קטע:אבן עזרא על דברים לא טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

וקם העם הזה — לא יתכן היותו דבק עם אשר לפניו, כי מה טעם "העם הזה וזנה"?

וטעם וזנה — לצאת במחשבתו מתחת רשותו.

אחרי אלהי נכר הארץ — ידענו כי השם אחד, והשינוי יבוא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו, כי כולם בחכמה. ומעבודת השם, לשמור כח הקבול כפי המקום, על כן כתוב: "את משפט אלהי הארץ" (מלכים ב יז, כו); על כן אמר יעקב: "הסירו את אלהי הנכר" (בראשית לה, ב). והפך המקום הדבק בעריות שהם שאר, והמשכיל יבין:

וטעם בקרבו — שב אל נכר, כאילו אמר: "וזנה אחרי אלהי עם נכר, שהם אלהי הארץ". והקרוב כי בקרבו שב אל הארץ, כי נמצא לשון זכר, כמו: "ולא נשא אותם הארץ" (בראשית יג, ו); "נעתם ארץ" (ישעיהו ט, יח):