה הזכיר דרך, כי הוא הרגיל ללכת בה. ומלת ישב קשה ממנה. וככה דעת הקדמונים.

ולצים – מגזרת (בראשית מב כג): "כי המליץ בינותם", שהוא יגלה סוד ראובן לשמעון. והלצים הם הפך הענוים: (משלי ג לד): "אם ללצים הוא יליץ", ואחריו – "ולענוים יתן חן" (שם). והענוים הם הביישנים לדבר דבה ולתת דופי ולגלות סתרים.

ובקריאת שמע, ארבע מתכונות הגוף, והם: בשבתך, וההפך – בלכתך, כי הנע הפך הנח, ובשכבך הפך ובקומך.

ובתהלות כתוב ישב כנגד בשבתך, גם הלך כנגד [ב]לכתך, גם עמד כנגד 'קם' [=ובקומך]. ולא הזכיר השכיבה, כי ברוב, האדם ישן.

ומשפט לשון הקודש להכניס סימן אות לכל הפעלים כאשר הם עתידים, אמרו מן פעל יפעל. וכאשר ירצו לדבר על זמן עומד, ידברו בלשון עבר, גם בעתיד, כמו (ישעיהו ו ד): "וינועו אמות הסיפים... והבית ימלא עשן"; וככה לא הלך.